מעולם לא למדתי לגלוש, וכרגע - אני גולש
אני גולש מרבדים אחרים של הלב והנשמה
אני נמצא על גל עצום וענקי של אור, שמחת חיים והצלחה נוטפת מזל
אני לא יודע לגלוש, והשמחה שלי מצלצלת חזק עם פחד
פחד ליפול ולאבד הכל ברגע
אין לי מושג איך עליתי על הגלשן, מאיפה הוא בא ולאן אני גולש
פספסתי את מתכון האושר העילאי הזה שפשוט הראה לי את הדרך
בלי לשים לב
בלי לשים לב הייתי על החוף ואחזתי בגלשן ולא ידעתי מה לעשות איתו
אבל זה לא חשוב.
כל מה שחשוב עכשיו זה שאני על הגל הזה
ובגל הזה כל הפרטים הקטנים הופכים להיות אקטיביים-אופטימיים
וכל דבר קטן משמח אותי
ואני כבר חודש מחייך וצוחק ללא הרף ומקרין אור נשמתי עצום על כל מי שנמצא על ידי
ואנשים שמים לב ונמשכים אליי
בתוך חודש, אלוהים קטן התפוצץ בתוכי
ולי לא נותר כי אם לשתף את האלוהים הזה - הוא גדול עליי ואני חייב לחלוק
דמיינו מלאך שלא שואל יותר מידי שאלות
ופשוט אוחז בשני זרועותיכם ומעיף אותכם במהירות 266 קמ"ש אל גן עדן
ואתם מנסים לברוח מהתחושה ולא מצליחים
אתם מנסים לברוח כי זה גדול עליכם, אתם לא בנויים לקבל אור שכזה
ואני בוכה וצוחק ובוכה ודומע ונשמתי מאיימת להתפקע
בחודש אחד
אני פוגש ארבעה מלאכים מנגנים על נבל ולכל אחד נבל משלו
אני מייצר 11 שירים, וכל שיר עולם ומלואו
אני מגלה דברים על עצמי, אני מסתכל על המראה ומקבל פרספקטיבה שונה לחלוטין
אני מבין שזה לא רק אני, לא אני הוא הגיבור הראשי בסרט הזה של החיים
יש עוד שחקנים והם לא שחקני משנה
ובחודש אחד, בתוך כמה שניות, אני נופל בשבי נשמתה של צעירה חסרת תקנה
"אהבה בראשיתה מבט, משם יורדת היא אל הלב ומהלב אל הקרביים - ומשם כבר אין מוצא"
ואני שופך עצמי עליה, כי הנשמה שבי יודעת בוודאות מוחלטת שהנשמה שהיא רואה
זה לא נשמה רגילה, לא מאותם האנשים
אין פה שום מסיכות חומות מגננות ומשחקים מטומטמים ורדודים של היכרויות
יש פה מבט, ויש אהבה, ולא שואלים שאלות
ורק להכיר, וליצור ולבנות ולשיר עד צרידות
אני הרבה יותר מהיר ממנה, הנשמה שלי הרבה יותר פתוחה לרווחה -
אבל יש לה סדקים עבים... ואני רואה, אני רואה הכל.
מה זה נורמה חברתית ?, יחי הליברליזם, תחי האהבה, שנחייה.
אני רוצה לחדור לחיים שלה ואני רוצה שהיא גם
אני רוצה שהיא תרגיש ותראה את מה שאני רואה
אני רוצה לשתף אותה בכל חתיכה קטנה של שמחת חיים שיש לי
אני רוצה לזרוק את עצמי ואת כל חפציי לתוך המדורה שמלחששת בשמה
ולחבק ולנשק ולהתאהב ולישון ולבנות ולטייל בנחלי הארץ הזאת
אני רוצה שהשמש תחטוף את שנינו ותזרוק אותנו למקום שבו שום דבר לא חשוב
קירות של רגשות ומרצפות מעדן ולשחות בשליש מי וורדים שמגרדים את הנפש
אני רוצה להיבלע אתה לתהום שאף אחד לא יפריע
משכנות זמני אינסופי של נתינה וקבלה עם נפש ערומה מכלי
שאהיה כשדה משי ענקי ללילות שלה, רכים לבנים ואדום האהבה
אני גולש, ומצליח.
ציטוט ההודעה
