וחטאיכם ילבינו כשני

[ArLY]

האם את חיה?
כי נוזל החיים (שהוא אינו שקוף, כפי שחשבת בחייך) ניגר מבין שפתייך הפשוקות


וחזך אינו עולה ויורד


את עדיין איתי?
כי עינייך המפלבלות כבר שתקו ולובנו


ואני סקרנית
איך ולמה זה קרה?
למה השטיח שהיה מצמר הפך כשני
איך היית פה
ועכשיו כבר לא.


אולי זה קשור לרזונך המוגזם
אולי לחפץ שהיה בידי ועכשיו הוא בראשך


אולי השאלה מיותרת,
אולי אני מפחדת מהתשובה
אולי אני מפחדת מתגובתי לתשובה
כי איני אמורה לשמוח.

[DoZer]

אין ספק שיש לך כתיבה מיוחדת... אשמח אם תדמייני אותי ברגע זה עומד ומוחא כפיים.
יש בה משהו מיוחד, גם הנושאים בה מיוחדים. בהחלט יש בו גיוון. גם במשפטים יש איזה נוכחות של מחשבה מסויימת שעומדת שם.

אני מצטער לבקש אבל אשמח לדעת על מה כתוב השיר... אפשר גם בפרטי.

אשמח להביא לך הערה קטנה שהיא לא מחייבת. למען האמת היא ביכלל לא קשורה לשיר אבל סתם כזה בתור טיפ... זאת רק דעתי ותשתמשי בה כרצונך:
אישית אני חושב שצריך לצמצם כמה שיותר משפטים בכתיבה. להביא עלילה תיאורים ומטאפורות אבל בסה"כ שהקורא\מאזין ישתמש בדמיון שלו כרצונו.
לרוב הקורא לא מחפש לקרוא מה הולך לך בלב, הוא מחפש להרגיש מה הולך לו בלב.
הוא לא מחפש להבין כמה את עצובה או משהו כזה הוא מחפש משהו שהוא ייתחבר אליו.
לכן, אל תסגרי פינות בשיר תשאירי דברים פתוחים או דברים כלליים משהו שגם הוא יוכל להאחז בו.

אגב, זה טיפ לכלל הכותבים...

בהצלחה לך ולכולנו!

[ArLY]

אני בהחלט תומכת בדעתך, חוץ מדבר אחד.
שיר שאני כותבת הוא שיר שלי. אני אכתוב אותו ואני גם אהרוס אותו (כמובן שלקחתי את עצמי כדוגמה, הכוונה הייתה לכל כותב), וכשאני כותבת שיר זה לא בשביל אף אחד אחר (אלא אם כן אני מחליטה אחרת) ולכן כשהוא מתפרסם הקורא ייקרא אותו, יכניס לראש שהשיר הוא קודם כל בשבילי ואחר כך יסתכל ויבין איך זה יכול להתקשר גם לחיים שלו, הוא יכול להתחבר מיד וזה יכול לקחת זמן והקורא יכול בכלל לא להתחבר לשיר, וזה בסדר! כי אי אפשר להבין כל שיר, אי אפשר להתחבר לכולם, הרי הכל בנוי מחוויות, גישות, דעות שונות.
אולי הגישה קצת ילדותית, אבל אין אבל.

[DoZer]

אני בהחלט תומכת בדעתך, חוץ מדבר אחד.
שיר שאני כותבת הוא שיר שלי. אני אכתוב אותו ואני גם אהרוס אותו (כמובן שלקחתי את עצמי כדוגמה, הכוונה הייתה לכל כותב), וכשאני כותבת שיר זה לא בשביל אף אחד אחר (אלא אם כן אני מחליטה אחרת) ולכן כשהוא מתפרסם הקורא ייקרא אותו, יכניס לראש שהשיר הוא קודם כל בשבילי ואחר כך יסתכל ויבין איך זה יכול להתקשר גם לחיים שלו, הוא יכול להתחבר מיד וזה יכול לקחת זמן והקורא יכול בכלל לא להתחבר לשיר, וזה בסדר! כי אי אפשר להבין כל שיר, אי אפשר להתחבר לכולם, הרי הכל בנוי מחוויות, גישות, דעות שונות.
אולי הגישה קצת ילדותית, אבל אין אבל.

את לא הבנת אותי כניראה.. ברור שאת כותבת שיר שהוא רק לעצמך!
אבל צריך גם לדעת לפשט את המילים.