סיפורו של מחפש עבודה - פרק 1
שמי עופר , איש היי-טק בעבר ובהווה. פליט של אחד מפסי הייצור הידועים גם בכינוי אוניברסיטה.
את מסעי בנבכי חיפוש העבודה יצא לי לחוות על בשרי בשנת 2009, לא מזמן אם מדברים במונחים של ניסיון והיי-טק. הסיפור הזה הוא תיאור של מה שאני מגדיר כחיפוש אחר עבודה, אשר לימד אותי הרבה על מה אפשרי ומה לא. השנה היא 2005 . המקום : אחת מחברות ההיי-טק הידועות במשק.
התפקיד : תוכניתן בכיר. השפה : C . שפת C לכל מי שלא מכיר או שמע היא שפה עתיקה מאוד. למרות עתיקותה מסתבר כי הרבה חברות וגם החברה בה אני עובד בחרו לעבוד ולפתח בשפה C. יש לה יתרונות אבל גם חסרונות שלא נרחיב כעת. ישיבת מחלקה נגמרת ולמעשה לראשונה יש תחושה כי משהו לא טוב , יש הרגשה באוויר, בפרט לאחר הישיבה כי הולכים להיות שינויים. אנשים מפחדים משינויים. שינוי הוא משהו שמצריך התארגנות מחדש.
ייתכן שאף פיטורים. אני זוכר שאת המילה פיטורים הזכרנו בראשונה אני וולדימיר. וולדימיר היה קולגה לעבודה.
אותם קולגות ששמם מוזכרים לטובה על X ועל Y ועל המון המון פרויקטים שהצליחו בזכותו. למרות כל זאת היה לי מוזר לשמוע את המילה פיטורים דווקא ממנו.
אני בחברה מועסק מאז סיימתי את התואר, כלומר 8 שנים. התחלתי לחשוב מה עושים? איך בכלל מתחילים לחפש עבודה , או מה רושמים בקורות חיים. מה זה בכלל .
אף פעם לא כתבתי קורות חיים סיימתי את האוניברסיטה בשנת 1997 , לפני נפילת הבועה. חברות גיוס עמדו בתור למועמדים. סטודנטים שנה ג ראיינו מקומות עבודה ועברו מחברה לחברה בגלל סוג וצבע הרכב. מי זוכר מה עושים.
מצד שני למה לי לדאוג. 8 שנים אני בחברה. מכיר המון. השקיעו בי במלא קורסים. הייתי בארגנטינה וברזיל להתקנה של מערכות. אז אותי יפטרו ?
ציטוט ההודעה
