רע לי בנשמה

[משתמש אנונימי]

איי.. פשוט מאיפה להתחיל מאיפה.. לפני כמה שנים התאהבתי במישהי.. ניסיתי ולא הלך, היינו גרים באיזה שכונה יחד עם עוד כמה חברים טובים שלי.. אחרי שלא הלך איבדתי את כולם. אף אחד לא יוצר איתי קשר.. זאת שאהבתי עברה מהכיתה שלי לא משנה אם בגללי או לא זה אין לי מושג.
התחברתי לילדים חדשים.. כל פעם אני בטוח שהם חברים שלי במאה אחוז אבל כל פעם אני רואה בפייסבוק סטטוסים שכולם ישבו ביחד ובתיוג יש את כולם חוץ ממני כי לי לא אמרו. אולי כי אני גר רחוק.
הסתבכתי לפני שנה בערך בבעיה רפואית רצינית.. אני לא אוכל להגשים את החלומות שרציתי בצבא.. בכל מקום אני צריך להיזהר שאני לא אסתבך שוב.. אני שונא את הלימודים ולא רוצה לחזור למקום הזה כי רק רע לי שם.. לא רוצה להסתכל בעיניים של כל החארות מסביב.
היה בעיות גם עם אבא שלי ואמא שלי.. קללות, צעקות, משטרות.. אחי התאשפז בגלל זה לפני 5 חודשים יצא מזה רק לאחרונה.. עכשיו אחרי מה שאבא שלי עשה הוא מתנהג אליו יפה ואליי בצביעות.. מראה כאילו שהכל בסדר אולי הוא מוציא את העצבים שהוא שומר בבטן בגלל שהוא לא יכול לצעוק על אחי.. הוא במצב רגיש מאוד (אחי) אולי הוא מוציא את העצבים האלה עליי.. נמאס לי פשוט נמאס לי אני רוצה להמשיך את החופש הזה להיסגר בחדר ולא לראות אף אחד.. פשוט נמאס לי..
באמת שהקלה אחרי שאני כותב הכל.. אתם אפילו לא צריכים להגיב..

[noname144]

אני מרגיש כאילו שהאוויר שאני נושם לא מגיע לשום מקום.. שאין לי טעם.
עד עכשיו הייתי די להוט לחזור ללימודים כי כן אני מודה אין לי מה לעשות בחופש.. כל היום אני על המחשב (שבקושי עובד) והטלוויזיה.
רציתי לחזור וגם אמרתי לעצמי שכשאני אראה את החברים שלי זה יהיה טוב יותר..
אבל הרגע ראיתי שמלא חברים שלי יצאו היום.. ואף אחד לא טרח להגיד לי.. ככה זה היה תמיד בעצם אבל כל פעם זה מוריד אותי למטה..
כל מה שכתבתי למעלה ^^ פתאום צף לי ברגע הזה.. אין לי מושג כבר מה לעשות.
גם המצב הכלכלי בבית לא משהו.. וכל חובות הבית עליי כי אחי הגדול בצבא ואחי הגדול השני לא במצב כמו שכבר אמרתי..
כל השמירות על אחי הקטן נופלות עליי והעזרות וכל מה שקורה בבית. ואין לי עם מי לדבר אין לי עם מי לפרוק.
עזבו את זה שהבנות של השכבה ושל הכיתה בכלל לא שמות עליי.. רגע אחד מישהי זורקת לי מילה אחרי זה חודש אני לא שומע ממנה. לא יודע כבר מה לעשות בחיי.
אני מרגיש שאני משתגע.

סליחה על הדאבל הראשון מאנונימי ואני חדש באתר ולא ממש מבין, אז לא הצלחתי לערוך.

[Scofield]

אני מרגיש כאילו שהאוויר שאני נושם לא מגיע לשום מקום.. שאין לי טעם.
עד עכשיו הייתי די להוט לחזור ללימודים כי כן אני מודה אין לי מה לעשות בחופש.. כל היום אני על המחשב (שבקושי עובד) והטלוויזיה.
רציתי לחזור וגם אמרתי לעצמי שכשאני אראה את החברים שלי זה יהיה טוב יותר..
אבל הרגע ראיתי שמלא חברים שלי יצאו היום.. ואף אחד לא טרח להגיד לי.. ככה זה היה תמיד בעצם אבל כל פעם זה מוריד אותי למטה..
כל מה שכתבתי למעלה ^^ פתאום צף לי ברגע הזה.. אין לי מושג כבר מה לעשות.
גם המצב הכלכלי בבית לא משהו.. וכל חובות הבית עליי כי אחי הגדול בצבא ואחי הגדול השני לא במצב כמו שכבר אמרתי..
כל השמירות על אחי הקטן נופלות עליי והעזרות וכל מה שקורה בבית. ואין לי עם מי לדבר אין לי עם מי לפרוק.
עזבו את זה שהבנות של השכבה ושל הכיתה בכלל לא שמות עליי.. רגע אחד מישהי זורקת לי מילה אחרי זה חודש אני לא שומע ממנה. לא יודע כבר מה לעשות בחיי.
אני מרגיש שאני משתגע.

סליחה על הדאבל הראשון מאנונימי ואני חדש באתר ולא ממש מבין, אז לא הצלחתי לערוך.

אנונימי לא אנונימי, אנחנו לא באמת יכולים לדעת מי אתה ומאיפה אתה.

בן כמה אתה אם אפשר לשאול? (לא נראה לי שבאמת 14 אם אתה מדבר על הצבא מעכשיו)
באיזה בעיה רפואית מדובר (בכללי)?

[noname144]

טוב האמת שאני 16.5 אתה יודע איך זה הרצתי את ההרשמה..
והבעיה הרפואית אני מעדיף לא להגיד.. זה לא משהו שאני לא אוכל להתגייס בכלל אבל כן זה יסגור
די הרבה דלתות.
אתה מבין עד כמה שאני אידיוט ? לפני איזה חודש חודשיים עוד הייתי הולך איזה פעם בשבוע לים וכאלה.
היו ילדים שאף אחד לא היה שם עליהם והיה לי כואב, אז נלחמתי בשביל שיצרפו אותם ובשביל שיזמינו אותם, ואולי אפילו בגלל זה ניתקו איתי את הקשר.
אבל אני מסתכל, בשמות של הילדים שיוצאים כל פעם ולא מדברים, וכל פעם השם שלו בפנים. איזה אידיוט הייתי, כל אחד צריך לדאוג לעצמו לא יותר מזה.

[koogel]

היי,
בוא נשים את הבית שלך לצד לרגע כי כרגע אין לך מה לעשות בנושא.
אני מבין שהמצב קשה וכבר אין תקווה אבל תמיד אפשרי לתקן את המצב. לגבי המצב החברתי, אולי אתה מנסה בכח יותר מדי ואז וויתרת. אני חושב שאם אתה תמצא לעצמך מסגרת כלשהי כמו צופים, חוג או כל תחביב אחר עם אנשים במסגרת אתה תכיר הרבה אנשים חדשים שתוכל להתחבר איתם.

אני אגיד לך יותר מזה, כשאתה בדיכאון, הוא מזין את עצמו וככה אתה בבאסה כל הזמן ואתה רואה את חצי הכוס הריקה במקום המלאה.
כאשר תמצא מקור אושר בחיים, תאחז בו ואני מבטיח שיהיה הרבה יותר טוב.

בהצלחה!