למה אני לא שייך?
בכל מקום אליו אני משתייך, אני מרגיש הפוך, אני מרגיש לא שייך.
אני מרגיש שזה לא המקום שלי.
אני רואה מרחוק אנשים שהייתי יכול להיות שייך אליהם, ואני רוצה מאוד להיות שייך אליהם. אבל בכל זאת, הם לא משייכים אותי.
אני רוצה לקבל ריגושים בחיים. ריגושים אפשר לקבל רק כששייכים.
חברים יש לי מעט, אבל אני לא רוצה הרבה. אני מסתפק במועט, אבל מועט איכותי. אני רוצה חברים שיהיו כמוני, שיאהבו אותי, ושיהיו לנו יחסים של חברי אמת. שנמצאים אחד בשביל השני כל הזמן, שיוצאים כל הזמן.
אני לא רוצה להשתייך למשהו שאני לא מרגיש שייך אליו. אני אתאיסט, אני לא אוהב מוזיקה מזרחית, טראנס, פופ, או בקיצור, אני לא שייך למיינסטרים, אני לא רוצה להיות שייך למיינסטרים, אני לא אוהב את המיינסטרים, אני שונא את המיינסטרים.
בכל זאת, לא חסר אנשים בארץ הזו שמספיק איכותיים. יש אנשים שאני רואה מרחוק, ואני פשוט מת להיות שייך אליהם. אבל אני חושב שאף אחד לא באמת רואה אותי.
אני לא יודע מה הבעיה שלי בחברה. אני לא חנון, אני דווקא מצליח עם בנות (לעיטים רחוקות, כי אני בדרך כלל לא פתוח לבנות בגילי. הן גם מהמיינסטרים שאני לא אוהב), יש לי אפילו ילדה שאני די מחבב ואנחנו מתמזמזים והכל, ושנינו הסכמנו שאנחנו לא רוצים להיות זוג (אני שונא מערכות יחסים), ובאמת שפה היא לא הבעיה!
אני לא רוצה בחורות סביבי. או שבעצם, אני כן רוצה בחורות סביבי, אבל לא בקטע זוגי או מיני. אני רוצה שמישהי או מישהו, או אחד מכל אחד, או כמה מכל אחד, יתקשרו אליי וישאלו אותי מה שלומי, וכמה שזה נשמע שטחי ולא חשוב, יכתבו לי על הקיר בפייסבוק שהם אוהבים אותי. אכן, פייסבוק הוא אסון, הוא שטחי, רדוד וטפשי. אבל בגלל שהוא הפך להיות דבר שיש כמעט לכל אחד, אז כן, זה בדיוק כמו שחבר מתקשר אליך ושואל מה שלומך, זה מחמם את הלב.
למה אין לי את ההערצה ואת האהבה שאני צריך? אני מתוסכל...אני לא שוויצר, אני לא מתנשא, אבל אני בטוח, אני יודע שאני חכם, יפה, מוכשר (אני מנגן בגיטרות, כותב מוזיקה, מעצב בפוטושופ), ואני בטוח שאין לי שום בעיה בקשר לפיתוח שיחה עם אנשים, כמו שיש לנערים שמוגדרים כ``חנונים``...
עזרו לי למצוא את הבעיה שלי. עזרו לי להשיג את מה שאני רוצה. כל עצה תתקבל בברכה. אני כבר מת להיות שייך, אבל זה פשוט לא קורה..
ציטוט ההודעה
