כולם מצפים ממני להיות זה שהכי טוב אבא שלי אחי אמא שלי בקיצר כולם
אח שלי אומר כל הזמן שכדי שאני אוציא בגרות כל הזמן ואני רק בכיתה ח'
ובלימודים אני לא משהו
אבא שלי אומר לי כל הזמן שאני אהיה החזק וה"שולט" בכיתה
ואני ממש לא השולט
והכי חזק זה מבחינה פיזית
ולפני יומיים ילד שחשבתי לחבר מתחיל לחלק לי כאפות!
החזרתי לו כאפה ואז הוא התחיל להרביץ, מרגשות טובים ודאגתי לי ולו והרגעתי אותו
אני יודע שאבא שלי היה מצפה ממני להחזיר
(אני לא גר אם אבא שלי)
ודוד שלי כל הזמן אומר לי שאני צריך להיות אם בחורות (בגיל שלי)
ולהיות "פופולארי" בבית הספר
ואני כל הזמן מנסה "לשחק" להם אותה
בין אם זה אחי שאני אומר לו שאני מצויין בלימודים
ובין אם זה אבא שלי שאני אומר לו שאני הכי חזק ו"שולט" בכיתה
ובין אם זה דודי שאני כל הזמן אומר לו שיש לי חברות ו"זה" אבל אף פעם בקושי דיברתי אם בחורה (נו בסדר... ילדה)
אבל אני יודע שאני לא
זה פשוט לא נסבל כי אני מרגיש כאילו אני כישלון
כאילו אני פחדן מכדי להגיד להם את זה
אני לא פוחד אבל אני לא רוצה שיהיו מאוכזבים ממני
אני כתבתי את הפריקה תוך כדי דמעות
בבקשה תגיבו ותעזרו
תודה



ציטוט ההודעה

