בס"ד

מסופר על מרן הרב שך זצ"ל, שפנו אליו מאחד מבתי
הספר התורניים בדרום הארץ בשאלה קשה וסבוכה:
ראש העיר שלא נמנה על ציבור שומרי התורה
ואוהביה, זימן את כל ילדי התלמוד-תורה לכנס,
עקב ביקור של "אישיות בכירה" בממשלה בעירו,
ועתה רצה ראש העיר לאסוף את כל ילדי בתי הספר
בעירו לכבוד האישיות. ההזמנה כפי שדאג להשמיע
זאת ראש העיר לא פעם ולא פעמיים, היתה בגדר
של חיוב. מנהל התלמוד תורה חשש איפה מהשפעה
שלילית שיכולה להיגרם לחניכיו ושאל מה עליו
לעשות. בתחילה, ענה ראש ישיבת פונביז', הרב שך
זצ"ל, שרק הכיתות הגבוהות ילכו, והכיתות הנמוכות
ישארו ללמוד כרגיל, אך לאחר זמן מה התקשר
והודיע שהוא חוזר בו ואף ילד לא ידרוך בכנס זה,
שכן ההשפעה מנתינת כבוד לאישיות הזאת, יכולה
לחלחל כארס של עכנאי בליבם הטהור של צאן
קדושים! המנהל, קיבל את הדברים כאורים ותומים
אך חשש כירסם בליבו, שמא ראש העיר יפסיק את
התמיכה הכספית בתלמוד תורה, עקב מעשה זה.
בבוקר של היום "המיוחל", הגיע למנהל שיחה דחופה
מראש העיר, ליבו של המנהל ניבא שחורות, אך עד
מהרה פג חששו, ראש העיר התנצל שוב ושוב על כך
ששכחו לזמן את ילדי התלמוד תורה ל"כנס החשוב",
ואף הבטיח נאמנה שמחדל כזה לא יארע שוב... מנהל
התלמוד תורה ראה זאת כנס גלוי שכן ראש העיר
הודיע להם על הכנס מספר פעמים... ומיהר לבשר
את הרב שך את הבשורה המרנינה. תשובתו של הרב
שך בתגובה להתבטאות המנהל שארע נס גלוי, היתה
מפתיעה במיוחד: "אין זה נס כלל ועיקר", אמר, "שכן
לאחר שהודעתי למנהל על החלטתי שלא לאפשר
לילדים ללכת לכנס, פתחתי ספר תהילים והתפללתי
מקירות ליבי שלא יארע תקלה על ידי, ומימלא זו
כוחה של התפילה, שכוחה לפעול ישועות אף מעל
הטבע!". אחים יקרים, גם בפרשתינו מצינו אות ומופת
לכוחה של התפילה, משה רבינו התפלל חמש מאות
וחמש עשרה תפילות גדולות ונוראות, לבטל את
הגזירה שלא להיכנס לארץ, עד שאמר לו ה' יתברך:
"רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". ולימדונו
חז"ל, שאילולא שעצר ה' את משה, היה מתפלל משה
עוד תפילה אחת ונכנס לארץ על אף שהגזירה נגזירה!
נתפלל ונבקש על בנין בית המקדש, וישרה ה' יתברך
שכינתו בתוכינו במהרה!