בית המקדש הראשון ובית המקדש השני חרבו באותו יום

לאחר מצור שנמשך על ירושלים חודשים ארוכים, הכניעו הלגיונות הרומיים את יהודי העיר, המיתו רבים מהם והעלו באש את בית המקדש. תיאורי חז``ל על רגע השריפה מעבירים צמרמורת: ``כשראה כוהן גדול שנשרף (בית המקדש), עלה לראש גגו של היכל ועמו כיתות- כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידיהם. אמרו לפני הקב``ה:ריבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים לפניך - הרי מפתחות ביתך מסורים לך`! וזרקום כלפי מעלה. יצאה כמין פיסת יד וקיבלתם.



שני בתי המקדש, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני חרבו באותו יום, בהבדל שנים, בתשעה באב:

הבית הראשון

בתשעה לחודש אב נחרב בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. בית המקדש הראשון, שנבנה בידי שלמה המלך, נחרב בידי צבא נבוכדנצר מלך בבל, בשנת שלושת אלפים שלושת מאות שלושים ושמונה לבריאה. 410 שנים עמד הבית על מכונו, ונחרב בימי צדקיהו המלך.

התלמוד מגלה כי שלמה המלך צפה אפשרות של חורבן, ועל-כן הקים בית גנזים מיוחד במעבה האדמה לגניזת כלי המקדש. ואכן, תקופה מסויימת לפני החורבן נגנזו כמה מכלי המקדש העיקריים, ובהם הארון ובו שני לוחות הברית.

הבית השני

לאחר גלות בת 70 שנה בבבל, הכריז כורש מלך פרס, על התחלת בנין בית המקדש השני. בעקבות הכרזתו אספו המוני יהודים את רכושם ועלו לירושלים.
חומות ירושלים ובתיה, וכן בית המקדש עצמו, היו חרבים.
מסופר כי בעת הנחת היסודות לבניין בית המקדש החדש התערבבו קולות הבכי של הזקנים, שעוד זכרו את כבודו ותפארתו של הבית הראשון, עם תרועות השמחה של יתר העם. כעבור עשרים ושתיים שנה הוקם בית המקדש השני והוא התקיים 420 שנה.

החורבן

לאחר מצור שנמשך על ירושלים חודשים ארוכים, הכניעו הלגיונות הרומיים את יהודי העיר, הרגו רבים מהם והעלו באש את בית המקדש. תיאורי חז``ל על רגע השריפה מעבירים צמרמורת: ``כשראה כוהן גדול שנשרף (בית המקדש), עלה לראש גגו של היכל ועמו כיתות- כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידיהם. אמרו לפני הקב``ה: `ריבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים לפניך - הרי מפתחות ביתך מסורים לך`! וזרקום כלפי מעלה. יצאה כמין פיסת יד וקיבלתם. כשראו הכוהנים והלוויים שנשרף בית המקדש, נטלו את הכינורות ואת החצוצרות... ונפלו באש ונשרפו`` (פסיקתא רבתי כו,ז).