נפרדתי לשלום.
יש משהו מן השחרור ומשהו מן העינוי בפרידה שכזו...
טעם של המיתה בפרידה מימך...
וטעם של תחיית המתים בפגישה מחודשת...
רגע לפני שמימני את נפרדת,
מזוודות פתוחות בשקרים לבנים
על מיטתי נסגרות לימים אחרים...
חשבתי לרגע...
זה הלב שלי שחסר במזוודה הכל כך מלאה הזו,
כל כך רציתי שתיקחי אותו איתך,
תישמרי אותו קרוב אלייך כי הוא כבר לא שלי...
"מישהו" פעם אמר לי, שברגע שאת מתעכבת לחשוב אם את אוהבת מישהו, כנראה שכבר הפסקת לאהוב אותו לתמיד...
למה אהבת אמת הראשונה היא גם תמיד האחרונה, שאלתי...?!
אהבה שכזו מביאה אותי ללילות מרוקנים משינה ,
המציאות שלנו יקרה מפז שכבר אינני רוצה לחלום
ההנאה מאהבה שכזו נמשכת לרגע קט
אבל ייסוריה עוד נמשכים לנצח...
את יוצאת לדרך בה כבר אין לי מקום,
סלע הקשר שלנו מתנפץ לזמן בו את כבר לא איתי,
הרגשה כוזבת שוטפת את הלב לרגע בו אני מצטער,
מצטער על הרגע בו נתתי לך לצאת החוצה מחיי,
לרגע בו ידעתי שתצאי וכנראה שכבר לא תחזרי,
תסריט יציאתך מביתי חמושה במזוודות לא יוצא לי מהראש ,
7 צעדים לדלתי נראו כמו נצח לרגע בו הכאב עומד לו מלכת ,
גבך המופנה אליי בברכה יורה בי את כישלונות הקשר שלצערי היו בגללי.
קרני שמש מזכירות לי זיכרון בלתי נשכח ,
מרגיעות כמו קרני שמש המגיחות לאחר גשם,
גשם ישן השוטף את נטיפי האושר שעוד היו ,
4 עונות מלאות בקסם ליוו אותנו זה לצד זו ,
ויחד עם זאת 4 פרידות תלשו את שנינו...
4 פרידות משלימות רסיסים קטנים של חשש לנתק מוחלט...
הלב כואב לרגע בו הזמן כבר איננו התרופה לה אני זקוק ,
זרועותייך הרכות העוטפות אותי בחוזקה ירפאו כל פצע פתוח שלצערי כבר אינו מגליד,
הדמעות מוצאות את דרכן מטה...
מלטפות לחי שעוד הייתה שלך...
מולחות אותה על אושר שכבר לא נמצא שם...
נעמדתי מול מראה שמשקפת אליי חזרה את האני ולא את האנחנו...
צעדתי למקלחת בשקט...
פתחתי את ארון התרופות...
תמונה שלך מונחת לה על מדף סם האהבה...
ציטוט ההודעה
