שחקני בית"ר. שייכים לכ-2,000 אוהדים
צילום׃ אלן שיבר
בדרך כלל, גם אם יהפכו את כל הדשא באצטדיון רמת גן, יהיה קשה למצוא ולו מכנה משותף אחד בין אוהדיה האשכנזים, שמאלנים, חילונים ואליטיסטים של הפועל תל אביב, לאוהדיה המזרחים, ליכודניקים, מסורתיים ועממיים של בית"ר ירושלים. אבל מסתבר שעל האף הריחוק, השוני והשנאה היוקדת בין שני מחנות האוהדים, נפל בקיץ האחרון בדיוק אותו האסימון גם במתחם בית וגן, המשמש את אימוני הקבוצה מהבירה, וגם במתחם חודורוב, ביתם של האדומים מתל אביב.מבין כל קבוצות ליגת העל, היו אלה דווקא אוהדי בית"ר י-ם והפועל ת"א שעמלו על מהלך זהה – להפוך את הקבוצה שהם אוהדים לרכושם הפרטי. וכך, קרוב ל-2,000 אוהדי בית"ר חברו לעמותת האוהדים ושילמו כל אחד 1,080 שקל כדי להיות חבר העמותה, שתיוצג בדירקטוריון בית"ר על ידי שלושה נציגים לאחר הפקדת 2.5 מיליון שקל בקופת המועדון בדרך לרכישת הקבוצה מארקדי גאידמק, הבעלים כיום. אצל האדומים הצטרפו עד כה 2,300 אוהדים שתרמו 500 שקל כל אחד, כשהמטרה היא ש-50 אחוז מהבעלות על הקבוצה יעברו לאוהדים.אפשר לומר ששני המחנות הגיעו לאותה מסקנה אחרי שנה קשה במיוחד מבחינתם. בבית"ר נוצרה אשתקד לראשונה סיטואציה של חוסר עניין בקבוצה, ואחרי שנים שבהן אנשי עסקים עלו לרגל בזה אחר זה, פתאום לא נמצא קונה שישים את הכסף על השולחן. וארקדי גאידמק, שהשקיע כ-400 מיליון שקל, כבר רצה להיפטר ממנה. אצל הפועל היה זה מאבק אוהדים עיקש בבעלים הקודם, אלי טביב, שלטענת הרוב המוחלט של האוהדים "הרס את הקבוצה ובמיוחד את המועדון – ובעיקר לא היה פתוח מספיק בשביל להקשיב לרצונם של האוהדים". התסכול של אוהדי הפועל ביטא בעצם את תסכולם של רוב אוהדי הקבוצות מהאופן שבו מתנהל הכדורגל הישראלי – יותר מדי עסקנות, יותר מדי פוליטיקה, יותר מדי יחסי ציבור, יותר מדי אלימות, ובמקביל פחות מדי עניין, פחות מדי ספורטיביות, פחות מדי הנאה, פחות מדי אהבה.
יכול להיות שהם יהפכו את הכדורגל לטוב יותר?
צילום׃ עודד קרני
"האוהדים הרגישו שגונבים להם את האהבה"
"הכדורגל הישראלי הגיע לשפל חסר תקדים בעיקר בגלל ניהול", מבהיר כדורגלן העבר אייל ברקוביץ', שניסה לפני כמה חודשים לארגן בעצמו מחאת אוהדים. "כפי שדברים אחרים בארץ מתנהלים בשחיתות ובחוסר צדק, כך גם הכדורגל. הגענו למצב שבו האוהדים הרגישו שלוקחים להם את המשחק. גונבים להם את האהבה". אלא שהפעם, אולי בעקבות הרוח הגבית של המחאה החברתית, האוהדים החליטו שנמאס להם לשתוק או להסתפק בהנפת שלטים בתוך האצטדיון. "זו לא חוכמה להגיד רק מה לא בסדר", אומר נמרוד בוכמן, 28, אוהד הפועל ת"א שנמנה על ראשי עמותת "האדומים". "אז הפעם היה מאבק קשה מאוד שהצליח, כי ייצרנו אלטרנטיבה. מדובר פה בתהליך מדהים של קהל אוהדים שלוקח אחריות".
איציק קורנפיין. יוזמה מבורכת
צילום׃ אלן שיבר
אמנם נכון לעכשיו מדובר רק בשתי קבוצות שבחרו בדרך הזו, אבל מסתמן שזה יכול להתפשט לממדים של תופעה, מכיוון שלא מדובר רק במחלוקות על סגנון ניהול, אלא על מצב הכדורגל באופן כללי. השנה שעברה היתה קטסטרופלית – הרייטינג של השידורים נמצא בשפל חסר תקדים; האלימות במגרשים עברה כל גבול; הרמה של הכדורגל הלכה ודעכה; החוויה של אוהד במגרש כדורגל – בתי שימוש מזוהמים, מחירים מטורפים, בידוק בטחוני פולשני, נהרות אדם בכניסה – הפכה לבלתי נסבלת. האוהדים מאמינים שהמפתח לשינוי נמצא בידיים שלהם. "אוהדים מחוברים כל כך לקבוצות שלהם והם בצדק רוצים להשפיע", מסביר העיתונאי רון עמיקם, ממקימי מכבי קביליו יפו, קבוצה בבעלות מלאה של אוהדים שהוקמה ביחד עם הפועל קטמון לפני כמה שנים. "אנחנו וקטמון עדיין בליגות הנמוכות אבל סיפור ההצלחה שלהן, ובעיקר האופן שבו אוהדים הפכו לנותני הטון, העניק השראה גם לאוהדי הקבוצות הגדולות. ואנחנו רואים זאת עכשיו".ועכשיו, כשנמצאות בעניין קבוצות כדורגל כל כך מפוארות - שלכל אחת מהן יש מאות אלפי אוהדים - יש מי שמאמינים שאפשר לעשות שינוי מהותי. "החלטנו לקחת את העניינים לידיים כי ראינו איך הקבוצה הולכת מדחי אל דחי ואיך אוהדים רבים נוטשים", מסכים שמוליק לוי, כדורגלן בית"ר י-ם בעברו. "כל חיי סביב בית"ר כי גם אבא שלי (אברהם לוי – י"ב) היה מנהל בקבוצה, גם שיחקתי במועדון וגם עבדתי בבית"ר כמנהל שיווק. עברתי הכל, אבל יותר מכל – אני אוהד. יש כ-350 אלף אוהדי בית"ר בישראל, מרביתם הגדול רדומים וצריך להעיר אותם. והדרך לעשות את זה היא לגרום להם להיות שותפים בקבוצה".במועדונים עצמם מברכים על היוזמה של האוהדים. "ראינו בארבע השנים האחרונות שאף משקיע רציני לא מוכן לבוא ולרכוש את הקבוצה", אומר יו"ר בית"ר ירושלים, איציק קורנפיין, שידע מהאוהדים בעיקר קללות ואיומים בשנים האחרונות. "עכשיו יש לי שותפים וזה דבר טוב. חשוב שגם האוהדים ינהלו את בית"ר". גם חיים רמון, שעומד בראש הקבוצה שרכשה מידי אלי טביב את הפועל ת"א, קורא לאוהדים להצטרף לעמותת "האוהדים" ולהפוך לבעלי הקבוצה.
"אם אוהדי בית"ר לא יגייסו את הכסף – אף אחד לא יעשה את זה בשבילם"
הדרך לשליטה של אוהדים בקבוצות עדיין רחוקה ובינתיים לא עברה לידי האוהדים אפילו מניה אחת. לוי מודה כי לנוכח המספר העצום של אוהדי בית"ר במדינה העובדה שפחות מ-2,000 אוהדים הסכימו לרכוש אחוזים בקבוצה היא די מאכזבת. "זה נכון שבינתיים יש לנו אפס אחוזים בקבוצה. אבל כבר יש לנו שלושה חברי דירקטוריון, ואני ביניהם. אנחנו שם כדי לייצג אוהדים. אנשים שילמו כסף כדי שבסוף הם יוכלו להיות חלק מתהליכי קבלת ההחלטות. זה דבר מהפכני בבית"ר, קבוצה שניזונה עד היום כמעט אך ורק מכספי משקיעים שבאו והלכו".יו"ר הבקרה התקציבית, רואה החשבון עופר אורליצקי, האיש שלמעשה אחראי על תקינותו הכלכלית של הכדורגל הישראלי, אמר לשבועון הירושלמי "כל העיר", כי "עמותת אוהדים לא יכולים להיות ערבים להתחייבויות כלכליות. חייב להיות אדם שיהיה אחראי לבטוחות הללו. לכן לא האמנתי בתחילה במיזם של אוהדי בית"ר כי היו לקבוצה הזו כל כך הרבה חובות שלא ראיתי מצב שהאוהדים יכסו אותם וגם יהיו אחראים להתחייבויות כלכליות עתידיות. מה שאוהדים כן יכולים לעשות זה לאסוף כסף, אולי אפילו כסף רב, ולמנות נציגים שיישבו בדירקטוריון. אבל בינתיים עוד לא הייתה שום העברת בעלות באף קבוצה בליגת העל לידי אוהדים".
במקרה של בית"ר אין לאוהדים ברירה. אלי אוחנה
צילום׃ אלעד דיין
בחו"ל זה עובד מצוין. קבוצות פאר מסוגן של ברצלונה וריאל מדריד הן מועדוני ספורט עם מאות אלפי חברים שמשלמים מדי שנה מאות יורו שמעניקים להם קדימות ברכישת מנויים וכרטיסים. הכסף העצום הזה – לצד זכויות שידור, מכירת מרצ'נדייז ועוד – מאפשרים לגדולות ביותר להעמיד תקציבים של מאות מיליוני יורו בשנה. גם בגרמניה, הליגה הבריאה ביותר בהיבט הכלכלי בעולם הכדורגל, מבנה הבעלות מושתת על שותפות בין ארגוני אוהדים לספונסרים מהמגזר העסקי על בסיס של 50-50, כאשר לאוהדים יש מניה אחת יותר בכל קבוצה שלמעשה מעניקה להם את המילה האחרונה בקבלת ההחלטות. האם גם כאן, עם סכומים נמוכים בהרבה, אפשר להעתיק את המודל? "בהתחלה לא האמנתי שהרעיון של קבוצות אוהדים יכול לעבוד בישראל", מודה אלי אוחנה, מסמליה הגדולים בכל הזמנים של בית"ר, ומבהיר שבמקומות מסוימים הדילמה לא מתאפשרת כי זו תוצאה של חוסר ברירה. "לפחות במקרה של בית"ר אין שום ברירה אחרת. אם הם לא יתארגנו ויגייסו כסף – אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילם. כנראה שעידן הבעלים הפרטיים שבאים ושופכים המון כסף הולך להיעלם. הוא עדיין קיים בקבוצות כמו מכבי חיפה ומכבי תל אביב, אך מי יודע עד מתי".בעולם שבו אין כסף, יש חשיבות גדולה לקהילה. כמו בישראל, גם באנגליה קצו באנשי העסקים הפרטיים, שרובם כלל לא אנגלים. כתוצאה מריבוי שחקני רכש, נסיקה במחירי הכרטיסים ומנטליות ניהולית שרחוקה שנות אור מהמנטליות בממלכה, נוצר ריחוק דרמטי בין הקבוצות לקהילות. וכך, צצו בליגות הנמוכות קבוצות כמו FC United ו-AFC ווימבלדון שהוקמו על ידי התארגנויות אוהדים ולמעשה קוראות תיגר כלכלי וערכי על הקבוצות הגדולות, צוברות תאוצה ופופולריות בקרב האוהדים שמתגעגעים לרומנטיקה של הכדורגל. "קבוצות אוהדים הן נכונות יותר כי הן מתחברות לבסיס שעליו הפך הכדורגל והספורט לתופעה בינלאומית – הקהילה", מסביר עורך מדור "עסקי ספורט" בכלכליסט, אוריאל דסקל. "במובן מסוים, קבוצות אוהדים הן חזרה לעתיד, כי מועדונים רבים התחילו כקבוצות אוהדים ורק לאחר תקופה הועברו לידי אנשים עשירים".
עכשיו כבר לא יהיה את מי להאשים
צילום׃ מתוך האתר הרשמי של ביתר ירושלים
"בחיים לא יהיה ערבי בבית"ר – זה יפלג את היציע"
לכאורה, יש כאן מצב אופטימלי של "אין כסף – אין דאגות", מצב שבו בהיעדר איש עסקים אין כבר כלפי מי להניף אצבע מאשימה אם שחקני הרכש לא פוגעים, המאמן לא מבין והדשא של השכן ירוק יותר. בקבוצת אוהדים הכל נערך בהצבעה דמוקרטית ומוחלט על פי רוב. "ברגע שהאוהדים מחליטים, גם החלטות שנויות במחלוקת יכולות לעבור", מסביר עמיקם. "בשנה הבאה הפועל תל אביב בכדורסל (שהתחילה כקבוצת אוהדים – י"ב) תשחק באולם שנקרא 'בית מכבי' בראשון לציון. אם שאול אייזנברג (הבעלים הקודם – י"ב) היה מעביר החלטה כזו, היו הורגים אותו".ואם הפועל משחקת בבית מכבי, אולי מוקש כל המוקשים יכול להיות מפורק גם בירושלים. "שחקן ערבי?!", שואל סג"ל. "עד היום חששו בבית"ר מהאוהדים, אבל היום, כשהאוהדים הם חלק מהשליטה בקבוצה, המצב הזה ישתנה לדעתי. בדירקטוריון יצטרכו להצביע גם על האם להחתים שחקן ערבי. דעתי היא חיובית ולדעתי זו גם תהיה דעת הדירקטוריון". ט.מ, ממנהיגי קבוצת האוהדים השרופים "לה פמיליה", נשמע קצת אחרת: "בבית"ר לא יהיו ערבים, בחיים לא ישחק ערבי בבית"ר, גם לא כשהאוהדים יהיו חלק מהבעלות. אתה חושב שהם ירצו להסתבך איתנו? זה יפלג את היציע"."אני לא מתבייש במי שאנחנו, אוהדי בית"ר", מסכם סג"ל. "מרביתנו לא גזענים ובגלל הקומץ הגזעני הקבוצה הזו התדרדרה כל כך בשנים האחרונות שאף אחד לא רצה לבוא ולגעת בקבוצה. עכשיו, כשאנחנו בעלי הבית, התדמית של המועדון הופכת להיות התדמית שלנו – וזה לדעתי הדבר הכי טוב בכך שקבוצות הכדורגל ישלטו בידי האוהדים. יש מי שייקח אחריות על הדבר הזה, והמישהו הזה הוא מי שהכי אכפת לו".
הבית החדש [ביתר ירושליים
ציטוט ההודעה
