אמא שלי רוצה להתאבד?|17
אני לא יודע מה לעשות, אני מיואש ואני ממש לא רוצה לאבד את אמא שלי (נשמע קצת גיי, אבל כך או כך היא אדם מדהים ואני מאוד אוהב אותה). אמא שלי היום בת 45, אני מאוד פתוח איתה היא מבינה אותי וקל לי לנהל איתה שיחה. היא תמיד תומכת ומנסה לתת עצות. אפילו כשהחברים שלי באים הביתה היא באופן חופשי מדברת איתנו, צוחקת איתנו והחברים שלי אפילו ממש נכנסים איתה לשיחות. אני בן יחיד במשפחה ואין לי אבא (הוא עזב אותנו מאז שנולדתי). אמא שלי ניסתה להקים מערכות יחסים חדשות מבלי לפגוע בי, ז"א היא תמיד שאלה את דעתי (סוג של "האם הוא מוצא חן בעינייך", "איך הוא מתנהג כלפיך?"). את רוב זמנה הקדישה לי. אני אפילו לא מרגיש את ההפרש של הגילאים בינינו, אני מדבר איתה חופשי על כול נושא ובעצם היא לימדה אותי הרבה דברים ואני מאוד מודה לה על זה. אף פעם לא התביישתי בה, כי היא לא נתנה לי סיבה. הבעיה היא שהיא אישה מאוד, מאוד יפה ובכלל לא נראית כבת 45, היא מאוד יפה ומטופחת שאפילו החברים שלי מפרגנים לי ומנסים להתחיל איתה >.< למה זאת בעיה? רוב הגברים שהיא מכירה תופסים אותה כאובייקט מיני ולא כמשהו רציני אפילו היו לה מעסיקים מפגרים שהציעו לה כול מיני שטויות (סוג של "בא לך לצאת לכוס קפה?" בראיון עבודה. אמא שלי מכבדת את עצמה והיא בכלל לא קלת דעת ותמיד הייתה עונה "לא". ומה אז? אז לא היו לוקחים אותה לעבודה). אני חייב לציין שעלינו לארץ ואמא שלי לא מצאה עבודה בתחום שאותו למדה אותו ברוסיה ורוב הזמן היא עבדה במפעלים, ניקיון ואולי, אולי אם יהיה קצת מזל חנות בגדים). אנחנו חיים, חיים צנועים לא מרשים לעצמנו משהו מעבר וזה די משפיע עלייה, כי קשה לה להתמודד עם המצב שאליו היא התדרדרה. אני אף פעם לא התלוננתי, כי לדעתי אמא כזאת זה מתנה ויותר חשוב היחס ולא המיטה הנוחה. אני זמני החופשי עובד ועוזר לה... במהלך החיים שלנו בישראל היא שמעה הרבה דברים מעליבים כמו "רוסיה זונה", "רוסיה מסריחה", "גויה", "אוכלת חזיר", "תחזרי לרוסיה"... הגברים כמו שאמרתי לפני לא לקחו אותה ברצינות עד שהיא פגשה את האחד בחור מדהים שאהב אותה וגם אותי, אבל לצערי הוא נפטר מסרטן לפני 7 חודשים. מאז היא בדיכאוןהיא בדיכאון באופן כללי בגלל הסיפור הכללי, החיים בארץ... אבל באופן כללי היא סיפרה לי שכשהיא הייתה נערה היא סבלה מדיכאון והיו לה מחשבות אובדניות... היו לה בעיות במשפחה סבתא שלי (אמא שלה) לא אהבה אותה ולא היה לה אכפת כול כך ממנה, כי היה את הדוד שלי (אח של אמא שלי) האהוב במשפחה שכולם אהבו אותו ופרגנו לו ואת אמא שלי לא אהבו במיוחד ואפילו זלזלו בה. עם המשפחה שלה היא ניתקה קשר בגלל האפליות והלחץ הנפשי של ילד לא אהוב וזלזול תמידי. חברות כמעט ואין לה עכשיו, כי היא ממש נסגרה בגלל המקרה וגם באופן כללי היו לה חברה או שתיים (היא אדם סגור). לאחרונה שמתי לב שהיא חזרה לשמוע את Pink Floyd (פעם היא שמעה אותם ממש הרבה), הם להקה מדכאת מאוד וכמעט כול שיר שלהם על התאבדות, צער וכאב. אני גם מאוד חושש לא מעצם העובדה שהיא שומעת אותם, אלא מעצם העובדה שהיא חזרה לשמוע אותם והיא מדוכאת מאוד וזה יכול להשפיע עלייה לרעה. בנוסף, שמתי לב שהיא בוכה בלילות ויש לה שריטות על היד. היא הפסיקה להתעניין בי כמו פעם ולהיות פתוחה איתי. אני משוכנע שהמחשבות האובדניות חזרו ואני ממש פוחד שהיא תעשה לעצמה משהו. מצד שני אני מפחדת לדבר איתה על זה, כי אז היא תתכנס לעצמה עוד יותר כי היא ל תרצה שאני אראה שהיא סובלת או משהו. אני מכיר אותה... מה אני עושה.
ממש אבוד עצות, תעזרו לי בבקשה!
ציטוט ההודעה
