משהו ממאמר של קרל פופר.

[moshe7007]

לפני כמה זמן יצא לי לקרוא את המאמר של קרל פופר "מדע השערות והפרכות".
במאמר זה הוא טובע את "עיקרון ההפרכה". מה שהביא אותה לכך היתה השאלה "מה מדע ומה פסאדו מדע?"
הנה כמה חלקים מהמאמר המתורגם לרציתי לשתף איתכם:

1.

ספוילר:

במרוצת קיץ 1919 החילותי לחוש אי שביעות רצון הולכת וגדלה משלוש תיאוריות אלה - התיאוריה המרכסיסטית של ההיסטוריה, הפסיכו-אנליזה והפסיכולוגיה האינדיווידואלית, והחילותי לפקפק בתוקפה של טענתן למעמד מדעי. תחילה אולי לבשה בעייתי את הצורה הפשוטה: "מהו הפגם במרכסיזם, בפסיכו אנליזה ובפסיכולוגיה האינדיווידואלית? במה נבדלים הם כל כך מתיאוריות פיסקליות, מהתיאוריה של ניוטון ובמיוחד מתורת היחסות?".

כדי להבהיר את הניגוד הזה עלי להסביר שמעטים מאתנו היו אומרים באותה עת שאנו מאמינים באמיתותה של תורת הגרוויטציה של איינשטיין. מכאן שלא ספקנותי לגבי אמיתות שלוש התיאוריות האחרות הו היא שהטרידה אותי אלא משהו אחר. מצד שני, לא הייתה זו, פשוט, התחושה שהפיסיקה המתמטית היא יותר מדויקת מטיפוס התיאוריה הסוציולוגי או הפסיכולוגי. יוצא אפוא שמה שהטרידני לא היה בעיית האמת, לפחות לא בשלב ההוא, ולא בעיית הדיוק או המדידות. תחת זאת, תחושתי הייתה ששלוש התיאוריות האחרות הללו, עם שהעמידו פני מדעים, רב יותר היה המשותף בניהן לבין מיתוסים פרימיטיביים מאשר ביניהן לבין המדע; יותר משדמו לאסטרונומיה דמו לאסטרולוגיה.

מצאתי כי אלו מבין חברי שהיו מעריציהם של מרכס, פרויד ואדלר, התרשמו מכמה נקודות המשותפות לתיאוריות אלה, ובמיוחד ממה שנראה ככוח ההסבר שלהן. תיאוריות אלה נראו כמסוגלות להסביר כמעט כל התרחשות בתחומים שאליהם התייחסו. נראה יה כי הלימוד של כל אחת מהן פעל הלומד כמעין המרת דת אינטלקטואלית או התגלות, הפוקחת את עיניך לאמת חדשה הנסתרת ממי שעדיין לא בא בסודן. מרגע שנפקחו כך עיניך ראית דוגמאות מאששות בכל: העולם היה מלא אימותים של התיאוריה. כל מה שאירע תמיד אישש אותה. וכך נדמתה אמיתותה כגלויה לעין כל; והלא-מאמינים היו בבירור אנשים שלא רצו לראות את האמת הגלויה לכל, שסירבו לראותה אם מפני שהייתה מנוגדת לאינטרס המעמדי שלהם ואם בגלל הדחקותיהם שעדיין היו במצב של "לפני אנליזה" והיו משוועות לטיפול.

היסוד האופייני ביותר לסיטואציה הזאת היה בעיני הזרם הבלתי-פוסק של אישושים של תצפיות ש"אימתו" את התיאוריות הנידונות; ונקודה זו הודגשה ללא הרף על ידי חסידיהן. מרכסיסט לא יכול היה לפתוח עיתון בלי למצוא בכל עמוד ראיות המאששות את פירושו להיסטוריה. לא רק בחדשות, אלא אף בדרך הצגתן - שגילתה את נטייתו המעמדית של העיתון - ובמיוחד, כמובן, במה שלא נאמר בעיתון. האנליטיקנים הפרוידיניים הדגישו ש"תצפיותיהם הקליניות" אימתו דרך קבע את התיאוריות שלהם. באשר לאדלר, הרשימה אותי מאד התנסות אישית. פעם, ב- 1919, דיווחתי לו על מקרה שבעיני לא נראה אדלריאני במיוחד, ואולם הוא לא התקשה לנתחו במונחים של התיאוריה שלו על רגשי נחיתות, אם כי אפילו לא ראה את הילד. בשמץ זעזוע שאלתי אותו מניין לו הביטחון הרב הזה. "הודות לניסיוני העשיר מרבבה", השיב. כאן לא יכולתי להתאפק ואמרתי: "ובתוספת המקרה הזה, אני משער, היה ניסיונך לעשיר מרבבה ואחת".

בכך נתכוונתי להביע שתצפיותיו הקודמות אולי לא היו מהימנות הרבה יותר מזו החדשה; שכל אחת מהן, בשעתה, פורשה לאור "הניסיון הקודם" ובו בזמן נחשבה לאישוש נוסף. שאלתי את עצמי: את מה היא איששה? לא יותר מאשר את קיום האפשרות לפרש מקרה לאורה של התיאוריה. אולם, סברתי, לכך משמעות מעטה מאד, שכן כל מקרה שניתן להעלותו על הדעת ניתן לפירוש לאור התיאוריה של אדלר, ובה במידה לאור זו של פרויד. אוכל להדגים זאת על ידי שתי דוגמאות שונות מאד של התנהגות אנושית: זו של אדם הדוחף ילד המיימה במטרה להטביעו; וזו של אדם המקריב את חייו בניסיון להציל את הילד. כל אחד משני המקרים הללו ניתן להסביר באותה קלות במונחים פרוידיאניים ואדלריאניים. על פי פרודי סבל האיש הראשון מהדחקה (נאמר, של מרכיב כלשהו של תסביך אדיפוס שלו), בעוד שהאיש השני ביצע סובלימציה. על פי אדלר סבל האיש הראשון מרגשי נחיתת (שיצרו בו אולי את הצורך להוכיח לעצמו שיש בו העוז לבצע פשע כלשהו), וכן אף השני (שהיה לו צורך להוכיח לעצמו שיש בו העוז להציל את הילד). לא עלתה על דעתי שום התנהגות אנושית שאיננה ניתנת להתפרש במונחיהן של שתי התיאוריות. עובדה זו בדיוק - שהן תמיד התאימו, שהן תמיד אוששו - היא שהייתה בעיני מעריציהן הטענה החזה ביותר בזכות התיאוריות האלה. ואז ניעורה בי ההכרה כי חוסן-לכאורה זה, הוא למעשה נקודת תורפתן.

2.

ספוילר:

האסטרולוגיה לא עמדה במבחן. האסטרולוגים הושפעו מאד והוטעו על ידי מה שהאמינו כי הוא ראיה מאששת - עד כיד כך שכלל לא הושפעו מכל ראיה מנודת. ועוד, בעשותם את פירושיהם ואת נבואותיהם למעורפלים במידה מספקת, יכלו לתרץ את כל מה שעשוי היה להפריך את התיאוריה אילו היו התיאוריה והנבואות מדויקות יותר. כדי להתחמק מהפרכה, הם הרסו את בחינותיה של התיאוריה שלהם. להטוט אופייני הוא למגיד העתידות להתנבא באורח כה מעורפל, עד כי נבואותיו כמעט שאינן מסוגלות להתבדות בהיותן בלתי ניתנות להפרכה.

חרף מאמציהם הרציניים של כמה ממייסדיה ומחסידיה, אימצה, בסופו של דבר, התיאוריה המרכסיסטית של ההיסטוריה נוהג זה של מגידי העתידות. בכמה מניסוחיה המוקדמים יותר (למשל בניתוח של מרכס את אופייה של "המהפכה החברתית העתידה לבוא") היו חיזויים בחינים, ולמעשה הם הופרכו. אלא שבמקום לקבל את ההפרכות, פירשו חסידי מרכס מחדש הן את התיאוריה והן את הראיות כך שיתאימו ביניהן. בדרך זו הם הצילו את התיאוריה מהפרכה, אך עשו זאת במחיר נקיטת תחבולה שעשתה תיאוריה זו לבלתי-ניתנת להפרכה. בכך הם העניקו "מפתל קונבנציונליסטי" לתיאוריה; ועל ידי תכסיס זה הם הרסו את טענתה למעמד מדעי, שכה הרבו לנפנף בה.

שתי התיאוריות הפסיכו-אנליטיות שייכות לקבוצה אחרת. הן היו פשוט לא בחינות, לא ניתנות להפרכה. לא ניתן היה להעלות על הדעת התנהגות אנושית שתוכל לסתור אותן. אין פירוש הדבר שפרויד ואדלר לא ראו דברים מסוימים נכוחה: אישית, אין לי ספק בכך שלהרבה מדבריהם ערך ניכר, ומאד ייתכן שביום מן הימים ימלא תפקיד במסגרת מדע פסיכולוגי הניתן לבחינה. אך פירוש הדבר הוא, שאותן, "תצפיות קליניות" שהאנליטיקנים מאמינים בתום לב כי הן מאששות את התיאוריה שלהם, אינן מסוגלות לעשות זאת יותר מהאישורים היומ-יומיים שמוצאים האסטרולוגים במהלך עבודתם. ואשר לאפוס של פרויד על האני, האני העליון והסתמי, הרי טענתו למעמד של מדע אינה חזקה מעיקרה מזו של אוסף סיפורי האולימפוס של הומרוס. סיפורים אלה מתארים כמה עובדות, אך זאת על פי דרכם של המיתוסים טמונים בהם רעיונות פסיכולוגיים מעניינים ביותר, אך לא בצורה הניתנת לבחינה.

אני חושב שמה שהוא מתאר פה, הוא מה שקורה בדת, ובאמונה באלים בכלל.
בעבר בני האדם האמינו באלים פיזים, בריבוי אלים, וכו'.
עם התקדמות המדע והתפתחות הגישה הביקורתית, האלים הפכו ברובם לטרנסדנטלים.
בכך הם השתמשו במה שפופר קורא לו "מפתל קונבנציונליסטי", ואיבדו את מעמדם בקרב האנשים שמצדדים במתודה המדעית.
ואותו דבר בדת. כשקראתי על הביטוי "מפתל קונבנציונליסטי" זה הזכיר לי את מה שהיוטיובר "נו באמת" קורא לו "פירוש של פירוש של פירוש".
והוא מתאר פה עוד מצב דומה, שאותו רואים הרבה. יש מאמינים רבים שיגידו לך שהם "רואים את אלוהים בכל מקום". כל התרחשות שתהיה, הם יסבירו ע"י הכנסת האל לנושא. וכשיהיה להם מזל, הם יסבירו זאת כ"נס" עד כדי כך שהם יראו את זה כאישוש לעמדתם. וכשמישהו חוזר בתשובה, הוא מרגיש התגלות אמיתית, פתאום הוא רואה בעולם אין סוף אישושים לאמונה שלו. כל מקרה הפך ל"השגחה פרטית".

ותרשו לי לצטט (שוב) את השורה שמתארת את המצב:
"כך נדמתה אמיתותה כגלויה לעין כל; והלא-מאמינים היו בבירור אנשים שלא רצו לראות את האמת הגלויה לכל, שסירבו לראותה אם מפני שהייתה מנוגדת לאינטרס המעמדי שלהם ואם בגלל הדחקותיהם שעדיין היו במצב של "לפני אנליזה" והיו משוועות לטיפול."

סתם רציתי לפרסם את זה.
אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא.

נ.ב.
א. אני יודע שאמונה באל היא לא דומה לתיאוריה מדעית, ואני בכל זאת משווה
ב. המאמר המלא מומלץ לכולם.

[kobistar]

ממש מעניין. תודה.

צילומי הריון
צילום הריון

[triple_x]

זה עקרון שאני מאוד אוהב להשתמש בו בוויכוחים דתיים

[bogo333]

זה עקרון שאני מאוד אוהב להשתמש בו בוויכוחים דתיים

לא כל כך הבנתי מהו העקרון?
ולגבי הוויכוחים נגד הדתיים, על איזה וויכוחים אתה מדבר? הפורום הזה יבש עד מוות, ואני מצטער מאוד שבתקופת פוריותו (2010, 2011) לא הייתי מספיק משכיל ולא יכולתי להיות שותף אמיתי לדיונים הללו ולא להיחשב לאיזה בדיחה, מה שבדיעבד כשאני מסתכל על זה, באמת הייתי... (אני הוא דוד 3 לשעבר)

[moshe7007]

הפורום הזה אכן מת, אין פה ויכוחים יותר, עצוב לראות שהאשכול הזה שפתחתי אותו לפני 5 חודשים עדיין בראש הפורום...