סיכום 2012 בבתי הקולנוע בישראל

[-Random-]

סוף השנה הלועזית הוא הזדמנות ראויה לסכם את הקולנוע הבינלאומי שהוקרן באולמות הקולנוע בישראל. ואכן שנת 2012 היתה שנה מעניינת שבה מפיצי סרטים לקחו יותר סיכונים עם סרטים לא מסחריים. בתל אביב נסגרו קולנוע דיזנגוף וקולנוע רב-חן במגדלי האופרה אבל נפתח "אורלנדו סינמה" בבית ציוני אמריקה. בסינמטק ת"א נפתח האגף החדש ובאמצע ינואר 2013 ייפתח האגף הישן והמשופץ. גם השנה הגיעו לבתי הקולנוע בארץ יותר סרטים. גם השנה חלקם נועדו כדי למלא את החללים במגה קומפלקס השונים (סינמה סיטי, yes פלאנט). המפיצים עדיין ממשיכים להוציאו לבתי הקולנוע מוצרים שלא ראויים לצפייה של בני אנוש כמו כל מיני סרטי אימה, פעולה וקומדיות זולות וזניחות שנוצרו עבור ה DVD וערוצי VOD השונים. משום מה המפיצים הישראלים שקנו אותם בזול חושבים שראוי לתת להם אור יום. שוברי הקופות האמריקאים הגדולים של השנה: "עלייתו של האביר האפל" או "הנוקמים" הצליחו גם בישראל אבל שובר הקופות מספר 1 הוא הסרט הצרפתי "מחוברים לחיים".

לפני רשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר לטעמי. לפני כן אציין מספר סרטים שהשאירו עלי רושם טוב, סוג של ציון לשבח: "היו זמנים באנטוליה" סרט טורקי אווירתי עטור פרסים ושבחים של הבמאי נורי בילג'ה סיילן, אהבתי את המסע האבסורדי עם ההומור הדק והאווירה המיתית שבו צוות שוטרים מחפש אחרי גופה בערבות אנטוליה. אהבתי את השחקנים הראשיים בסרטים הבאים: "בושה" - מייקל פסבנדר בהופעה נועזת ומהפנטת, ליאונרדו די קפריו ב"ג'יי אדגר" מוכיח שהוא אחד הכוכבים הבלתי מעורערים של הוליווד, "השבוע שלי עם מרילין" - מישל וויליאמס היא פשוט מרילין מונרו בסרט הזה ואת נינה הוס בעלת הפנים הקשוחות כוכבת הסרט הגרמני "ברברה".



ישנם סרטים ששייכים לבמאים שלהם: פרנסואה אוזון חוזר לביים קולנוע שמבוסס על הצגות תיאטרון ומספק את אחת החוויות המבדרות והאינטליגנטיות של סתיו 2012 - "בתוך הבית". אנג לי חוזר למסך הגדול עם הפקה מרהיבת עין "חיי פיי" ועל אף שהסרט לכאורה לא שייך לטריטוריה שלו גם בסרט זה שמתרחש ברובו בספינה הוא מתעסק בנושא שמסקרן אותו יותר מכל: התנגשות בין העולם המסורתי והאמונה לעולם המודרני והאתיאיסטי. בן אפלק בסרטו השלישי כבמאי קולנוע מרשים עם המותחן "ארגו" המבוסס על סיפור אמיתי שהוא בעיקר בידור הוליוודי מכובד ומרשים עם אנסמבל שחקנים נפלא (הסרט ייצא בתחילת ינואר בקולנוע אבל הוא כבר הציג בטרום בכורות בסינמטקים).

דיוויד או ראסל ממשיך להוכיח שהוא יכול לקחת תסריטים בנאליים ולהפוך אותם לחוויה קולנועית בסגנון שהוא ייחודי רק לו ב"אופטימיות היא שם המשחק", שלא נדבר על ההופעה המרגשת של ג'ניפר לורנס. אפילו רוברט דה-נירו שמזמן לא ממש שיחק בסרטים שהוא השתתף בהם מעולה כאן. ווס אנדרסון פתח השנה את פסטיבל קאן עם סרטו "ממלכת אור הירח". על אף שהוא שמר על סגנונו הייחודי זהו סרטו הנגיש והטוב ביותר. יש לסרט הזה קסם כל כך נדיר ולכן הוא זכה להצלחה ביקורתית וכלכלית. עוד סרט שראוי לציון לשבח הוא "סיפור מלכותי" סרטו התקופתי של הבמאי ניקולאי ארסל - הפקת ענק מדנמרק עם מסר חברתי, פוליטי סוציאליסטי המתרחשת במאה ה-17 אבל מזכירה את ישראל במאה ה-21 באופן מפוקפק למדי.

ואלו עשרת הגדולים של יאיר הוכנר עורך מדור הביקורות ומבקר הבית של אתר סרט:

10) כמה טוב להיות פרח קיר



יצירה מקסימה ונוסטלגית. אם הייתי בן 16 כנראה הייתי בטוח שזה הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. סרט הביכורים של סטפן צ'ובוסקי שגם כתב את התסריט המבוסס על רב המכר שלו על אסופת תיכוניסטים לא מקובלים. צוות השחקנים ובראשם עזרא מילר (חייבים לדבר על קווין) ואמה ווטסון (בוגרת סרטי הארי פוטר) מעולים. סרט זה הוא הוכחה שלפעמים סרטים מסוג זה עלולים לרגש אנשים הרבה יותר מבוגרים מגיל הגיבורים. בהחלט לא הסרט המושלם אבל בין הבודדים שהצליחו לגרום לי לבכות ולצחוק לאורך כל 103 הדקות שלו.

9) העיתונאי




אחרי התהילה שסיפקה לו ההצלחה של "פרשס" הבמאי לי דניאלס מספק לנו את אחת החוויות הקולנועיות המפוקפקות והמושמצות של השנה, ומדובר בתענוג אמיתי. מדובר בסקספלויטיישן שנראה ומזכיר את אותם סרטים סליזיים משנות ה-70 וה-60. קיץ 1969. וורד, הוא עיתונאי החוזר לעיירת נעוריו ביחד עם בן חסותו האפרו-אמריקאי כדי לכתוב על אסיר היושב בתא הנידונים למוות. שרלוט היא בת הזוג של האסיר ונימפומנית שגורמת לאחיו הצעיר של וורד להתאהב בה. ניקול קידמן בהופעה מסחררת כזבל לבן עם בגדים שלא היו מביישים את מיטב הבנות העובדות בתחנה המרכזית. מתיו מקונוהיי כעיתונאי הומו חובב גברים שחורים וסקס סאדו-מזוכיסטי. בהחלט לא מיועד לצדקנים ורגישים. מבחינתי אחד הסרטים הלא מוערכים של השנה ולא בצדק.

8) המאסטר



פול תומאס אנדרסון הוא ללא ספק הקולנוען האמריקאי החשוב של שני העשורים האחרונים עם יצירות מופת כמו "לילות בוגי", "מוכה אהבה", "מגנוליה" ו"זה ייגמר בדם". עכשיו מגיע סרטו האחרון והמאוד מדובר "המאסטר" ויש בו כל מה שאנחנו רוצים לראות בסרט של אנדרסון: סיפור גדול מהחיים, משחק מעולה, צילום מרהיב, מוסיקה מסחררת – חוויה קולנועית בלתי נשכחת, מרהיבת עין, סוחפת שלא מתפשרת על החזון הקולנועי שלה. אבל משהו במהלך הצפייה בסרט לא ממש עובד. יש בו יותר מדי רגעים מתים והסרט נמתח מעבר לנדרש. עדיין יש בו עוצמות מרשימות ומשחק מסחרר על סף טירוף של חואקין פיניקס ופיליפ סימור הופמן, כזה שנדיר לראות על המסך הגדול.

7) לופר



סרטו השלישי של ריאן ג'ונסון והשני עם ג'וזף גורדון לוויט. סרט הפעולה המדע בדיוני הטוב ביותר של שנת 2012. שימוש מתוחכם בסגנון הקולנועי החביב על ג'ונסון - הפילם נואר. יש בו תסריט מורכב שמצליח להיות פילוסופי בלי להכביד יתר על המידה ולספק המון פעולה ומתח. ג'וזף גורדון לוויט בהופעה קולנועית מסחררת וברוס וויליס בהופעה מורכבת ונועזת יותר מתמיד הולך עם הדמות שלו עד הסוף. סרט פעולה עוצר נשימה, המשלב בתוכו את ז'אנר סרטי המאפיה עם עולם עתידני אורבני ומערבוני בו זמנית. במקביל הוא מעלה שאלות לא פשוטות על טיבו של המין האנושי.

6) ניצוד



הבמאי תומאס וינטרברג - המוכר לקהל הישראלי בעיקר בזכות "החגיגה" סרטו המצליח משנת 1998 - חוזר אלינו עם "ניצוד". מדובר בדרמה איכותית רבת עוצמה שלא תרפא מכם ימים אחרי הצפייה בו. גבר בן-40 מואשם בניצול מיני של ילדה בגן הילדים שהוא עובד בו. הבעיה היחידה היא שהוא חף מפשע, אבל תושבי העיירה וחבריו הקרובים כבר החליטו הוא אשם. "ניצוד" הוא מסע עוכר שלווה אל תוך לב המאפליה האנושית. הסרט מתאר בקור רוח כיצד בקלות חייו של אדם יכולים להשתנות מקצה לקצה ואיך קהילה שלמה יכולה להסחף בלהט רכילות לא מוכחת.

[-Random-]

אחרי "כמה טוב להיות פרח קיר", "העיתונאי", "המאסטר", "לופר" ו - "הניצוד", מגיע המשך סיכום רשימת עשרת הסרטים הטובים של השנה מפי מבקר אתר "סרט" יאיר הוכנר:

5) זה בוודאי המקום



התענוג השמיימי שבצפייה בסרט המסע הלא קונבנציונלי בכיכובו של שון פן הוא אחד הדברים היותר מפתיעים וקסומים שנראו השנה על גבי המסך הגדול. שון פן, בתפקידו הטוב ביותר מזה שנים והמקורי ביותר, מגלם את שיין, זמר רוק גלאמור מזדקן, היוצא למסע חיפוש ברחבי ארה"ב אחר הקצין הגרמני שעינה את אביו. בדרך אל יעדו הוא עתיד להתבונן פנימה ולגלות את עצמו מחדש. סרט מסע צבעוני עם מוסיקה מעולה, צילום ססגוני שבכל פעם מפתיע מחדש; סרט עמוס אווירה ייחודית שלא פוגעת בעלילה המקורית. כל זה משולב עם הומור טוב לב והתבוננות מלאת אהבה על האמריקנה בימים אלו.

4) הורג אותם ברכות



שיתוף הפעולה השני של בראד פיט כשחקן/מפיק עם הבמאי/תסריטאי אנדרו דומיניק (הראשון היה ב-2007 במערבון "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן") הוא סאטירה כלכלית מבריקה, אפלה ומצחיקה דרך סיפורו של רוצח שכיר המבצע עבודות שונות עבור המאפיה המתנהלת כמו קונצרן כלכלי ולא כמו משפחת מאפיה כפי שהתרגלנו להכיר בסרטי "הסנדק". בראד פיט בתפקידו הטוב ביותר כאשר לצידו ג'יימס גנדולפיני, טוני סופרנו בכבודו ובעצמו, המגלם רוצח שכיר שאיבד את זה. עם פסקול המורכב מנאומי בחירות של ברק אובמה, תסריט שנון, בימוי מדויק, משחק מעולה ומספר סצנות חיסול מדממות ועוצרות נשימה, "הורג אותם ברכות" הוא מעדן קולנועי מתוחכם וחריף שחושף שאפילו עולם הפשע מתנהל כמו הוול סטריט.

3) הילד עם האופניים



יצירה קולנועית ריאליסטית עם סיפור לכאורה קטן אך בעל רבדים ומורכבויות פסיכולוגיות וסוציאליות שנדיר למצוא במרבית הסרטים שמגיעים לבתי הקולנוע בישראל. התגלית המרשימה תומה דורה שזהו לו סרטו הראשון מגלם את סיריל, ילד בן 12, שאביו מוסר אותו לפנימייה. סיריל נוהג לברוח מהפנימייה ולהגיע לבניין המגורים שהוא ואביו חיו בו בעבר. באחת מאותן בריחות הוא פוגש בסמנתה, ספרית צעירה ורווקה המתרגשת מהסיטואציה שאליה היא נזרקה ומחליטה לאמץ את סיריל בסופי שבוע. התוצאה היא אחת החוויות המרגשות שהוצגו בשנה החולפת בבית בקולנוע בישראל, ובכלל מדובר בסרטם הטוב והאופטימי ביותר של האחים דארדן.

2) הוגו



אחרי 50 שנות קריירה קולנועית המורכבת בעיקר מסרטים אלימים ופסימיים, מרטין סקורסזה מפתיע ויוצר את סרטו הקסום ביותר. יצירת מופת קולנועית המצדיעה לאחד החלוצים הראשונים של הסרט האילם - מי שביים את סרטי הפנטזיה הראשונים – הבמאי ז'ורז' מלייס. מכתב אהבה מרגש אל הימים בהם הקולנוע עדיין היה בחיתוליו והסרטים עדיין היו אילמים ותמימים. על אף שהסרט עוסק בראשית הקולנוע מדובר ביצירה קולנועית מרהיבת עין בתלת מימד. למען האמת מדובר בתלת מימד היפה והמרשים ביותר שראיתי מעודי. התסריט של ג'ון לוגאן מופלא ומרגש, הפסקול הנפלא של האוורד שור משלים את המלאכה. סרט חובה לכל מי שאוהב קולנוע.

תואר סרט השנה של אתר סרט מתחלק בין שני סרטים שונים באופן מהותי:

חיות הדרום הפראי




הסצנה הפותחת את סרט הביכורים של בן זייטלין היא כישוף שסוחף אותך במהירות לתוך עולם שכולו קסם מהפריים הראשון שמוצג על המסך לאורך כל 91 הדקות עד סופו המרגש. יצירת מופת שזכתה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס 2012 ובמצלמת הזהב בפסטיבל קאן 2012. זהו גם סרטה הראשון של כוכבת הסרט קווז'נה וואליס, המגלמת בסרט את דמותה של הילדה האשפאפי. העלילה עוקבת אחרי ילדה בת שש, עצמאית ודעתנית החיה עם אביה, וינק, המתמודד עם מחלה סופנית והגרוע מכל סערה העומדת להגיע ולהציף את העמק. סרט נדיר, סוג של נס, שראוי לראות על מסך כמה שיותר גדול, כי הוא באמת הדבר הכי קרוב לאמנות שהוקרן השנה.

פרידה



סרטו המדובר של אשגאר פרח'אדי הוא דרמה מטלטלת תוצרת אירן שעתידה להעביר בכם צמרמורת. יצירה קולנועית ריאליסטית מרגשת שתסעיר אתכם במשך 123 דקות עוצרות נשימה. לכאורה מדובר ב"קרמר נגד קרמר" האיראני אבל אז מתגלה שבעצם מדובר בסרט טעון על אמונה, הבדלי מעמדות ומאבק בין המינים. מה שנראה בהתחלה כדרמה נוסחתית ושגרתית הופך למסמך ביקורתי נוקב על אירן השוביניסטית, הדתית והשמרנית וכל זה בתמיכת משרד התרבות האיראני. "פרידה" הוא סרט חכם, עם תסריט כתוב היטב, בימוי מדויק ומשחק מעולה. אין ספק שהיצירה הקולנועית שלפניכם עושה את מה שהרבה סרטים אחרים לא מצליחים לעשות: להפעיל לצופה את גלגלי המוח במשך ימים ולא לצאת מהלב במשך שבועות. בהחלט הסרט שהיה ראוי שיזכה בפרס האוסקר.

'סרט'