כך הפכה מדחויה לפופולארית- סיפור אמתי
סיפור זה הנו סיפור אמתי לגמרי המספר את סיפורה המרגש של עמבר (שם בדוי). ילדה דחויה שהכרתי במקרה וכל מה שרצתה היה להיות פופולארית בחברה. הסיפור מתעד את הדרך שבה עזרתי לעמבר באמצעות מדע מחקרי של חקר המוח ופסיכולוגיה.
את עמבר הכרתי כאשר ערכתי את אחד מסקריי בעת שעסקתי בחקר הביולוגיה של הנפש, ואהבה וזוגיות בפרט. עמבר עברה את רוב שנותיה כילדה דחויה בבית הספר. לא היו לה הרבה חברות, התלמידים האחרים היו נוטים לצחוק עליה וללעוג לה. עמבר מעולם לא הייתה במערכת יחסים ואפילו לא היו לה ידידים לפני. כבר בשיחתנו הראשונה אמרה שחשוב לה מאוד שיהיה לה חבר, אפילו דחוי כמותה אך שיהיה מבית הספר. היא תיארה את ימיה בבית הספר כקשים מאוד מהבחינה החברתית. קצה האור היחיד היו הציונים שלה. על פי מה שאמרה עקב המצב החברתי הירוד כל מה שהיה לה בבית הספר אלו המבחנים ולכן רק למדה רוב הזמן. כשעמבר ראתה את הסקר שערכתי היא פנתה אלי ושאלה אם אני יכול לתת לה טיפ כלשהו שיעזור לה מעט בחייה החברתיים. נכנסתי עמה לעומק בקשתה וכמו כן גם לעומק חייה וסיפורה הלא פשוט. משהו בדרך שבה דיברה נגע לליבי והחלטתי לקחת את סיפורה כפרויקט. להלן סיכום הפרויקט.
לפגישתנו הראשונה הגיעה עמבר מוכנה עם תיק ובו קלמר ומחברות ללמידה אפקטיבית ויעילה ועם תקווה גדולה, שאולי בעתיד הקרוב ישתנו מעט דברים בחייה. כשראיתי אותה הייתי המום שילדה כמותה יכולה להיות דחויה. עמבר הייתה ילדה נאה כבת 16. היה לה שיער בלונדיני, עיניים כחולות מדהימות, גוף מחוטב ופנים קורנות, אשר עליהן חיוך רחב, שכאילו דבוק שם ואינה יכולה להורידו.
"נעים מאוד, אני יותם", אמרתי והושטתי יד. עמבר היססה מעט, התעשתה ורק אז הגישה לי את ידה ללחיצת ידיים. חוסר הביטחון שלה פרץ ממנה, כאילו זועק לעזרה. הלכנו אל ביתי. הבאתי לה ספה נוחה והתיישבתי מולה.
כששאלתי אותה מדוע לדעתה ביטחונה העצמי נמוך כל כך סיפרה לי סיפור כואב. היא סיפרה לי כיצד היא חשה זלזול מהוריה כאשר היא מספרת להם על חלומות שלה.
"כשספרתי לאימי שאני רוצה להיות זמרת היא אמרה שעלי להיות מציאותי ולהכיר בכישרונותיי ויכולותיי. את זה אולי אתה יכול להבין, גם אני היום מבינה שאני פשוט לא יודעת לשיר. אבל למשל דוגמה של משהו יותר קטן, אמרתי לה שאני רוצה לדבר עם המנהל ולגרום לו להוריד את התלבושת האחידה בבית הספר", התגובה של אימא שלה בהחלט הייתה מפתיעה. "למה שלך הוא יקשיב ולהורים ולתלמידים אחרים לא?", היה ברור לי עכשיו מאיפה קיבלה את הביטחון העצמי הנמוך הזה.
"נתחיל משפת גוף", אמרתי. "זה החלק החשוב ביותר שעלייך לדעת בתקשורת בין-אישית". בפגישות הראשונות עסקנו בהליכה בטוחה, מבט אל עוברים ושבים ואל בן השיח, מבטים שונים והמסרים שהם מעבירים. ערכנו כמה משחקי במה של העברת הרצאה דרכיהם תרגלה את כישורי הדיבור ופיתחה כריזמה. בשיחות שונות עם מכריה על מנת להבין טוב יותר את הרקע, יכולתי ללמוד עליה שאנשים תופסים אותה כלא אינטליגנטית. למדתי אותה כמה דברים בפסיכולוגיה על הצורה שבה אנשים אומדים את רמת האינטליגנציה של בן שיחם ללא קשר לדעותיהם האישיות. למדתי אותה למשל שהתגלה בצורה מחקרית שאדם בעל סוג מסוים של ביקורת שלילית לגבי נושאים שונים נתפס כאינטליגנטי יותר, לעומת אדם בעל ביקורת חיובית על אותם נושאים. על פי לימודים אלה ונוספים אחרים יכלה עמבר לשנות את הרגלי התנהגותה כך שתשדר ביטחון גבוה יותר, כריזמה ואפילו אינטליגנציה.
עברו מספר חודשים, השינוי בעמבר היה ניכר, אך לעמבר זה לא היה מספיק. היא הגיעה לאחת הפגישות נסערת ובכתה כשאמרה שנראה כאילו במעגל החברתי בבית הספר כלום לא השתנה. הסברתי לה את נושא הסטיגמה והבעייתיות שבו. סטיגמה כמו זו שנפלה על עמבר הייתה סטיגמה חברתית קשה. מבחינת כולם היא הייתה תמיד החנונית המוזרה ומושא הלעג של בית הספר, וכך גם תישאר. הבעיה בסטיגמה שכזו שגם אם אחד, ואפילו הרבה אנשים שמים לב לשינוי שחל בעמבר, אף אחד לא יעז להוציא מילה מהפחד שילעגו לו ויהפכו אותו ל"אחד משלה" והוא יאבד את מעמדו החברתי.
אמרתי לעמבר שכרגע אין לה מה לדאוג ולאחר שנבסס את כישורי הכריזמה שלה מספיק נוכל לנקוט בצעדים שיסלקו את הסטיגמה וימחקו אותה כליל. עמבר, חדורת מוטיבציה, המשיכה לבוא לכל מפגש עם הקלמר ומילאה את מחברותיה בשצף קצף בזו אחר זו. כתבה בכל פגישה את כל מה שלמדנו ולא החסירה ולו פרט אחד. לאחר חודשים ספורים נוספים ביטחונה העצמי היה חזק מספיק כדי לא להתרגש כלל מהערות התלמידים בבית הספר, והוכיחה אפילו לעצמה שכריזמה אכן דבר נרכש בהרצאה האחרונה שבקשתי ממנה להעביר לי. בשלב זה הודעתי לה כי זה הזמן לנקוט בצעדים. "כרגע סיכוי טוב שרוב התלמידים רואים את השינוי שחל בך, אך חוששים להביע זאת שמא יאבדו את מעמדם החברתי. זה הזמן לתת לכל אלה סיבה לעמוד לצדך ולהרגיש שהם רק משפרים את מעמדם". בקשתי ממנה שתחשוב על דבר מסוים שלדעתה חייב להשתנות בבית הספר לטובת התלמידים. משהו שהיא תהיה מוכנה לעשות הרבה על מנת לשנותו. היא לא חשבה הרבה זמן ואמרה "התלבושת האחידה. אני רוצה להיפטר מהתלבושת האחידה בבית הספר!". אני ועמבר התחלנו מיד לעבוד במרץ רב. ולהלן התוצאה:
בתחילת אחד משיעורי המחנכת של כיתתה ביקשה מהמורה להגיד לתלמידים להישאר לשבת כשהשיעור מסתיים ולא לרוץ להפסקה כי ברצונה להגיד מספר דברים. המורה שאלה אותה אם היא רוצה שהיא תישאר, עמבר אמרה שהיא מעדיפה שמשום שמדובר בנושא אישי היא מעדיפה שלא תהיה נוכחת. בסוף השיעור המורה ביקשה מהתלמידים להישאר וכשעמבר נעמדה בפני הכיתה המורה הלכה כבקשתה. עמבר השתמשה בכלים הפסיכולוגיים לתורת השכנוע שלמדה יחד איתי, ועשתה הכל על פי הספר. מיד לאחר שהמורה סגרה אחריה את הדלת עמבר לקחה טוש ורשמה בגדול על הלוח "יש לנו את הכוח לשנות!". היא התחילה בכך שהיא יודעת כמה חשוב לכל אחד מהם להיפטר מהתלבושת האחידה. אולי בפעם הראשונה בחייה חשפה עמבר בפני אנשים שלא ממשפחתה עמדה אישית שלה ואמרה שגם היא חושבת שהתלבושת האחידה מיותרת וחוסכת מכולם את גאוות היחידה ואת הזכות לטיפוח עצמי. היא המשיכה והלהיבה את התלמידים בעמדותיה החד משמעיות ובציטוט סעיפים מזכויות הילד והאזרח. כשסיימה היא אמרה "אתם לא חייבים לתת את תמיכתכם עכשיו ובפומבי. עשו זאת ביום ראשון הקרוב כשלא תגיעו לבית הספר כשביתת מחאה בת יום כנגד התלבושת האחידה. תודה לכולכם על ההקשבה". אמרה, יצאה והתקשרה אלי מיד לספר לי על איך שהיא מופתעת מעצמה שהכל הלך חלק ואף אחד לא הוציא הגה.
השיחה הסתיימה בשל קבוצה גדולה של תלמידים שהקיפה אותה בשאלות על השלבים הבאים בתכניתה. השמועות התגלגלו מהר גם בשאר השכבה. ביום ראשון המדובר הראו את תמיכתם כ60% מהשכבה כאשר לא הגיעו לבית הספר.
ביום שני זומנה עמבר לשיחת מנהל לנזיפה על מה שעשתה וזאת הייתה תגובתה.
"דבר ראשון מי אמר שאין זו מקריות שבמהלך סוף השבוע נדבקו התלמידים מחבריהם במחלת השפעת ללא קשר למחאה שלי? דבר שני מותר לנו להתקומם ומזכויותינו לשבות כסמל למחאה, ובוודאי שמדובר ביום לימודים אחד בלבד, וכחצי שכבה בלבד. באשר לחצי השכבה- היום זו השכבה שלנו ומחר זה כל בית הספר. ובאשר להאשמות שאתה מטיח בי- אני לא עשיתי את זה, אני רק יצרתי פתח".
יומיים לאחר השיחה הזו הודיע המנהל דרך מחנכי הכיתות על התאריך האחרון בו יתבקשו התלמידים להגיע לבית הספר עם התלבושת האחידה.
כמו שחשבנו הדבר יצר פתח לכל אותם תלמידים שראו זה מכבר את השינוי שהתחולל בעמבר. היא הפכה להיות אחת התלמידות הפופולריות ואף נבחרה לראשות מועצת התלמידים. לאחר חודשים מספר עמבר נענתה לחיזוריו של אחד התלמידים היותר פופולריים בבית הספר ו"אחד ההורסים אם לא ה-!" כמו שהיא אומרת, ובחודש הבא הם יחגגו שנה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי yotamlevy
