תחילת פרשת תזריע עוסקת בהריון, בלידה ובטומאת היולדת. בפיוט ”אחד מי יודע“ שבהגדה של פסח מובא באחד הבתים: ”תשעה מי יודע, תשעה אני יודע, תשעה ירחי לידה“ - לכאורה כל הפיוט עוסק בסימני האמונה בהקב“ה ובעיקרי היהדות ועם ישראל, ומה שוני יש בתשעה ירחי לידה אצל עם ישראל מה שאין אצל שאר האומות, שבשל כך היה צריך הפייטן לפרט זאת?
כותב בזה הרב יוסף משאש זצ“ל בספרו נחלת יוסף על התורה, שתשעה ירחי לידה לנו הם, כי אנו שומרים טהרת המשפחה ויודעים תחילת העיבור למנות תשעה ירחים, לא כן אומות העולם שאינם שומרים טהרה, אינם יודעים תחילת העיבור למנות תשעה ירחי לידה.
עוד יש לבאר ע“פ מה שכתב בספר שבט מוסר (פרק כ“ד) שתהיה האשה זהירה בימי עיבורה בכשרות המאכלים, וכן שלא תיכנס למקומות טומאה או שיש ריח רע, אלא תשב בימי עיבורה במקומות קדושה וטהרה, בבתי כנסיות ומדרשות, ותראה תלמידי חכמים, חסידים ואנשי מעשה ותשמע דברי תורה, שהדברים נכנסים באזנה ומתקדש הוולד בקרבה.
ובזה מבוארים דברי הפייטן ”תשעה ירחי לידה“, שנשות ישראל היודעות מהות ומעלת תשעה ירחי לידה, ובימי הריונן מתחזקות בתורה, יראת שמים, מוסר והנהגות, ועל ידי כך זוכים עם ישראל לילדים מאירים בתורה וביראת שמים, לעומת נשות אומות העולם, שתשעה ירחי לידה אצלן עוברים בהבל וריק באכילה ושתייה ותאוות העולם.
ויהי רצון ויתקיים בנו ”וכל בנייך לימודי ה‘ ורב שלום בנייך“