בחודש אוגוסט 2012 נפל דבר בכלכלה העולמית.
שני חוקרים שעובדים בקרן המטבע פרסמו נייר עבודה שבוחן את היתכנות הרפורמה בשיטה המוניטארית, רפורמה שנהגתה בשיקאגו של שנות השלושים ,לאחר פרוץ המשבר הגדול הראשון שלאחר הקמת מערכת הפדרל ריזרב.
למי שאינו מעורה בפוליטיקה של המערכת הפיננסית העולמית נציין כי קרן המטבע הבין לאומית משמשת כזרוע המבצעת להשלטת השיטה המוניטארית הנוכחית בכל העולם, יחד עם הבנק העולמי והבנקים המרכזיים שדואגים ליישומה בכל מדינה ומדינה .
המאמר אותו פרסמה הקרן באתר האינטרנט שלה טוען כנגד אותה שיטה ממנה היא יונקת את כוחה ואת שליטתה ברחבי העולם ,כשליחתם של המוסדות הפיננסים העולמיים.
כדי להבהיר עד כמה המאמר הוא סנסציוני, אפשר להמשיל אותו למצב בו נציגים של המאפיה הסציליאנית יפרסמו באופן רישמי מאמר שיתמוך בביטול האלימות אם מילולית, או פיזית, כנגד כל אדם באשר הוא להשגת מטרותיה ולא משנה באיזה אינטרסים של המאפיה הוא פגע .
נשמע לא מתקבל על הדעת ,שכן בדיוק כפי שהשיטה המוניטארית היא בסיס קיומה של קרן המטבע כך האלימות היא בסיס קיומה של המאפיה הסיציליאנית.

נייר העבודה נפתח אמנם באמירה שהכתוב בו אינו מיצג את מדיניות הקרן אבל העובדה שהוא פורסם תחת הלוגו של קרן המטבע ובאתר האינטרנט הרישמי שלה, היא העובדה החשובה מכל:
פרסום המאמר תחת קרן המטבע, פוטר את מצדדי הרפורמה מהצורך האין סופי להתמודד עם השאלות הקבועות מדוע הם אינם "קונספירטורים" מקצועיים ואיך יכול להיות שרק הם "רואים את האור" בעוד שכל זוכי פרס נובל לכלכלה ושאר ראשי המערכת פוסלים את הרעיונות האלה על הסף. פרסום המאמר תחת הגג של קרן המטבע מאפשר גם את הפצת המאמר לכל כלי המדיה המרכזית שכל כך מחשיבים את המוסדות הקיימים כמו קרן המטבע . יש אפילו סיכוי שהם יסכימו להעלות את הרעיון לפרסום שהרי אם זה פורסם בקרן המטבע זה כנראה "רציני".

בנוסף המאמר סותר את טענות המתנגדים לשינוי השיטה המוניטארית תחת העילה שאי אפשר ליישמה ושתומכיה הם חבורת "פנטזיונרים", שמנסים ליצור שיטה לא ריאלית. מסתבר שאפילו חוקרים בקרן המטבע העולמית מודים עכשיו כי השיטה המוניטארית הנוכחית לא עונה על צרכי האנושות , גורמת לה לנזק גדול ולכן חשוב להחליפה בשיטה אחרת שבה כסף לא יופק מחוב.
המאמר גם סותר את הטוענים כי שינוי השיטה והפסקת ייצור הכסף מחוב יגרום להאטה ומוכיח כי במקרה זה הייצור בעולם אף יגדל ב10%!


ולנייר העבודה עצמו.
החוקרים פותחים בתיאור כללי של המסקנות אליהן הגיעו במהלך הבחינה של תכנית שיקאגו.
זה הקטע המתורגם (תרגום חופשי) של הפתיח לנייר העבודה.

פתח דבר

העשור שלאחר תחילתו של השפל הגדול היה תקופה של ויכוח אינטלקטואלי גדול, כאשר הוגי הדעות הכלכליים של הזמן , ניסו להבין לכאורה את הכשלים של המערכת הכלכלית הקיימת. הויכוח האינטלקטואלי נסב סביב הרבה תחומים , אבל ללא ספק מהחשובים ביותר היה תחום הכלכלה המוניטארית. זאת בהתחשב בתפקיד המפתח של התנהגות הבנקים הפרטיים ושל מדיניות הבנק המרכזי כמחוללי ומאריכי המשבר של שנות השלושים.
במהלך תקופה זו, מספר רב של מקרו כלכלנים מהמובילים בארה"ב, תמכו בהצעה עקרונית לרפורמה מוניטארית שמאוחר יותר נודעה בשם תכנית שיקגו. התומך החזק ביותר שלה היה פרופ' הנרי סימונס מאוניברסיטת שיקגו. והיא נתמכה, בעוצמה רבה גם על ידי אירווינג פישר מאוניברסיטת ייל.

הרעיון המרכזי של התכנית היה קריאה להפרדה כספית ופונקציונאלית של האשראי מהמערכת הבנקאית.
תחילה על ידי דרישת גיבוי של 100% מההפקדות (בכסף שהופק על ידי הממשלה), ושנייה על ידי הבטחה כי המימון של אשראי בנקאי חדש יכול להתקיים רק באמצעות רווחים שנשמרו בצורה של כסף ממשלתי , או באמצעות של כספים שהפיקה הממשלה ממקורות חוץ בנקאיים . אך לא בדרך של יצירת הפקדות חדשות, יש מאין, על ידי הבנקים.

פישר (1936) טען שיש ארבעה יתרונות לתכנית זו:
ראשית, מניעת יכולת הבנקים לייצר כספים תוך ניפוח בועות אשראי , פיצוצן ושאיבת הנכסים הריאלים לרשותם ותאפשר שליטה הרבה יותר טובה על מחזורי האשראי, אשר הפכו להיות המקור העיקרי למחזוריות העסקים.

שנית , דרישת רזרבה של 100% גיבוי מהבנקים תבטל לחלוטין את התופעה המכונה "ריצה אל הבנק" (מצב שבו אם מספר גדול של לקוחות ירצה למשוך את כספו בו זמנית ,הוא עלול להביא לסגירת הבנק).

שלישית , האפשרות שתינתן לממשלה להנפיק כסף ישירות וללא חוב, במקום ללוות את הכסף מבנקים כחוב נושא ריבית, תוביל לירידה בנטל הריבית על כספים של הממשלה ולירידה דרמטית של חובות הממשלה. בהתחשב בכך שהכסף יופק על ידי הממשלה ,הכסף ייצג הון בקהילייה ולא חוב.

הרביעית , בהתחשב בכך שיצירת כסף לא תדרוש יצירת חובות פרטיים במאזני הבנקים, חובות האזרחים למערכת הבנקאית יוכלו לרדת דרמטית

לכן , אם ניתן יהיה לאמת את הטענות הללו ואת ייתכנותם , תכנית שיקגו תייצג מדיניות רצויה מאוד. הוגים מקרו כלכליים כמו אירווינג פישר, ועמיתים נכבדים נוספים, ביססו את תכניתם על ניסיון היסטורי, שכל ישר והגיון בריא.
הם לא נרתעו מכך שלא היו בידם מודלים כלכליים מלאים שפורמאלית יכלו להראות את היתרונות העצומים לרווחת האזרחים בהימנעות ממחזורי גאות ושפל , ריצה אל הבנק , ורמות חוב ענקיות, אנחנו מאמינים שזה הפך את רעיונותיהם לטובים יותר,

אבל אנחנו אומרים יותר מזה:
הראיות האמפיריות האחרונות של ריינהרט ורוגוף (2009) מוכיחות את העלויות הגבוהות של מחזורי גאות ושפל, של אשראי בנקאי וריצה אל הבנק לאורך ההיסטוריה.
והראיות האמפיריות האחרונות של צ'ולריק וטיילור (2012) גם הן תומכות בטענה של פישר ( לא סטנלי J ) שרמות חוב גבוהות הן גורם מכריע ביצירתם של משברים כלכליים גדולים. והיא גם עולה בקנה אחד עם עבודתו התיאורטית של קומהוף ((2010, שמראה גם כן כיצד רמות חוב גבוהות מאוד, כמו אלה שהצטברו לפני השפל הגדול , יכולות להוביל בסבירות גבוהה למשברים פיננסיים וריאליים חמורים .

בהמשך מסבירים החוקרים ביתר פירוט מדוע תכנית שיקאגו היא תכנית רצינית ,ישימה ונכונה לביצוע ,מאמתים את כל רעיונות הרפורמה של תכנית שיקאגו ומסבירים מדוע היא תכנית שתוכל להוציא את המשק העולמי מהקריסה הוודאית אליה הוא מתקדם בצעדי ענק.
לקריאת המסמך במלואו לחצו כאן ( מי שמוכן ויכול לתרגם את כל המאמר, תבוא עליו הברכה )

אז כן , מסתבר שמתנהל מאבק סמוי וגלוי בין תומכי השיטה הקורסת לבין תומכי הרפורמה המוניטארית,
מאבק שיחריף ככל שכלכלת העולם תמשיך להתדרדר לתהום .
הדבר המעודד הוא שאפילו בקרב מחוללי השיטה בימינו, יש שמצדדים בבחינת רעיונות אחרים ונכונים שיכולים להוביל את האנושות לרמות שפע בלתי נתפסות.
אז אולי הפתרון באמת נמצא מעבר לפינה ואולי הוא קרוב מתמיד. הלוואי



מקור:
http://j14.org.il/articles/35227