אני החלטתי לגמור עם מאמרים. אני רוצה לכתוב לכם על מעשים שעשיתי, על דרכים שעברתי, על דמעות שבכיתי - מכל הסיבות שבעולם.
אני רוצה לספר לכם כמה אנחנו דומים דרך מספר דברים שעברתי בחיים.
אני רוצה שאולי נדבר על שיברון לב, אני דיי מומחה בעניין, כל כך הרבה אכזבות לפני בר. כל כך הרבה פעמים שמעתי את המילה לא.
הנידוי מהבית, אי הידיעה מה לעשות עם החיים שלי. לאן אלך?, מה אלמד?, לאן אמשיך? - המון שאלות פתוחות. המון כאב.
מרוב שהרגשתי לבד, חשבתי אולי לעזור לאחרים בכדי למלא אל ליבי הריק.
מוזר להרגיש לבד. להרגיש שלאף אחד לא אכפת. כאשר אנשים אומרים לך לצאת, לבלות, לחיות את הרגע!, שהם עצמם לא הכי עושים זאת.
אם הייתם שואלים אותי בעבר תגדיר גבר, התשובה היתה פשוטה - אחד שהוא שאקל עם נשים.
וואלה זאת ההגדרה לגבר. עם כמה נשים היית בעבר? - מי שהיה בין 20+ ואמר לי מעל 15, מבחינתי הוא המודל חיקוי המושלם שלי, והוא האדם הכי מאושר עלי אדמות.
כואב לי לצאת החוצה ולראות זוגות. לראות חברים מעורבבים של בנים ובנות. באדיבילדרים למיניהם עם הגוף המושלם הזה שהלוואי ורק היה לי.
כל כך הרבה אחרים קיבלו, ויש כאלה שלא קיבלו דבר.
לימדו אותנו להגיד תודה על שיש לנו אוכל, מקום מגורים, משפחה. על הדברים הבסיסיים.
אמרו לנו שלרצות יותר אלו תשוקות שחולפות עם הזמן.. אבל זה מעולם לא חלף.
מהו אושר?. זאת שאלה שלא ידעתי את התשובה לה, עד היום.
נידוי מהבית? באמת?! איך זה אפשרי בכלל?! אתם ההורים שלי לכל הרוחות! אתם ההורים שלי!!!
ואת... איך היית מסוגלת להעלם לי?! אני אהבתי אותך! מה את לא הבנת אני א-ה-ב-ת-י אותך!!!!
ואתם החברים שלי... לא באמת הייתם שם. לא כולכם. אחד או שניים נשארו נאמנים, ובכל השאר עזבו תחת התירוץ שההורים שלהם לא יקבלו מישהו שנידו אותו מביתו לא משנה הסיבה מהי.
"אני חייב למצוא דרך.., אני חייב להשתנות. אני חייב לדעת שאני יכול להשתנות".
האמנתי שאני יכול, וזה באמת קרה. אבל התהליך לא היה פשוט.
הסבל שחוויתי נראה לי עכשיו כקטן, אבל זה בגלל שהוא עבר. באותו הזמן איך יכולתי לדעת מה יקרה בהמשך?
ועוד שאומרים לי שאתה מחליט הכל. אתה לא מחליט כלום!
למה אני החלטתי שהיא תעזוב?, אני החלטתי לחיות ברחוב? אני החלטתי להתחנן לעבודה עם מקום מגורים?
אני לא החלטתי כלום! החיים החליטו, ואני פשוט נסחפתי עם הזרם.
המון כאב, פשוט המון כאב. אבל אני עוד כאן. אני עוד כאן. זה מפתח למשהו שאני חייב להבין.
אתה, אתה קורא את זה עכשיו. אתה חושב שאתה יכול להשתנות? אתה באמת מאמין שאם אתה קורא משהו אתה תשתנה מזה?
יופי, גם אני לא מאמין בזה.
מעשים. פחחחחח.... בחייאת, כאילו עד עכשיו לא יכולנו לפעול.
אנחנו כל כך שבורים מהעבר שלנו, לא סגרנו מעגלים. אבל איך יכולנו? העבר המשיך, ואנחנו נתקענו עליו.
אני עובד, אני לומד, אני כותב, אני עוזר, אני אוהב, אני חושב, ואני עושה מה שצריך כדי לחיות.
כולם עושים את זה, לא?
מה עושה אותי יותר טוב מכל אדם אחר כאן?, מי אני שיחליט איך כדאי לחיות? מי אני שיתן טיפים?
אז עברתי דרך קירות מהולות כאב. כאב לא ניתן למדידה. כל כאב הוא כשלעצמו.
אתם לא באמת מאמינים בי. איך תוכלו? אתם לא יודעים מי אני.
איך תתנו אמון במי שאתם לא מכירים?.
איך אוכל לגלות מי אני. אני לא יכול. אסור לי. אני חייב להאמין במה שאני עושה בלי לחשוב על תמורה. זאת מטרתי..
זאת מטרתי.... אני מקווה כך לפחות..
אני רוצה שניה לחזור אליה (האקסית). בר לא פה, אני חושב שזה זמן טוב לדבר עליה מעט.
לפרוק מעט כאב. זה חשוב מדי פעם לספר את מה שאתה מרגיש. זאת דרך הקואצ'ינג.
שאני חושב על זה היום אני מדמיין כל הזמן את אותו המקום. אותו מקום שבו סיפרתי לה מה אני מרגיש...
איך יכולתי לדעת?.. איך לע-ז-א-ז-ל יכולתי לדעת שהיא תלך לי!!!
עוד אדם שבור.. כולם שבורים. מי אני שיחליט מזה שבור. כמה ביקורתי כלפי עצמי אני יכול להיות.
כמה עצות אני יכול לתת לגבי כלום. כמה הבנה מיותרת אני מרגיש כל הזמן בחיי.
מעניין מה היא עושה עכשיו, איך היא המשיכה את חייה.
אולי היא עם איזה בחור בר מזל שזכה להיות האחד שלה. בטח היא כבר חושבת על חתונה..
מעניין היא נזכרת בי מדי פעם, נזכרת בנו..
האם היא מתגעגעת..
זה מוזר לדבר עליה בזמן עבר. כואב לדבר עליה ככה...
הלוואי והייתי יכול לחזור לנקודה הזאת... רק להסתכל עלייה שוב. רק זיכרון אחד אחרון... רק לראות אותה בפעם האחרונה...
אני כותב את הקטע מבלי לדעת האם לפרסם.
זה לא מאמר שמסביר איך לחיות, זה לא מאמר שמסביר מה לעשות. זה יותר חלק כואב מחיי.
מוזר שלמרות הנידוי אני יותר כותב על אהבה נכזבת. גרתי ברחוב, ועדיין אני כותב על אהבה נכזבת...
אני יפרסם מה שכתוב כאן, כי זה מה שאנחנו עושים. אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני מבלי להכיר זה את זה.
זה מי שאנחנו. זה מה שאנחנו רוצים להיות, כי זאת הדרך שבחרנו.
אולי בזמן אחר אני אכתוב יותר ממוקד לגבי נושא אחד ולא בצורה כזאת מורחבת...
מה שבטוח, הזמן הזה לא יהיה עכשיו...
עוד לא.
הגיע הזמן לשנות
) מה שהפתיע אותי כשסיפרה לי שקראה את כולם.
ציטוט ההודעה
