פרשת וזאת הברכה

אשר ברך משה איש האלוקים- מדוע דווקא כאן מדגישה התורה את היותו איש האלוקים? על פי הרמב"ן, כוונת התורה לומר שברכתו אינה ברכה בעלמא אלא ברכה המתקיימת. לפי הכלי יקר (וכך מבואר למעשה באבן עזרא), כוונת התורה להדגיש, שברכה זו לא אמרה משה מעצמו אלא בנבואה.

האור החיים מסביר ביאור מחודש בפירוש הביטוי שנאמר במשה "איש האלוקים": בניגוד לשאר הצדיקים, אשר עליהם נאמר שאם היה הקב"ה בא עמם במידת הדין לא היו יכולים לעמוד, והם נזקקים למידת הרחמים (וכפי שמביא האור החיים, דבר זה אמרו חז"ל אפילו על אברהם יצחק ויעקב), משה רבינו היה היחיד שאפילו במידת הדין יכול היה לעמוד, ולא נזקק למידת הרחמים! וזהו "איש האלוקים", שאפילו אם יבוא עמו הקב"ה במידת הדין (מילת "אלוקים" תמיד מורה על מידת הדין), ייצא משה זכאי, מה שא"כ שאר הצדיקים, ואפילו האבות.

****
ויראהו ה` את כל הארץ- מה התועלת בכך שהראהו הקב"ה את הארץ? כתב הרמב"ן "וטעם המראה הזה אשר הראהו, בעבור שהייתה הארץ מלאה כל טוב, צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל, שימחו ברבות הטובה בראות עיניו".

בתרגום יונתן בן עוזיאל, על האזינו פרק ל"ב פסוק נ`, ממשיל העניין לאב שגידל את בנו בעמל רב וכשעמד להכניסו לחופה נגזרה לפתע מיתה על האב מאת המלך. ביקש האב שלפחות יתנו לו לראות בחופת בנו, אשר כה עמל להביאו לכך. כך משה ביקש מהקב"ה שאם נגזר עליו למות, לפחות שיינתן לו לראות את הארץ אשר לתוכה הוא עומד להכניס את בני ישראל, אשר נחשבים כבניו של משה לאחר שגידלם ועמל כ"כ להביאם למעמד זה [מעין זה כתב גם הרמב"ן].

"כבוד שבת עדיף מאלף תעניות" (מדרש תנחומא בראשית ג ).

שבת שלום לכולם!!!