"הקריאה": אחת מהפתעות השנה הגיעה מוקדם
נדמה לכם שהמותחן של בראד אנדרסון בכיכובה של האלי ברי הוא הדבר האחרון שאתם רוצים לראות בקולנוע? גם לאור סיגולי היה נדמה, אבל בעת הצפייה התגלה הסרט הלא מספיק מדובר הזה כיעיל, אפקטיבי ואפילו מפתיע, גם באיכותותרשו לי להפעיל את חושיי הטלפתיים לרגע ולקרוא את מחשבותיכם.כולכם חושבים כרגע "וואו, כמה לא מעניין אותי הסרט הזה". אל תרגישו רע עם זה. הסיבות לכך די ברורות. קודם כל, אתם ודאי אומרים לעצמכם, לא שמעתי על הסרט הזה בחיים וקראתי על סרטי הקיץ הקרוב. בנוסף, יהיה קשה למצוא מישהו שעוד מחכה לסרט בכיכובה של האלי ברי, השחקנית שלא עשתה שום סרט ראוי כבר עשור וכשכן נחתה על פרוייקט כמו "ענן אטלס" היא הייתה אחד הדברים הכי חלשים בו. חוץ מזה הסרט מתהדר בשם גנרי ולא מבטיח כמו "הקריאה" ובאופן כללי אתם יכולים לחשוב על עוד עשרה סרטים שמוקרנים כרגע בקולנוע שאתם רוצים לראות לפני "הקריאה", נכון?
לא. זו טעות.
כלומר, לא לגמרי טעות. כל הנתונים נכונים ואם הייתי אתם, גם אני הייתי עושה אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ומבין שעדיף להקצות את המשאבים לטובת סרט אחר. אבל לאחר שצפיתי בסרט, אני יכול לדווח לכם שמדובר בסרט מתח מצויין שנכון לשנייה זו מתהדר בתואר "ההפתעה הגדולה של 2013 עד כה". לא שזה כזה לא יאומן בהתחשב בציפיות הכל כך נמוכות איתן נכנסתי לסרט.
זוכת האוסקר האלי ברי מגלמת את ג'ורדן, טלפנית במוקד חירום עירוני עמוס. זה כל מה שצריך לדעת בשלב זה. לא מפני שהמשך העלילה רצופה טוויסטים מטורפים - למעשה, ניתן לומר שיש לא מעט רגעים צפויים בתחילת הסרט - אלא שעדיף שתדעו כמה שפחות. אחרי אקספוזיציה לא רעה של כעשר דקות שתקבע את כל המהלך הפסיכולוגי של ג'ורדן בשעה וחצי שלאחר מכן, "הקריאה" מתחיל לרוץ ולא מפסיק לדקה. אני לא לגמרי זוכר מתי הסקפטיות שלי לגבי הסרט התאיידה, אבל זה לא לקח יותר מדי זמן. מהרגע שהסרט מתחיל לפמפם - בסצנה שכוללת את המועמדת לאוסקר מ״מיס סאנשיין הקטנה״ בתוך תא מטען של רכב משפחתי - הבנתי שאני בידיים בטוחות, דבר מה שלא פג עד תום הסרט שבסופו בעיקר הזכיר לי את ״המסור״, מכל הסרטים.
אנדרסון. בראד אנדרסון.
הסרט הזה הא הוכחה ניצחת לכך שבמאי טוב הוא נכס שאין שני לו. התסריט היה יכול להיות עוד מותחן סביר (למשל ״סלולר״ עם קים בייסינג׳ר וכריס אוונס) והשחקנים נראים כמו כמה חבר׳ה שהסוכן שלהם לא יכול להכניס אותם לסרט של מארבל או של טרנטינו. לעומת כל אלו, את מעט האופטימיות שהייתה לי לגבי הפרוייקט שאבתי בזכות האדם שקיבל את כס הבימוי, ושמו בראד אנדרסון. כמובן שהוא לא פול או פול תומאס או ווס, וסביר להניח שהוא הכי פחות מוכר מכל חבריו האנדרסונים, אבל יכול להיות שבכל זאת נתקלתם בשמו בעיקר בזכות סרט המתח המסוייט שלו משנת 2004, ״המכונאי״, שגרם לכריסטיאן בייל להשיל בערך חצי ממשקל גופו לטובת התפקיד. אל תתבלבלו עם אשפת האקשן עם ג׳ייסון סטיית׳ם מ-2012.
אנדרסון ביים סרט אימה לא רע בכלל שלוש שנים לפני ״המכונאי״ בשם "Session 9" שגם הוא שווה בדיקה. מאז ביים כמה פיצ׳רים שלא ממש הכו גלים אך במקביל התמקד בבימוי לטלוויזיה שם הטביע את חותמו על כמה מהסדרות המדוברות של השנים האחרונות ביניהן ״הסמויה״, ״אימפריית הפשע״ ו״פרינג׳״. בסרט לשמו התכנסנו, אנדרסון משתמש בכל שניתן לו ונותן מעט מאוד רגעים של מנוחה לצופה. היעילות המרשימה והסוחפת של הסרט מקבלת משנה תוקף בחלקו האחרון, כאשר העלילה הופכת ממותחן לכמעט סרט אימה לכל דבר. החלק הזה סובל מחוסר אמינות יחסי לשאר הסרט אבל בשלב הזה הייתי כבר שבוי ולכן ויתרתי על הקטנוניות ושום שלב בהנאתי לא נפגמה.
האלי ברי עושה את התפקיד הכי טוב שלה מאז ״מונסטר בול״ שהפך אותה לאפרו-אמריקנית היחידה שזכתה בקטגוריית השחקנית הראשית באוסקר. היא נאלצת להעביר בסרט שלבים שונים ורבים של חרדה ואת כולם היא צולחת באופן מעורר השתאות. גם אביגייל ברסלין, שהייתה מועמדת לאוסקר על ״מיס סאנשיין הקטנה״ שהזכרתי מקודם, גם היא עושה עבודה טובה מאוד. עם זאת, את ההצגה גונב הפסיכופט של הסרט בגילומו של מייקל אקלונד שהופיעה עד כה בעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה אבל לרוב בתפקידים קטנים ולא משמעותיים.
״הקריאה״ לא הסרט הכי אחיד או חד-פעמי שתראו, אבל הוא מתעלה מעל נתוני פתיחה בעייתיים והופך במהרה לרכבת הרים סוחפת ושתשאיר אתכם על קצה הכסא. הישג מאוד לא מבוטל בתקופה זו של השנה.
"הקריאה": אחת מהפתעות השנה הגיעה מוקדם
ציטוט ההודעה
