על פי האגדה , כמות עצומה של אגוז מוסקט טחון אמורה לגרום להזיות. האמת מאחוריה נשמעת ככה: החומר הפסיכו־אקטיבי הפעיל באגוז המוסקט קרוי מיריסטיצין (בלי להכביר מילים, הנ”ל חבר במשפחת התרופות האנטי דיכאוניות המבאסות ביותר, שמאז המצאת הציפרלקס נוטים להשתמש בהן רק כששום תרופה אחרת לא עובדת). במינונים גבוהים, שיהפכו את המזון שלכם לדוחה למדי, המיריסטיצין יביא אתכם לבלבול חושים ושיחות עם אנשים נעלמים.
הצטיידו בחופן נאה של אגוזי מוסקט טריים (לעצלנים, גם אגוז מוסקט טחון יעשה את העבודה, אבל זכרו שהמלצנו על שלמים וטריים); מגרדה עדינה או קולפן ירקות; משקל; עלי קטניפ (נפית החתולים) מיובשים (אפשר גם טבק רגיל); כלי עישון (באנג, מקטרת או ניירות גלגול ופילטרים); משככי כאבים; הרבה מים.
גרדו את אגוזי המוסקט לכדי אבקה באמצעות המגרדה או קולפן הירקות. ניתן גם לרסק את האגוזים, אבל מוטב להאביק בעדינות. כמה אגוזים כדאי לגרד? אין לכך תשובה, מסיבה מאוד פשוטה: משקלו של אגוז מוסקט שלם אינו שווה למשקלו של אגוז מוסקט טחון, ועניין המשקל הוא קריטי (ראו השלב הבא).
אגוז מוסקט טחון
שקלו את אגוז המוסקט שזה עתה טחנת. עניין המינונים חשוב מאוד, שכן אתם לא באמת רוצים לסיים את הטיול שלכם בבית חולים. מקרים של מוות ממנת יתר של אגוזי מוסקט כמעט שאינם מוכרים בספרות המקצועית (וגם אלו שכן לא נגרמו בעקבות צריכה למטרות התמסטלות). בכל זאת, חשוב לציין את תופעות הלוואי העלולות להיגרם מצריכת יתר: התייבשות, בחילה והקאה, טשטוש, כאבים בגוף, דיכאונות ועוויתות, ולא כל שכן – הרעלה. המינון המומלץ לאדם עומד על גרם אחד של אגוז מוסקט טחון לכל חמישה קילוגרמים בגוף.
ערבבו את אגוז המוסקט הטחון ואת עלי הקטניפ המיובשים או הטבק. עלי הקטניפ, אגב, מיועדים לארומה גרידא. חשוב לזכור שלא משנה באיזה מצב תודעתי את – אינך חתול, ולפיכך עלי הקטניפ פשוט לא ימסטלו אותך.
בחרו לכם כלי עישון. הגיוני ויעיל: סיגריה מגולגלת. מכפכף, מגעיל ומתיש: באנג או מקטרת. הטעם די מבאס, ראי הוזהרתם. ועכשיו חכו: למנועים לוקח זמן להתחמם. אחרי שלוש־ארבע שעות תרגישו קצת סטלה, כמו באזז של אלכוהול או גראס, ואחרי שמונה שעות המוסקט יתחיל לתת עבודה. סביר להניח שתרגישו קצת דאון, ואחרי תשע עד 12 שעות – תחושות ההזיה יתחילו לבעוט. את המים תכינו מראש, כי השטות הזו תייבש אותך.
<span style="font-family: Arial">





ציטוט ההודעה

