היי חבר'ה,
אני לא אפרט. בקרוב אני מתגייס, ויש לי פגישה עם הקב"ן הנפשי מסיבות כאלה ואחרות (לא רוצה לפרט).
ראיתי לא מזמן בחדשות שניתן בקלות להוציא פטור מהצבא בדברים כאלה, הקב"ן לא מכיר אותי. אני בן אדם נורמלי לגמרי, בהתנהגות.
בחשיבה אני אפילו מעל הממוצע, ממוצע הבגרויות שלי די גבוה, הציונים שלי טובים, בסך הכל תלמיד מצטיין.
אבל הקב"ן הרי רגיל לאנשים עם בעיות נפשיות, בריאותיות וכאלה..
ככה שאם אני ארצה לשחק אותה פגום, הוא לא באמת יידע שאני משחק אותה.
אז שאלה רצינית ואני לא בא פה לעצבן אף אחד: עברו לי בראש 2 מחשבות:
להתגייס לטיס, שלחו לי זימון עוד לפני שנה כשהיה את הצו הראשון. יש לי קב"א 55, דפ"ר 80.
ואז לאכול חרא, להשאר בבסיס במשך 3 שנים, בלי לחיות חיים בלי כלום.
אבל כל זה תוך כדי חווית הצבא, חברים, לחימה, התבגרות.
או לנסות ולשחק אותה בן אדם עם קשיים, ולהוציא פטור נפשי.
ואז בעצם לחיות את ה3 שנים שלי איך שאני רוצה, ללמוד תואר, להרוויח כסף, לחיות בבית שלי בתנאים שלי, עם חברה ואימונים ויציאות.
מה שמפחיד אותי ב2 הסיטואציות זה שבקטע של הגיוס, מפחיד אותי הקטע שיישרפו לי פשוט 3 שנים מהחיים. מצטער להגיד את זה ואני חושב שחשוב לשרת בצבא, אבל ככה או ככה יילכו לי 3 שנים שבעצם אני לא אעשה בהם כלום. אחרי ה3 שנים אני אצא בדיוק כמו שנכנסתי, פלוס אופי חזק [לפי איך שאתם אומרים]. בלי תואר ממשי, בלי כסף, בלי דירה, בלי עבודה בלי כלום. מה זה תורם לי?
מצד שלי, בעזרת פטור אני אמשיך ללמוד, אוציא תואר, אמצא עבודה, ארוויח כסף, אחיה בכיף עם אוכל ואימונים וחברה. אבל... אך החברים שלי יסתכלו עלי? המשפחה? בתור לוזר שלא היה בא לו קצת לשכב בבוץ?
אבל זה לא "קצת לשכב בבוץ" .. אלה החיים שלי. אלה 3 שנים שבחים לא יחזרו.
בקיצור אני ממש מתוסבך עם עצמי,
מה ההצעות שלכם?
ויכול להיות שאני בכלל חי בסרט ואין שום סיכוי שאני אשתחרר על נפשי גם אם אני ארצה, ואולי הפגישה עם הקבן זה סתם לבדיקה כללית והסתכלות קצת עלי וזהו.. לא יותר מזה.