קודם כל עליי להקדים ולהתוודות ששר הטבעות - הטרילוגיה - נמצאת אצלי בטופ 10, יושבת נחה בבטחה ביחד עם הסנדק (כמובן, רק השתיים הראשונים ) והמרדף לאושר המדהים של וויל סמית.
הכנתי את עצמי ולקחתי מקום מושלם באמצע האולם, תלת ממד כמובן, האולם הכי גדול בקולנוע. וסבלתי.
כן כן כן, במשך השעה הראשונה לא האמנתי שאני רואה סרט של פיטר גקסון. הצילומים חלשים בלשון המעטה, אותם נופים של הסרטים הראשונים- וכמובן שדגדג לי במקום הנכון לראות את הפלך שוב- אבל אחרי 4 סיבובים של המצלמה על אותה ארוגת צמחים זה נמאס. עלילת הסיפור לא עולה בקנה אחד עם המילה "עלילה" בכלל, פשוט קול חוזר ונשנה של פרטים חסרי משמעות. דיאלוג מן הנוראים שראיתי, ועוד מגנדלף האפור ... באמת אפור חחח... איפה כל מילות החכמה שלו ומשפטים כל כך נצחיים שצלחו דרכם אל אלפי גופות של מקעקעים רציניים ומתחילים. איפה : "לוואי ולא יקרה כזאת בימי חלדי" אמר פרודו. "הלוואי" אמר גנדאלף, "וזו משאלת לבם של כל אלה שמונו להם חיים בזמן הזה, אך לא להם ההחלטה. לנו לא נותר אלא להחליט מה נעשה בזמן שהוקצב לנו". וכן הלאה .
במקום זה אנחנו מקבלים ציטוטים חוזרים מן הסרטים הראשונים, שימו לו כמה פעמים נאמר המשפט הנ"ל בהוביט וצאו מן הסרט במחאה וודאי. הרגשתי כאילו אני רואה סרט של במאי שקיבל הזמדנות מאולפן לאחר העבודה הראשונה במצלרות .

]אז הגיע האקשן. בדיוק רבע שעה לפני ההפסקה. ונזכרתי למה גקסון הוא מליין. אין מה להגיד , צילומים מרהיבים של זיכרונות הדמויות מן עבר של צבאות נלחמים, ואורקים מתים בשמחה. עד סוף הסרט משך אותי הצפייה לפעם הבאה שתישלף הסכין וככה עברתי כל קטע נורא במה שאמור להיות חוט עלילה ועליו אפילו זבוב לא יעמוד בבטח.

אז הינה הסיכום: אתם תרגישו כיאלו זה סיפור על 8 חברים שהולכים לבורגר קינג ונתקלים בכמה ערסים, שמטר מהם יש מקדולס עם מוכרות בלנודניות. חסר היגיון? ככה גם ה"עלילה".
יש סצינות של צילום מרהיבות, ומחסירות פעימה, אבל הם מעטות.
אני הולך לראות את השני. כי ככה אני אופטימי, ונותן לאנשים הזדמנות שנייה. וגם, כמו חלק נרחב ממכם, אני שפוט של טולקין, ואלך לכל סרט שרק מזכירים בו את המילה פרודו, אפילו אם אני יודע שהוא גרוע ממש. אפילו אם מישהו כמוני ירשום - אל תזבזו 3 שעות על המון צילומים וכלום מילים, תיראו נשאונל גיאורפיק .[/][/]