הקיצר היום אני רצתי, הנה התקדמות שתבינו כמה טוב זה עובד:
פעם הייתי ככה ^
עכשיו אני ככה:
התוכנית שלי היא לרוץ כל כמה ימים 3.5 קילומטר. והולך לי דיי טוב לפי איך שאתם רואים.
הקיצר היום היה יום חרא, כל המניאקים שעושים הליכה וחוסמים לך את הדרך החליטו לבוא.. אז באתי לרדת לכביש לשניה כדי לעקוף והחלקתי.
סתם החלקה בקטנה, כולה אדום וקצת כאב שיעבור עד מחר.
פה שני כונפות (הפתעה - סתם זאת לא הפתעה, הן הקובבות שעושות הליכה וחושבות שזה יביא להן דוגמן) צחקו עלי. פה התעצבנתי קצת אבל לא עשיתי כלום, כי אנחנו בחברה שסוגדת לכל כונפה. אם היינו בחברה גברית המניאקיות לא היו יוצאות מהבית. וגם אם כן הן היו שותקות. חברה מחורבנת.
אבל חצי דקה אחרי, שראיתי שלא קיבלתי פצע וסתם כואב לי וזה יעבור, המשכתי בריצה כרגיל (בהתחלה הייתי קצת עקום אבל אחרי 50 מטר זה עבר) והשארתי להן אבק.
אחרי שעקפתי את הכונפות חשבתי לעצמי מי צוחק עכשיו ומי יצחק אחר כך.
עכשיו הן צוחקות כי נפלתי בקטנה. אבל לעומן אני הורדתי גרמים כי התאמצתי ולא עשיתי הליכה (שגם אז כואב להן הצד.. כשהייתי גיימר כבד עם 19% שומן לא כאב לי הצד ורצתי קילומטר. התעייפתי אבל רצתי ונתתי מאמץ לעומת העושה הליכה הממוצע, U MIRIN GENETIX BRAH?) מטומטמת, כשסיימתי את הסיבוב היה לי את התסמונות שאחרי ריצה שהתאמצת, שאתה נלחם עם כוח המשיכה לעמוד על הרגליים, שאתה מרגיש שהשפתיים נמסות, שאתה מרגיש שהזיעה שלך מוסיפה לך לפחות 10 קילו...
ועכשיו נחשוב קצת קדימה. אחרי שאני יוריד את כל הקילואים (בעזרת השם בדור הבא) ויעשה GOMAD, מי יצחק? אני, כשאני יקח את החברה הכוסית שלה. והיא תבכה אחרי שאיזה מפיק שחשב רק על לזיין נתן לה בתחת והיא תבכה בפייסבוק על כמה שכל הבנים חרא.
הנקודה שלי? תשקיעו. תנו את כל הנשמה. יום אחד אתם תקומו ותראו שיש לכם שרירים יפים, שיש לכם חברה כוסית, שיש לכם שש ספרות בבנק.. ואז תחשבו על אותם טמבלים שצחקו עליכם ואתם תצחקו עליהם עכשיו. זה אולי יקח לכם שנה, שנתיים, שלוש, חמש שנים אבל בסוף הם יהיו הMIRERS שלכם. וכל מי שעשה מהפך יודע מה זה כשבחורה מהחטיבה רואה אותך ולא מאמינה שזה אתה, נותנת לך סימנים ואתה מנפנף אותה ומשאיר אותה לאונן על הזכרון הזה בפינה החשוכה הקרובה..





ציטוט ההודעה


