טאבולה ראסה - בלוג תיעוד קעקועים - יעל בת דב (כולל תמונות)
יעל בת דב
ליעל, בת 23 מתל אביב, יש העדפות מאוד ספציפיות.
"לחברה שלי שני יש נקודת חן ליד הפופיק. כשהיינו קטנות היינו אומרות שיש נקודות חן שהן סתם ויש נקודות חן שכותבים עליהן שירה. שכל האהבה שלך לבנאדם מתרכזת בהן.עשיתי את הקעקוע בגיל 18, לפני 5 שנים. חשבתי על קונספט כללי 4 שנים לפני שעשיתי אותו, במשך שנתיים ידעתי בדיוק מה אני רוצה. בגלל שיש משהו שלם בגוף, יש בקעקוע משהו שמבזה אותו ומרוחק ממנו, משהו קבוע שנמאס ממנו. ידעתי שאוכל לקבל את הקעקוע כחלק מהעולם הויזואלי שלי, כחלק מהגוף שלי. זה היה אחרי הרבה זמן ששנאתי את הגוף שלי, והבנתי שיש בי דברים שאני אוהבת וצריך להעצים.
הוא לא כאב בכלל. זה יצא הרבה יותר ציבורי משחשבתי–חשבתי שיהיה יותר פרטי."בתכנון? "מניפת תחרה על תחתית כף הרגל ותציץ מהצד, איפה שהייתה אמורה להיות קשת ואין בגלל הפלטפוס. אני חושבת על זה 3 שנים, לא אעשה עד שלא אהיה בטוחה איזו מניפה. זה בין האישי לציבורי- כאילו נורא אישי אבל אפשר לראות את הקצוות אם מישהו מתרכז. מניפה זה משהו שמלווה אותי המון זמן. יש משהו במניפה הסגורה שמאוד לא מגלה מה היא אמורה להיות- כמו יחסים, כשאת פוגשת מישהו, אתם מכירים באופן מסויים לעומת איך שאתם מכירים אחרי כמה זמן. המניפה חייבת להיפתח בקצב שלה, בשכבות שצריך לעבור אותן. כל שכבה חשובה למה שמתקבל בסוף."
ציטוט ההודעה
