ביקורת סרט :: 360
הבמאי הברזילאי הנודע פרננדו מאירלס חביב על הקהל הישראלי בעיקר בזכות סרטיו "עיר האלוהים" המועמד לפרס האוסקר ו"הגנן המסור" שזיכה את רייצ'ל ווייז באוסקר לשחקנית משנה. הוא גם מוכר גם כבמאי היומרני של הסרט "על העיוורון" שהוקרן בפסטיבל קאן. עכשיו הוא חוזר עם סרט נוסף בשם "360" שפתח את פסטיבל הקולנוע של לונדון. גם כאן מדובר ביצירה קולנועית שאפתנית המתיימרת לעסוק במקריות של החיים, במעגליות, בבחירות שאנחנו עושים ובעוד שלל נושאים מורכבים כמו בגידות, אהבות, מערכות יחסים ועוד.הבעיה היחידה של הסרט היפייפה הזה היא שעל אף שהוא מרהיב עין, השחקנים כולם נפלאים, והוא סוחף ומרתק - הוא כתוב ומבוים ברדידות של טלנובלה בערוץ ויוה. "360" הוא יומית מושלמת לדודות זקנות שרוצות לראות סרט עם שחקנים מוכרים, עם סיפורים צבעונים בשלל שפות מפורטוגזית, צרפתית, בלרוסית, רוסית, ואנגלית על זוגות במשבר, זונה שחולמת על עתיד טוב יותר, רופא שיניים מוסלמי המאוהב בסייעת שלו, אב שמחפש אחרי בתו שנעלמה לפני שנים וברזילאית מתוקה הפוגשת סוטה מין שרק יצא מהכלא. והכל על רקע נופיה המרהיבים של וינה, לונדון, דנוור, ברלין ופריס. ב 110 דקות מאירלס מנסה לדחוף עולם ומלואו פלוס והוא עומד בהצלחה במשימה. הכל נדחס פנימה אבל באותה מידה בגלל הצפיפות המטענים הכבדים שישאירו חותם על הצופה מתפוגגים במהלך הסרט כאשר בסופו של דבר התוצאה אופטימית ומותאמת בדיוק לקהל של קשישות שמגיעות לראות סרטים ביומיות בבתי הקולנוע האיכותיים ולא ממש רוצות או חושקות בכל התמודדות עם יצירה קולנועית איכותית אמיתית. כפי שהבנתם "360" זה ממש לא "עיר האלוהים". אפילו לא "הגנן המסור".התסריטאי הנפלא פיטר מורגן (המלך האחרון של סקוטלנד, המלכה, פרוסט/ניקסון) מספק למאירלס תסריט כתוב היטב שמצליח לעבור בקלילות בין עלילה אחת למשנה. לסרט יש גם קאסט נפלא המורכב משחקנים מוכרים ביניהם: אנתוני הופקינס, ג'וד לאו, בן פוסטר וכמובן רייצ'ל ווייז, בין השחקנים הפחות מוכרים צץ גם השחקן הישראלי מארק איווניר כגנגסטר רוסי. כולם וכולן עושים עבודה טובה ומצליחים ליצוק בדמויות שלהם אופי ועומק ככל שניתן."תמונות קצרות" זה ממש לא, אפילו "בבל" הכבד והמדכא זה לא. "360" הוא ארט האוס לייט. הוא סרט קולנוע שכיף לצפות בו, מושלם לשעות היום כאשר השמש בחוץ קופחת ורוצים להמלט לאולם הקולנוע. זהו סרט בוגר אבל לא באמת עמוק או איכותי אבל עם כוכבי קולנוע, שארם בינלאומי ומוסיקה ברזילאית, סלבית או צרפתית ברקע. בקיצור, סוג של טלנובלה אבל לקהל מוזיאונים כאילו מתוחכם.
SERET
ספוילר: 
ציטוט ההודעה
