
נכתב במקור על ידי
אילריה
אני מרגישה שנעלם לי משהו.
נכון שעוד מעט מתחילים הלימודים, והחבר עדיין שם איפשהו (כן בטח- לא התקשר כבר יותר משבוע. בטח שכח), אבל אני מרגישה חולה, מתה, לא קשורה, כאילו הפסקתי לאהוב את החבר, וכאילו דעכתי.
נתנו לנו עבודות קיץ. בינתיים כמעט גמרתי מתמטיקה, ונשאר לי לעשות אנגלית. אבל הלימודים מתחילים מחרתיים. חרא בלבן.
החבר לא מראה סימני חיים בפעם האלף. אני מחילה לחשוב על פרידה, למרות שזה יהיה אכזרי.
ניסיתי להתאבד היום. ואז צרחתי "החיים קדושים, לעזאזל! מה אני עושה?!" חבשתי את עצמי וניקיתי את הדם, אבל אף אחד לא שם לב.
כאילו נעשיתי אוויר. אחותי עושה שטויות אבל צועקים עליי. אף אחד לא מתקשר כבר יותר מארבעה ימים.
אני יודעת שלהתאבד זה לא אפשרות, כי ניסיתי פעמיים, וברגע שאני מתחילה לחתוך אני נשברת. כואב לי לכתוב. בכיתי מספר בפעם היחידה בחיים שלי. לא אכלתי כמעט בכלל ולא הרגשתי דבר.
אני לא יודעת מה לעשות. באמת שלא. תצילו אותי, בבקשה! אני פוחדת.