החיים משעממים
החיים משעממים. שלא יגידו לכם אחרת. לא תמיד יש בהם תועלת או עניין.
כל התורות למיניהן, שהומצאו ונוצרו על ידי האדם, באות בסך הכל לנסות להכניס קצת פלפול לשעמום מוות הזה שקיים על פני כדור הארץ. כאילו תורת נסתר, כאילו יש פה סודות, כאילו צריך לקיים מצוות ואיסורים, כאילו ג'יזס בא ועלק מוחמד פגש את אלוהים. בשביל שיהיה מעניין, בשביל שיהיה מה לעשות.אבל למה ללכת כל כך רחוק, תבדקו את זה על עצמכם. כשאתם מספרים סיפור שקרה לכם - נכון שאתם מוסיפים לזה עוד ועוד פלפולים, דרמה וקורטוב של קומדיה בעת הצורך? אתם בעצם מספרים את הסיפור כמו שהייתם באמת רוצים שהוא יקרה, כמו בסרטים.
לפעמים אני כבר לא יודע מה באמת אמיתי פה ומה לא. הרי אנחנו כל הזמן רוצים לעשות כמו שאנחנו רואים על המסך, מאז המצאת הקולנוע בתחילת המאה שעברה. וכל סרט שאנחנו רואים רק מראה לנו עד כמה באמת משעמם פה.
לעזאזל, תראו את האומה האמריקאית, הם בכלל שכחו מה זו מציאות: מכניסים את עצמם לעוד ועוד סרטי אקשן רק בשביל לנסות לשבור את השעמומון האמריקאי הבלתי נגמר שנקרא "דֶה אמריקן דרים". אומה שלמה חיה בסרט. אז בשביל להעביר את הזמן ממציאים קונספירציות, נכנסים למלחמות, מעבירים איזה משבר עולמי, רודפים אחרי קומוניסטים.
גרתם פעם בעיירה אמריקאית קטנה במזרח או מערב ארה"ב? אפילו בדימונה לא משעמם ככה. ואם ארה"ב לא מזיזה לכם, אז תדעו שגם לשכנים שלנו באירופה משעמם. אחוז ההתאבדויות הגבוה ביותר נע בכל שנה בין המדינות הסקנדינביות (שוודיה, דנמרק, נורווגיה) לבין שוויץ.
שוויצריה, אתם קולטים? אומה שלמה שחיה ב"מופע של טרומן", מרגישה שחייבים לשים קץ לכל הטוב המשעמם הזה. רוב העולם נורמלי, וכשמשעמם לו הוא יוצא לנופש כדי להשתעמם עוד יותר או מנסה לממש עוד פנטזיה, רק כדי להבין ששום פנטזיה לא נראית טוב במציאות. אבל אלו שקשה להם להודות שמשעמם פה שעמום מוות, יוצאים למלחמות: נגד בת/בן זוגם, נגד החברה או נגד העולם. הם מלבישים על זה אידאולוגיות וכוונות טובות ויוצאים למלחמת "טוהר הגזע", "טוהר הקודש", "טוהר ההגנה העצמית". בינינו: פשוט משעמם להם.
וכשלהם משעמם - לנו כבר לא. אולי וצריך להאשים אותם שהם פשוט מסרבים להודות באמת, ומסרבים לנהל את המלחמה העצמית הזו בתוך תוכם, אבל איפשהו הם מפיגים גם לנו את השעמום. כן אני יודע, תיכף יקומו המצקצקים ויגידו "אלוהים אדירים, איך הוא מעז לדבר ככה, אנשים פה מתים!"
נכון. אנשים פה מתים. וזה עוד משהו שהוא חלק מהחיים שלנו. ולא בכל צונאמי או שריפת ענק יש אנשים שאשמים. המוות מפתיע אותנו הרבה יותר טוב מחשפנית בתוך עוגה גדולה במסיבת רווקים אמריקאית, וזהו תפקידו. תקחו את זה ותמשיכו להיות משועממים.שלא יעבדו עליכם, גם אלו עם המיליונים והמליארדים בבנק משועממים. אתם יודעים מה, הם אפילו יותר מכולנו, המסכנים. אנחנו עוד מחכים לדברים, להם הדברים כבר לא מחכים. יש להם הכל. למה נותר להם עוד לצפות?
הציפייה היא האשליה שגורמת לכולנו להמשיך לנשום. אנו מצפים לטוב הזה שיגיע יום אחד בדמות זכייה בלוטו, חיש-גד או לאס וגאס, ויפיג את הגועל נפש המשעמם הזה. הדתיים מצפים למשיח כי גם להם המצוות לא מספיקות, וגם במאה שערים משעמם. אם יקומו המתים יהיה יותר כיף, נוכל לשבת עם איינשטיין והבעל שם טוב על כוס קפה משובח וערק.כל אחד מאיתנו מצפה למשהו שיפיג את שעמום ההווה האפור. כל אחד מאיתנו מחכה ומחכה כל הזמן. בתור בבנק, בתור בסופר, בתור בחדר האוכל בנופש, לאוטובוס שמאחר, לדייט שהבריז. כולנו מחכים ומחכים פיזית, ומנטלית מצפים לדבר הבא.
אבל אנחנו לפחות אנשים טובים כי אנחנו מצפים לדברים קטנים. לדברים שלנו. ואם הם לא יגיעו, אז לא נורא, נמצא כבר למה לצפות. רובנו לא יוצאים למלחמות, רובנו לא מחכים באמת למשיח, רובנו לא באמת רוצה לעשות רע. הוא פשוט יוצא ככה גם כשאנחנו מתכוונים לטוב. אז תתנחמו בזה שמשעמם פה לאללה, אבל לפחות אתם אנשים טובים.
אני מצפה ליום רביעי. היום היחידי שיש לי בו חופש. גולדסטון לא גולדסטון. שכחתי בכלל שהיה צונאמי ביפן.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי 5656581
