הוא המשיך לצעוק ולהתעצבן, על זה שהבן הבכור שלו עזב את הבית- למרות שזה טבעי שהבן שלך לא יישאר בקן בגיל 30- ועל כך שהוא גנב לו את כל הכסף- למרות שהבעיות הכלכליות שלנו נבעו אך ורק מקניית הסמים של האדם שישב למטה בזולה שלו וצעק בקולי קולות.
הראל, אמא ואני ישבנו בסלון וראינו חדשות. על פניה של אמי ראיתי שהיא בוהה בטלוויזיה אך רואה לנגד עיניה לא את המסך המרצד, אלא את הדברים שעלולים לקרות אם המצב יסתבך, הדברים שכולם חוששים מהם אך אף פעם לא קורים.
סבתי גרה איתנו בקומה למטה, שהיה בה טלוויזיה, סלון קטן ושני חדרים בנוסף לחדר השירותים-מקלחת. כשהיא נפטרה, לפני שנתיים לערך, אבי לקח את הקומה למטה תחת חסותו והתמקם שם- עישן, אכל וישן. ירדתי למטה אך ורק כאשר הייתי צריכה לרדת למכונת הכביסה, מלבד המעשה הזה לא העזתי לרדת לחושה המצחינה והמטונפת שהקים לזכר אימו המנוחה.
וכל הזמן ישב שם, ישב והתמסטל, ישב ושתה תה, ישב וראה טלוויזיה. וכשהיה צריך לנקות- היה צריך לנקות. והרי צריך לנקות שם כל הזמן, כי מסדר וניקיון לא היה כל כך אכפת.
הראל הצטנף בשמיכה ורעד מבכי שקט.
הוא צרח משהו לא ברור. אמא קמה ואמרתי: ״אמא, די, מה זה יעזור?״ עם מבט ריק בעיניים התיישבה חזרה.
כל היום הייתה למעלה, בקומת ההורים, וראתה טלווזיה במיטה. אני לא אוהבת להיות עם הראל בשבתות, כי הוא מדבר הרבה שטויות ובדרך כלל שקוע בטאבלט, ואני אוהבת את השקט של השבת, אך בשבת הזו הרגשתי שאני צריכה להיות איתו, כי כל פעם שאבא משתגע משפיעה עליו. ילד בכיתה ה׳ לא צריך לעבור את זה בדיוק כפי שילדה בת 16 לא צריכה לעבור את זה, וכך גם שאר ארבעת הילדים שלו, שלא היו צריכים לעבור את זה- ודברים יותר גרועים- כשהיו בני 16. אני תמיד מבינה מחדש למה עזבו את הבית הקטן בצפון וברחו למרכז הרועש.


הרגשתי שעם אמא מפוחדת, אבא משתולל וילד חסר אונים, אני צריכה להיות המבוגר. אולי לא המבוגר, אבל המוח ההגיוני בסיפור. יצאתי עם הראל לטיול בשבת ודיברנו על שטויות שראינו בטלוויזיה, ואכלנו הרבה. יותר מכרגיל. הוא עזב את הטאבלט. שרתי ושרקתי רק בשביל לשבוא את האווירה השקטה, שרק הכניסה את כולם למרה שחורה.


במוצאי שבת הוא עלה לסלון מהזולה שלו עם עיניים אדומות וידיים קפוצות. בדיוק חזרתי מהשירותים ושפתיי זזו כשבירכתי בשקט. הוא עמד באמצע המטבח.
הצעקות התגברו, אך לא ייחסתי להן יותר מידי משמעות, וקיוויתי שכשהראל יהיה בגילי גם חושיו ייתקהו לשמען.
ושידיו לא יירעדו.