נמאס לי מהצביעות שאנשים משדרים מסביב, נמאס לי מהבחורים של היום - בחורים קטנוניים, מה אתם רוצים בכלל אני כבר לא מבינה דבר ונמאס לי מהחבר שלי שמשתייך לזרם הנוראי הזה. כשאנחנו יוצאים לאנשהו הכול טוב ויפה, אבל ברגע שהוא פוגש ידידה (יש לו הרבה ידידות) הוא שוכח ממני לגמרי, מדבר איתה, מחבק אותה, נוגע בה, צוחק איתה. שמתי לב שרוב הידידות שלו נורא ציניות ומסתכלות עליי בעין פוסלת ואפילו מתעלמות ממני כאילו שאני לא קיימת. כשאנחנו יוצאים ליום הולדת של מישהו ויש שם בחורות הוא מיד שוכח ממני, מסתכל כול הערב על הבחורות ההן, מדבר איתן וכו'. הערתי לו כמה פעמים והוא אומר שהכול בסדר שהוא אוהב אותי וכו'. אין לי בעיה שיהיו לו ידידות, אבל זה מטריף אותי כשהוא מסתכל כול הערב אליהן, מדבר איתן ואני יושבת לי בצד והוא אפילו לא מסתכל לכיוון שלי. אני משתדלת ליזום דברים ופעמים רבות הוא אומר "אני נפגש עם הידידה שלי מהבסיס לא ראיתי אותה שבועיים", "היום בניתי להיפגש עם חברים", "לידידה שלי יש יום הולדת", "אני עוזר לידידה שלי במתמטיקה", "אני יוצא היום לכאן ולכאן" ופשוט נמאס לי. לפעמים אנחנו לא נפגשים שבוע שלם ואפילו יותר וכשאני מתקשרת אליו הוא מוצא אלף סיבות למה הוא לא יכול ואז כשאנחנו נפגשים הוא מספר שהוא היה איפשהו והיה ממש נחמד. זה גורם לי לחשוב שבכלל לא אכפת לו ממני, אני לא יודעת למה אני ממש משתדלת להפתיע אותו ליזום דברים לתמך בו והוא בכול מקרה לא שם עליי כשאנחנו יוצאים והוא פוגש ידידות אחרות. הוא ממש מתלהב מהן... למה? מה לא טוב בי? ואם לא טוב בי למה שפשוט לא יעזוב אותי ולא ילך לאותן הידידות שהוא לא מפסיק לצחוק ולגעת בהן? מה אני עושה?



ציטוט ההודעה

ספוילר: 





