נתחיל מהיסודי ,באתי מכיתה א' שמח ועם הרבה ציפיות(ממה שזכור לי כן) אבל עם הזמן התחלתי להבין שלא הולך לי ,ילדים היו יורדים עליי ,לא הייתי ממש חלק ,רבתי מכות הרבה ,הייתי מקלל ,לא זכור לי למה .. ככה זה היה כל היסודי ,6 שנים סבלתי שמה .
אוו עכשיו חטיבה ,מריח התחלה חדשה ,וכך היה ..אבל שוב ,הייתי מגיע לבית הספר לבד ,כרגיל ,כולם בקבוצות מדברים ביחד ,האדם הכי קרוב שהיה לי שם הייתה בת דודה שלי שאפילו ישבה לידי בכיתה ,עם כל העצב שבדבר..
היו מציקים לי שמה ,יורדים עליי ,אפילו פעם אחת לקחו צינצנת מלאה ברוק ושפכו עליי מקומה שלישית ,על כולי ואפילו רשמו את שמי שמצורף לידו שם כינוי "הומו" ממש על הקיר של חדר המדרגות..לא יכולתי לסבול את זה יותר ,עבר חודש ועברתי לחטיבה השנייה כי לא יכולתי יותר .בחטיבה השנייה כל מי שאני מכיר שם.היה לי עם מי לדבר ,הכרתי כמה ילדים ,הלכנו קבוצה קטנה לשחק כדורסל אבל עדיין היו יורדים עליי ,אני לא יודע אם איך לקרוא לזה ,אבל הייתי יוצא עם תחושה לא טובה מבית הספר ..לא לדבר על תחושת הבדידות שמלווה אותי עד היום .
בכיתה ט' הכל התחיל טיפה להשתפר ,שינו את הכיתות ואני הייתי עם מי שאני מכיר פחות או יותר ועוד ילדים שהכרתי ..
ועד היום אני מרגיש כמעט אותו הדבר ,די אאוטסיידר בלי חברים ,למרות שיש לי והיחסים בינינו לא כל כך הולכים לי אבל חברים זה חברים ,ואגב מה שחסר לי זה זה ידידות תכלס . תמיד הייתי סגור כלפי אנשים אחרים ,במיוחד כלפי בנות ,מאז היסודי יש לי פחד גישה ואני מאוד רגיש כלפי האחרים וכלפיי ,דבר שנראה לי גורם לי להסגר עוד יותר.
מצטער על החפירה ותודה למי שקרא ..



ציטוט ההודעה
