המדריך לעולם הפירסינג
עד גיל 16 צריך אישור הורים. לא להתפשר על אביזר שאינו עשוי ממתכת איכותית. הפה הוא האזור הכי מסוכן. באברי המין הכי פחות מכאיב. היגיינה קפדנית בתקופת ההחלמה היא שם המשחק. פרינס אלברט הוא לא רק שמו של הנסיך הבריטי. פירסינג איכותי כנראה שלא יצפצף בעת מעבר דרך גלאי מתכות. כול המידע כאן ועכשיו.
משחר ההיסטוריה, בדומה לקעקועים, היה הפירסינג דרך מקובלת לקישוט הגוף ולנקיטת עמדה. הפירסינג היווה סמל למעמדות דתיים או חברתיים, ואף אביזר שנועד להגברת העונג המיני. יש הטוענים כי המושג 'חגורת צניעות' גזור מפירסינג קדומים, שבוצעו לאורך השפתיים החיצוניות של אבר המין הנשי, על מנת למנוע חדירה לנרתיק.
למעט פירסינג בטבור, שהפך לתופעה חברתית מקובלת בשנות החמישים, עת פרץ הביקיני לאופנה, הרי שלניקובים באברי גוף אחרים קיימות עדויות בפסלים ובציורי קיר קדמונים. עד לסוף המאה ה- 19 לערך היווה פירסינג בלשון אמצעי לסימון מעמדות חברתיים בחברה האסקימוסית. בהודו, נזם זהב באף מקובל גם כיום, לא רק כתכשיט, אלא כאמצעי להגברת הפריון והקלה על תהליך הלידה.
סטריליות היא שם המשחק
פירסינג היא פעולה שאינה חפה מסכנות, הן בעת ביצוע החירור והן לאחריו. בכל מקרה של פציעת העור נחשף גופנו לסכנת זיהום ולכן חשוב מאד להקפיד על סטריליות גבוהה בעת החירור. מעבר לזיהום מקומי שעלול להתפתח, חירור לעומק העור ופגיעה בכלי הדם כוללים סכנת הדבקה במחלות זיהומיות קשות המועברות דרך זרם הדם. בראש ובראשונה מדובר באיידס ובצהבת שהן מחלות מדבקות שטרם נמצא להן טיפול תרופתי, ולכן כל הדבקה עלולה להסתיים במוות.
על פי המלצות משרד הבריאות יש לוודא שהמכון והציוד שבו יהיו נקיים ומוקפדים. במכון חייב להיות מכשיר בשם אוטוקלאב לחיטוי ציוד שאינו חד פעמי. על המחטים להיות חד פעמיות וסטריליות. במהלך פעולת החירור על המבצע להשתמש בכפפות חד פעמיות סטריליות.
כיוון שמדובר בהנחיות שמידת אכיפתן אינה ידועה, כדאי להסתמך על המלצות ועל מראה עיניים, ולשאול שאלות באופן מפורש לפני שהפקדתם את חירור גופכם בידי מישהו.
מעבר להיבט הניקיון, כדאי להתרשם ממידת המקצועיות של הפירסר בעזרת שיחה פנים אל פנים ועיון בתיק עבודות מצולם. יש סיכוי שתמונות שאינן חזיתיות ומלאות מנסות להסתיר פירסינג עקום, או שאינו ממורכז כיאות.
החלטתי לנקב. מה עכשיו?
טרם ביצוע ראוי לקבל הסבר מפורט מהפירסר לגבי התהליך, מידת הכאב, שלבי ההחלמה, הטיפול והסיכונים האפשריים. וודאו שהפירסר משתמש בכפפות חד פעמיות סטריליות. לפני הניקוב חשוב לחטא את האבר אותו עומדים לחורר וכן את האביזרים באמצעותם יבוצע הניקוב.
מומלץ לאכול משהו לפני הפירסינג, אולם לא יותר מדי. לא כדאי לעבור פירסינג על קיבה ריקה, מאחר שאנרגיה זמינה בצורת סוכרים, פחמימות או חלבונים, מסייעת לגוף להתגבר על הטראומה בעת הניקוב ועשויה להקל על תחושת הכאב.
בשלב הבא יש לסמן את מיקומה של נקודת החירור ורק אז לחורר. הניקוב (כן, כואב) מתבצע על ידי מחט סטרילית וצינורית המשמשת כמוליך להחדרת האביזר הקישוטי. אם המחט אינה חד פעמית, יש לוודא שעברה חיטוי ועיקור במכשיר האוטוקלאב, שמטרתו לעקר מחטים וציוד לחדרי ניתוח.
המחטים המשמשות לפירסינג הן מחטים חלולות מנירוסטה, בקטרים משתנים, בהתאם לגודל האביזר שנבחר. עובי סטנדרטי מינימלי לאביזרים לפירסינג הוא 1.6 מילימטרים.
בתום הניקוב נשלפת המחט החוצה והאביזר הקישוטי מושחל דרך הצינורית. לאחר סגירת האביזר יש לנקות ולחטא שוב את האזור. בסיום תהליך ההחלמה, מומלץ לשוב אל הפירסר לביקורת, וכן על מנת שזה יחליף את האביזר הראשוני לאחר, במידה שרוצים זאת.
לאחר החירור חשוב להקפיד על ניקיון מוחלט של האזור המנוקב. יש לנקות ולחטא את הנקב, פעולה שעלולה להיות לא נעימה כשמדובר בלשון או באבר המין. סמוך לביצוע החירור יש להימנע מאיפור או ממריחת קרמים באזור הנקב, על מנת למנוע התפתחות זיהום מקומי שעלול להתפשט דרך כלי הדם המחברים את חלל הפה למשל לשאר אברי הגוף, ובפרט למוח וללב. בתקופת ההחלמה של נקב חיצוני אין להיכנס לבריכה או לים.
שניים מהזיהומים המסוכנים הם אנדוקרדיטיס (דלקת במחיצות הלב) ואנגינה ע"ש לודוויג (זיהום חיידקי חמור בלסתות וברצפת שמתבטא בנפיחות קשה בלסת, קשיי נשימה, ופגיעה במנגנון בליעת הרוק). בשני המקרים, ללא טיפול מתאים, הזיהום עלול להסתיים בחנק ובמוות.
גם לאחר ההחלמה יש להקפיד באופן שוטף על רמת ניקיון טובה של האביזר. במקרה של פירסינג באזור הפה והלשון יש לבצע ביקורות תקופתיות אצל רופא השיניים, במטרה למנוע יצירת נזק וקבלת טיפול מתאים בנזק שכבר נגרם.
בכל מקרה בו הבחנתם באודם, נפיחות, או כאב באתר הפירסינג, הוציאו את האביזר ופנו בהקדם לייעוץ רפואי, לפני שתחול החמרה במצב.
כן למחט, לא לאקדח
בעבר היה נהוג לחורר את הגוף באמצעות אקדח ניקוב. הדבר גרם לא אחת לקרעים בעור ולניקובים בעייתיים, בעלי מראה לא אסטטי. השימוש באקדח יוצר לחץ על הרקמה ומונע את תהליך הריפוי התקין של הגוף לאחר החירור, כך שלעתים קרובות הפעולה גרמה לצלקות קשות. יתר על כן, קשה להקפיד על ניקיון האקדח ועל הסטריליות שלו ולכן הסיכון לזיהום גובר.
מומלץ ומקובל לבצע את פעולת החירור באמצעות מחט מיוחדת. הפעולה אולי אורכת יותר זמן, אך התוצאות נקיות יותר. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים הפעולה גורמת לכאב חמור ומתמשך, עקב פגיעה עצבית באבר המחורר. בכל מקרה, מומלץ שלא לבצע יותר משני ניקובים בו-זמנית, מאחר שהטיפול ביותר משני מקומות עלול להיות קשה ולהסתיים בהזנחה. כמו כן, הכאב מריבוי פירסינג עלול אף הוא להיות קשה מנשוא.
זול עלול לעלות ביוקר
כאשר באים לבחור את אביזר הקישוט, היינו את המתכת ממנו עשוי העגיל, אסור להסתכן בבחירת אביזר שעשוי ממתכת זולה שאינה זהב, פלטינה, או טיטניום. בקיצור, יש לבחור מתכת אצילה. בבחירת מתכת זולה אנו מסתכנים בתגובה אלרגית קשה למתכת עצמה. אביזרי פירסינג רבים מכילים את המתכת ניקל, שידועה כאלרגנית במיוחד ולכן מומלץ להימנע ממנה. במקרים מסוימים התגובה האלרגית עלולה להיות אירוע פתאומי שמתבטא בנפיחות קשה של דרכי הנשימה, חנק ומוות.
לאביזר איכותי, שעשוי מחומר שאינו אלרגני, סיכוי קטן להידחות על ידי הגוף. חומרים איכותיים לאביזרי פירסינג הם Surgical Steel (פלדה כירורגית ברמת שתל, המשמשת להכנת כלי ניתוח, אך מכילה ניקל שעלול להיות אלרגני), טיטניום (שמכיל פחות מ- 1% ניקל) וזהב 14 או 18 קראט לפחות (יקרים יותר). כסף (למעט כסף טהור, סטרלינג 925) יכיל אף הוא אחוזים גבוהים של ניקל, ולכן אינו מומלץ.
אביזרים להרחבת פירסינג עשויים לעתים מאקריל, או מחומרים טבעיים אחרים, כגון עצם, עץ, או צדף.
כמה כואב ומתי מחלימים?
רמת הכאב, סף הסיבולת והרגישות משתנים מאדם לאדם. על כן אין תשובה חותכת לשאלה כמה כואב. בניגוד למצופה, דווקא אברים אינטימיים, דוגמת שפתי הנרתיק או כיפת הדגדגן הם אזורים בהם ביצוע פירסינג יחסית אינו כואב.
אף תקופת ההחלמה יכולה להשתנות מפרט אחד למשנהו, בהתאם לכושר הריפוי הטבעי של הגוף. יחד עם זאת ניתן להתייחס לזמני החלמה אופייניים, בהתאם למיקום הפירסינג בגוף.
אוזניים. תנוך האוזן: 3-8 שבועות. סחוס האוזן: 5-12 חודשים.
גבה. 6 שבועות עד 4 חודשים ואף יותר.
טבור. 3-6 חודשים ואף יותר.
אף. נחיר: 2-6 חודשים ואף יותר. ספטום (מחיצת האף): 6 שבועות עד 3 חודשים.
פה. שפתיים (עליונות, תחתונות): 6 שבועות עד 3 חודשים. לשון: 3 שבועות עד חודשיים.
פטמות. גברים: 2-4 חודשים ואף יותר. נשים: 4-12 חודשים.
פירסינג אינטימי. נשים: 4 שבועות עד 3 חודשים. גברים: חישוק בעטרת הפין: 4 שבועות עד חודשיים, בבסיס שק האשכים או לאורך הפין עצמו: 6 שבועות עד 3 חודשים ואף יותר. בקצה הפין: 3-9 חודשים.
כדי לזרז את תקופת ההחלמה יש לשמור על חיטוי והיגיינה מוקפדת. לאחר פירסינג בטבור, בפטמה, ובאזור הבטן ואברי המין, מומלץ להימנע מלבישת ביגוד צמוד כדי שלא ילחץ על הפירסינג ויקשה על תהליך ההחלמה. המקום עלול להפריש במהלך תקופת ההחלמה ועל כן יש להחליף לפחות פעם ביום את הבגד שבא המגע ישיר עם האזור המנוקב.
בתקופת ההחלמה יש לחטא את הפירסינג פעמיים ביום עם תמיסת מי מלח שניתן לקנות בכל בית מרקחת. לאחר מכן יש למרוח משחת בפנטן או ויטה מרפן, שמטרתן לחטא את אזור הפצע.
בשום מקרה אין לחטא עם אלכוהול, פולידין או מי חמצן. אין להשתמש במשחה אנטיביוטית למעט במקרה שהתפתחה דלקת ורופא הורה לכם על כך.
ניתן להניח שתקופת ההחלמה הסתיימה בהצלחה כאשר האזור כבר לא אדום, נפוח, או מגורה, ואינו מגיר נוזלים והפרשות.
הלשון והפה הם אזורים מרובי סיכונים
בחודש יולי 2009 פורסם סיפורה של נערה חיפאית בת 14 שהגיעה לבית החולים רמב"ם כשלשונה נפוחה, עקב זיהום שהתפתח בשל ניקוב הלשון. בלשונה של הנערה התפתחה בצקת ויכולת הדיבור שלה נפגעה. הנערה נותחה על מנת להסיר את העגיל מלשונה וכן על מנת לנקז ולטפל בזיהום.
לאחר פירסינג בלשון, ובכלל בחלל הפה, יש להקפיד על שטיפה עם מי מלח, 3 פעמים ביום, במשך כשלושה שבועות. מותר לאכול כרגיל, אך כדאי להימנע ממזון חם מאחר שאכילת מזון חם עלולה להגביר את תחושת הכאב במקום. אם מזונות חומציים או חריפים גורמים אף הם לכאב או לתחושת בעירה, הימנעו מהם במהלך החלמת הפירסינג.
על מנת למנוע זיהום, כדאי להימנע מנשיקות הכרוכות בהחלפת רוק, ואף להימנע ממין אוראלי במשך תקופת ההחלמה.
גם אם חלה פגיעה בבלוטות הטעם בלשון בעקבות הפירסינג, הרי שמדובר בפגיעה זמנית שתחלוף תוך פרק זמן קצר. על אף תחושת אי הנוחות לאחר פירסינג, חשוב מאד להמשיך לדבר כרגיל, ולא להימנע מהפעלת הלשון. ככל שתמשיכו בפעילות דיבור שגרתית כך תסייעו להחלמת הפירסינג.
אם חלה פגיעה בשיניים או בחניכיים בעקבות נוכחות האביזר בלשון, יש לפנות להמשך טיפול לרופא שיניים.
מסתבר שעל אף שמדובר באביזר זעיר הוא עלול לטמון בחובו סכנות גדולות, גם בשל הנטייה להיתלש, לגרום נזק לפה ולהיבלע. על הסכנות ניתן ללמוד ממחקר שכלל 52 צעירים עם פירסינג בלשון.
אצל כ- 50% מבעלי הפירסינג בלשון במשך למעלה מארבע שנים נמצאו שברים בשיניים. ככל שהמוט היה קצר יותר (פחות מ- 16 מילימטרים) כך עלה מספר השברים, וזאת מאחר שוקל יותר "לשחק" עם עגילים בעלי מוט קצר, ולדחוף אותם בין השיניים. שברים בשיניים גורמים לפגמים אסתטיים, רגישות לקור וחום ולכאב במהלך פעולת הלעיסה. ללא טיפול מתאים שכולל טיפולים משמרים, טיפולי שורש, ואף כתרים, יתכן מצב של אובדן השן.
אצל כ- 35% מהנבדקים, בעלי פירסינג במשך שנתיים או יותר, התגלתה נסיגת חניכיים שעלולה לגרום לאובדן שיניים עם הזמן. הדבר נגרם עקב שפשוף של אביזר המתכת עם רקמת החניכיים, אגב הסבת אודם, נפיחות ודלקת, עד כדי אובדן התמיכה סביב השיניים ואיבוד שיניים. נצפתה גם פגיעה תחושתית בכלל חלל הפה. זו עלולה לגרום לפגיעה תפקודית קשה בפעולות יומיומיות כגון לעיסה, בליעה, ואף דיבור. במקרים רבים הנזק לחניכיים כה רב, עד כי יש צורך בניתוחי חניכיים.
סיבוך מסוכן אחר הוא דימום יתר בעקבות פירסינג, שעלול לגרום לפגיעה בווריד ולדימום בלתי פוסק. בשנת 1999 דווח באנגליה על צעיר שבעקבות פירסינג בלשון דימם למוות.
פירסינג בפטמה
עגיל בפטמה צריך להיות בעובי של לפחות 1.6 מילימטרים ולא פחות, מאחר שהדבר עלול לגרום לחוסר נוחות מתמדת. כמו כן אין לבחור בעגיל בעל קוטר קטן, זאת כדי להקל הן על ההחדרה והן על תהליך ההחלמה. עגיל קטן לוחץ כל העת על אזור הנקב ומעכב את הריפוי הטבעי.
על מנת לקבוע את המיקום המדויק של הפירסינג בפטמה, יש לבצע סימון בעמידה, ללא חולצה וחזיה, כדי לאפשר הרפיה מלאה של שרירי החזה. לקראת הניקוב עצמו, יתפוס המנקב את פטמה עם מלקחיים מיוחדים ואז ינקב. החדרת העגיל תתבצע תוך כדי הוצאת המחט ויכולה לגרום לתחושה של מתיחת עור הפטמה.
משך ההחלמה יארך בין חודשיים לשישה חודשים. במהלך התקופה יפריש העגיל נוזלים, תוך כדי יצירת רקמה צלקתית במקום. כדי למנוע זיהום חשוב לטפל בפירסינג מדי יום, במשך כל תקופת ההחלמה.
הסיכון העיקרי בפירסינג פטמה אצל בנות בא לידי ביטוי כאשר תהליך ההחלמה משתבש. במקרה שכזה מתפתחת דלקת ונוצרת רקמה צלקתית. עקב כך נסתמות תעלות החלב באופן שבעתיד עלולות להיות בעיות הנקה קשות, עד כדי אי יכולת להניק. במקרה שהכול עבר חלק, הרי שעגיל בפטמה אינו מונע את היכולת להניק, אך יש להסיר את העגיל במהלך ההנקה. זאת על מנת למנוע את בליעתו על ידי התינוק וכן כדי למנוע כאב מיותר מהמניקה, שנגרם עקב הלחץ באזור הפטמה תוך כדי הנקה.
פירסינג באבר המין הגברי
לא נסקור את כול האפשרויות, שהן מסתבר רבות. החירור הנפוץ יותר של איבר המין הגברי מכונה פרינס אלברט. למרות ייחוס שמו לבעלה של ויקטוריה מלכת אנגליה במאה ה- 19, הרי המקור המדויק אינו ידוע. מדובר בחירור מתחת לקדמת בסיס העטרה, לכיוון צינור השופכה. סברה מקובלת היא שלפרינס אלברט יש השפעה על הגברת התענוג המיני אצל שני בני הזוג.
מרבית הגברים יאלצו לעבור למתן שתן בישיבה בעקבות ביצוע הפירסינג, כיוון שהשתן יזרום על פני העגיל ובעמידה ירטיב את המכנסיים. אין חשש שהשתן ידלוף דרך החירור.
יש לבחור עגיל חלק לחלוטין, רק ממתכת אצילה, בקוטר שאינו קטן מידי (עלול ללחוץ על העטרה בעת זקפה) וכן בעל עובי שלא יפחת מ- 2.4 מ"מ, כדי לא להסתכן בקריעת הרקמה כתוצאה מפעילות מינית. מסיבה זו מומלץ להעלות את עובי העגיל לאחר תקופת ההחלמה כדי 3.2 מ"מ.
ראוי להקפיד על חירור שאינו פוגע בעצב העובר במרכז קדמת הפין. בעניין זה יש יתרון לגברים נימולים, שכן אפשרות המרכוז של החירור מוגבלת לנימולים בלבד. ההחלמה של המקום מהירה יחסית בגלל אופי הרקמה. במשך הימים הראשונים שלאחר הפירסינג האזור עלול לדמם מעט.
בעת ההחלמה יש ללבוש תחתונים שאינם צמודים ולהחליפם לעיתים תכופות. כמו כן אין להיכנס לבריכה או לים ואין לקיים יחסי מין ללא קונדום. ככלל, בשום מצב, גם לאחר תקופת ההחלמה, אין לקיים מגע אנאלי לא מוגן כאשר יש פרינס אלברט.
ציטוט ההודעה
ספוילר: 
נכתב במקור על ידי Sex Devil
