סיפור ההתקרבות של ר' ישראל (סבא) לרבי נחמן




סבא ישראל מספר על התקרבותו לרבי נחמן, דרך חיפושים
עצמיים, לאחר מיכן מציאת ספר של רבנו, לאחר מיכן המפגש
עם ר' ישראל קרדונר (רבי ישראל קרדונר הוא תלמיד מובהק של ר' משה
ברסלבר התלמיד המובהק של רבי נתן תלמידו המובהק של רבנו) במפגש הזה
הם נקשרו ובאותו לילה הם עסקו בתורה ז' תנינא. (סבא לא עזב
את ר' ישראל במשך חמש שנים, עד הסתלקות ר' ישראל. ולאחר מיכן סבא קיבל את
הפתק מרבי נחמן מהשמים)

השם יתברך ריחם עלי וסיבב סיבות שאזכה להתקרב לרבנו הקדוש. יום אחד מצאתי ספר בפח אשפה, אז לקחתי שלא יהיה לביזיון, וראיתי שהשם של הוא הספר "השתפכות הנפש" וזה עשה עלי רושם, 'אולי זה טוב בשבילי', התחלתי לקרוא בו, כל דיבור היה בשבילי.
קראתי בספר וקיימתי מה שכתוב שם. הלכתי להתבודד בשדות עם הספר, והתפללתי כמו שכתוב שמה בשם רבנו – איך להתבודד ואיך להתפלל. אף אחד לא ידע, אני גנבתי עצמי בשדות.
ראיתי פעם הראשון בחיי, את הכח של הספר הזה. את הכח של ההתבודדות, זה הורג כל המשחיתים, כל המזיקים, כל מיני מחלוקות, כל מיני מעשים, כל מיני תאוות. ראיתי עין בעין, שאחרי ההתבודדות, כשחזרתי לישיבה - הייתי כמו אדם חדש. הרגשתי בעצמי שאיפה הם כל המשחיתים? נהרגו.
אני לא ידעתי ממי זה, מי המחבר של הספר?, כי היה בלי הקדמה, בלי התחלה, בלי סוף. ואני שמרתי את הספר, סגרתי אותו בתוך הארגז שלי.


פעם אחת קראתי בספר, בחדר שלי, ובא אלי חבר מחסידי קרלין וראה שאני קורא בהתעוררות גדול בתוך הספר. אז הוא ראה שהספר הוא "השתפכות הנפש", הוא ידע שזה מספרי ברסלב, אז אמר לי:: "בזה הספר אתה קורא?",
נדהמתי מאוד ונכנסתי בכעס גדול, אמרתי לו: "זה הספר קודש קודשים, מה אתה אומר?", אז הוא אמר לי: "בהמה, אתה לא יודע מה שיש, אתה לא יודע כלום מה שיש בעולם, זה מספרי ברסלב, אסור לקרות בהם, מה? הרב וכל האדמו"רים וכל העולם מתנגדים על זה ואומרים שאסור לקרוא בספרי ברסלב",
אני שמעתי בפעם הראשונה בחיי, שיש ברסלב בעולם ושאסור לקרוא בתוך ספרי ברסלב!
אמרתי לו: "אני לא שומע לכל העולם, לכל האדמו"רים, זה הספר טוב בשבילי, אני ראיתי פלאות כאלה, מה שאי אפשר לספר", אז הוא אמר לי: "אתה חוצפן כזה, עז פנים כזה, נגד האדמו"ר ונגד כל האדמו"רים! אז אתה לא בן אדם", אמרתי לו: "בשבילי זה טוב!", אז הוא אמר לי: "זה הספר שלי, אני רוצה את הספר", אני לא רציתי לתת לו, אמרתי לו: "אני זכיתי מן ההפקר, הספר היה בפח אשפה", אז הוא אמר לי: "זה הספר שלי ואני רוצה אותו. אני לא צריך אותו, אני רוצה רק שאתה לא תקרא בו", אז הוא התגבר עלי ולקח ממני את הספר בכח, ונשארתי בלי הספר.


נשארתי בלי הספר, אבל שמעתי שיש חסידות בעולם ששמו "ברסלב"...
המשכתי להתבודד, והתפללתי להשם יתברך שירחם עלי, כמו שהתחיל לעזור לי כשמצאתי את הספר,
בקשתי מהשם יתברך שיזמין לי ספרי ברסלב וחסידי ברסלב.


הייתי עני, לא נסעתי לצפת. כי אם הייתי נוסע לצפת, אולי הייתי יודע מברסלב, כי בצפת היה חסידי ברסלב. אבל לא, אני לא ידעתי מחסידי ברסלב.


עבר זמן רב, והשם יתברך קיבל את תפילתי ושלח לי לטבריה את רבי ישראל קרדונר:
מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח לר' ישראל מחלה על היד, והכאבים היו כל כך גדולים שאי אפשר בדרך הטבע לסבול כאבים כאלה. הוא לא היה יכול לומר תפילת חצות ולא להתפלל ולא ללמוד.
ר' ישראל התחיל לחשוב: אולי רצון השם יתברך שיסע לטבריה? כי בטבריה הקור לא כל כך גדול, אז לא יכאב לו כל כך, לא יהיה לו כאבים גדולים כאלה, ויוכל לעבוד את השם יתברך.
אז הוא התבודד והתפלל הרבה על זה, ואחר כך פתח ספר "ליקוטי הלכות" ומצא בו שרצון הבורא יתברך שייסע לטבריה. אז "וישקם בבוקר", ביום חמישי לטבריה...


באותו יום ראשון התחלנו לאפות לחם למכירה, ורבי ישראל קרדונר בא לטבריה באותו שבוע, ביום חמישי, והיה צריך לחם, אז הביאו אותו אלינו.
השם יתברך סיבב סיבה - זו הייתה השגחה שאני לקחתי את הכיכר לחם והוצאתי ונתתי לרבי ישראל...
כשראיתי את רבי ישראל, את הצורה שלו, אז חשבתי: זה האיש, הוא צדיק נסתר ואצלו אני אמצא מה שאני מחפש, אמונה ויראת שמים.
רבי ישראל נתן לי את הכסף, ואמר לי: "אולי אפשר לאכול את הלחם אצלכם בבית?", הרגשתי שהוא יודע את מחשבתי ורצוני, שאני רוצה שיהיה לי קשר איתו.


ראיתי שזה השגחה מהשם יתברך, למעלה מן הטבע, שיהיה לי קשר עם הצדיק הקדוש הזה, וככה היה!
רבי ישראל ישב במדריגה אחת של הבית, ונתתי לו את הלחם לאכול. הוא עשה נטילת ידיים וברך את "המוציא.." וכששמעתי את הברכה ממנו - "על נטילת ידיים" ו"המוציא.." - ראיתי שזה נכון! - זה צדיק נסתר! כי ברכה כזו עוד לא שמעתי!


ברכה כזו עוד לא שמעתי! אני גדלתי בין חסידים לומדי תורה ויראי השם, אבל ברכה כזו לא שמעת!
וגם כן, הפנים שלו! צורה כזה כמו שהיה לרבי ישראל, לא ראיתי, לא ראיתי!


הצעתי לו את מה שנשאר מהסעודה שלנו - "אכול את זה", אז הוא אמר לי: "אני לא אוכל שום דבר, רק לחם ותה"


לא ידעתי שהוא ברסלבר, אני ידעתי רק שהוא צדיק נסתר. אמרתי לו בלחש, בסוד, באוזן: "רבי ישראל, תדעו, שאתם באתם לטבריה בשבילי! אני 'כך וכך', אני רוצה מאוד לעבוד השם באמת, ויש עלי מלחמות קשות. כל ימי חיי אני מחפש מקום שידריכו אותי ויאירו בי את אור השם, שאזכה לעבוד את השם באמת. אז אתם באתם לטבריה בשבילי, ואני מבקש אתכם שלא תעזבו אותי!". אני ראיתי שהוא נרגש מאוד.


אחר כך הלכתי אתו לבית כנסת, ועל הדרך דיברתי איתו וסיפרתי לו את העניין שלי, והוא שמע הכל... דיברתי איתו ובכיתי לפניו, כי רציתי מאוד, הרגשתי שיש אצלו רפואה, רפואות בשבילי, שלא יעזוב אותי, שלא ילך למירון.
הוא שמע דבר כזה... ראיתי שהוא מרוגש כל כך. כי הוא ראה עין בעין שהשגחת השם יתברך שיבוא לטבריה, הוא בא לטבריה ישר לביתי.


באותו חורף ירדו הרבה גשמים, נתעלה הים ונכנס לבית כנסת להלכו אליו, המים הגיעו עד לגובה של חצי שולחן. לא יכלו להתפלל שמה. הוא היה פתוח, והשולחנות והכיסאות עמדו במים...


נכנסנו לתוך הבית כנסת, עלינו על שולחן ולמדנו תורה ז' מחלק ב' - "כי מרחמם ינהגם".
רבי ישראל למד איתי את התורה הזו כל הלילה. וזכיתי לזה שכל ימי חיי לא הרגשתי טעם תורה, טעם יראת שמיים, כמו הלילה הזו שלמד איתי את התורה הזו, התורה הקדושה הזו: "כי מרחמם ינהגם".


היה לו נרות, והדליק נר ולמד איתי ב"ליקוטי מוהר"ן" עד קרוב לאור הבוקר, עד ששמעתי את הקול בכייה של אמא שלי, שהיא בכתה מאוד כמו אחרי מישהו שנפטר, היא בכתה מאוד: "אוי, בני, בני, בני ישראל בער, בני ישראל בער נאבד, נאבד"
יצאתי מבית הכנסת והלכתי לאמא ואמרתי לה: "מה זה הבכייה?", אז היא אמרה: "מה זה עשית? איפה, איפה הלכת כל הלילה?


נו, ומהלילה הזו נעשה רעש בטבריה - שהלילה הזה... נעשה ישראל בער ברסלבר, כן!


***