הבובה
שיערה הזהוב מסורק בקפידה,
היא יושבת על השידה,
ידיה שעונות על ירכיה,
ורודים ותפוחים הם בגדיה.
נעליה בגוון אפרסק, לחייה גם.
עיניה בגוון של תכלת מושלם.
ריסיה ארוכים, שפתיה ורודות, היא מושלמת, כמו כל הבובות.
אבל יום אחד היא נשכחה בתחתית הארגז,
חשוך שם, ורע שם, וקר ועצוב.
חיוכה המתוק לעולם לא ישוב.
שפתיה הפכו לאדומות כדם, שיערה השחיר ונהיה לצבע פחם.
היא נהייתה חיוורת כמו גוף שהתרוקן מחיים-
שזה הרגע שב מן המתים.
בגדיה נקרעו והפכו לבלויים, נעל אחת אבדה.
והיא נשארה בתחתית הקופסא, בודדה.
|
|
רק לי זה מזכיר צעצוע של סיפור?
"מלטפים חמור מקדימה,ולא מאחורה!"
ספוילר:
חחחחחחחחחח הרגת אותי XD
לא... לא התכוונתי לזה בכלל...
מקסים... מלא אווירה ומטאפורות ותיאורים ו- ו- ו-
היוש ככה כאילו וזה
מספיק 17?
את האמת להגיד... לא כ"כ אהבתי.
מסיבה פשוטה: זה ניראה כאילו עבדת יותר על מטאפורות ותאורים מאשר על העלילה.
אני בכלל לא הבנתי מה המסר שלך ומה ניסית לכתוב... לרוב זה מצויין כאשר קורא לא מבין על מה מדובר כי אז הוא שוקע בכתיבה
אך פה, בשיר הזה ספציפית ניראה שאין אפילו מה לחפש.. כי הכל רק תיאורים.
אין איזה קטע בשיר שמסביר למה היא "נישכחה", את פשוט הפלת את זה על השיר בלי הסברים, צריך לקבל את זה ככה... היא נישכחה.
לא נורא, מכל ירידה יש עלייה
שבת שלום!
נערך לאחרונה על ידי DoZer; 24-05-2013 בשעה 13:34.
The Man In Black
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
