״שלום חמודי!!״ היא נרגשת
״היי אמא״
״מה שלומך?״
״הכל בסדר. מה קורה״
״הכל מצויין! ראיתי שהתקשרת אליי, מה העניין?״ את מדברת מהר מידי
״זה היה לפני שעתיים״
״כן, נו, זה עדיין רלוונטי? אתה עדיין צריך אותי?״
שתיקה מביכה.
״... מתוק? מה... מה אתה עושה?״ מה אכפת לך
״על המחשב, יש לי מחר בגרות בפיזיקה.״
״אהה... אתה לומד? רגע, זאת הבגרות האחרונה שלך! הבגרות האחרונה לכ-ל החיים!!!״
״כן״
״וואי וואי, איזו התרגשות! לא?״
״כן״
״אז בשביל זה התקשרת? לפיזיקה?״
״כן״
״מה אתה צריך לדעת?״
״כלום, אני יודע הכל״
״אין מצב, אתה יודע הכל כמו שצריך?״
״כן, אמא, התקשרתי לשאול אותך ב 11, עכשיו אחת. הסתדרתי.״
״טוב... אז יופי! אתה יודע, פגשתי מישהו!״ תפסיקי לחייך
״וואלה, איך הוא״
״הוא ממש מתוק ואכפתי, יצאנו כבר כמה פעמים והוא ממש איש שיחה, והכל זורם בינתיים... קוראים לו שי!״
״אני שמח בשבילך, אמא״
שתיקה. מביכה.
״טוב... מה שלום אבא?״
״בסדר.״
״כן? ו... דנה?״
עדיין זונה. ״בסדר.״
״כן? הם מסתדרים?״
״כן״
״אתה מסתדר איתם?״
״כן״ איך אפשר שלא, הם הרי הביאו לי מחשב חדש.
״יובל... אני יודעת שזה מצב לא... לא רגיל בשבילך וגם לא כל כך נעים, אחרי הכל, זה אבא שלך... וכשהוא מביא הביתה מישהי חדשה...״
״אמא, אני ממש חייב ללמוד לבגרות מחר״
שתיקה. (מביכה?)
״טוב. בהצלחה.״
״תודה.״
״להתראות.״
״ביי אמא.״
הוא המשיך לבהות בצג המחשב, מכניס את מספר כרטיס האשראי של אביו כדי לקנות עוד רובה.