הרהורים אחרונים על שדה מעיין
אז… כן.
הרבה זמן לא כתבתי משהו, כנראה עקב היותי חסרת מוזה. אבל זה יצא.
אני מבקשת לא להעביר ביקורת, זה מעליב אותי (:
לפעמים נמאס לה משטויות.
זה כיף ככה, אבל לפעמים זה נמאס.
פעם היא לא הייתה ככה בכלל, היא הייתה ההיפך הגמור. היא הייתה הילדה שלא היו לה חברים, הילדה שישבה בהפסקה לבד וקראה ספרים.
עכשיו היא למדה.
כן, היא למדה. היא למדה שהעובדה שאמא איננה לא נותנת את הזכות להתבכיין. היא למדה שהעובדה שהיא אוהבת לקרוא לא צריכה לפגוע בקשר שלה עם החברה. היא למדה שהיא טובה יותר מכולם, וכולם יודעים את זה. היא למדה שהדת לא צריכה להפריע ולהיות למכשול בחייה, אלא שהדת צריכה להיות אורח חייה.
בזמן האחרון היא חושבת שהיא לא כל כך טובה. בזמן האחרון היא מפקפקת בעצמה. זה לא בסדר, זה קשה.
אבל היא מרגישה שזה בסדר, כן. היא מרגישה שהכל יסתדר. תמיד הכל יסתדר.
Life is easy, you suck, כמו שאומר המוטו שלה.
הרגשות האלה צפים ועולים לזמן מה ואז שוקעים והיא חוזרת להרגיש כמו עצמה.
היא אוהבת להרגיש כמו עצמה.
השמש מעבירה את אצבעה השמנה לכל אורך גופה. מכף הרגל הפתוחה דרך ירכיה, עם דילוג קל מעל תחתון הבקיני, וממשיכה לגבה, צורבת אותו ושורפת את שיערה המתולתל.
היא שמעה את האנשים סביבה וראתה את העשב מולה. היא ידעה שכל העובר ושב מסתכל לה על התחת, והיא לא ידעה איך היא מרגישה עם זה, היא פשוט החליטה שלרגש הלא ברור הזה קוראים ׳לא אכפת׳. לא אכפת לה.
היא התהפכה ושכבה על גבה
לא אכפת לה גם שאבא כועס עליה. היא יודעת שזה קצת מסוכן כשאבא כועס, שהוא בלתי צפוי. שהיא לא יודעת מה ייקרה כשהיא תחזור הביתה ובאיזה מצב הוא יהיה. בדרך כלל היא אהבה את תחושת אי-הוודאות, שלא יודעים מה ייקרה בהמשך ולאן יתגלגל הסיפור, אבל עכשיו היא הרגישה שלמרות השמש הקופחת, עננה שחורה ניצבת מעליה.
היא רצתה לבכות אבל לא הרשיתה לעצמה להוזיל דמעה, שהאנשים שמסתכלים לה על החזה (באופן ברור, יש לציין) לא יחשבוה לאדם עם רגשות.
איתמר אמר לה שהוא רוצה אותה, אבל לא בצורה מינית. זה היה נדיר כי איתמר רוצה את כולן בצורה מינית. נראה לה שזה בגלל שהוא ידע שהוא לא יוכל להשיג אותה, אז הוא שיקר ואמר לה שהוא אוהב אותה.
כן, טוב. איתמר נסע, אז זה כבר לא משנה.
איתמר והשטויות שלו.
גם ניב אמר לה ככה, שהוא אוהב אותה. גם ניב שיקר. היא ידעה, היא תמיד יודעת. היא לא ידעה למה, היא ידעה שזה המצב.
ההבדל בין ניב לאיתמר הוא שאת ניב היא באמת אהבה, אבל הוא שיקר לה, אז זה כבר לא חשוב.
תמיד כולם משקרים לה כשזה הדבר שהיא הכי שונאת. תמיד כולם משקרים לה כשכולם יודעים שזה הדבר שהיא הכי שונאת.
אפילו את הקטנים היא שנאה. ׳אם השמלה הזאת לא יפה - תגיד לי!׳ תמיד אמרה, תמיד בעצבים ׳אני לא נעלבת, אני לא בת חמש, סעמק׳
פעם היא ראתה בטד הרצאה על אנשים מופנמים, ואיך העולם צריך אותם. לאחר ההרצאה יצאה עם שתי מסקנות:
1- שחבל שהיא לא מופנמת
2- שהיא בנאדם מיוחד.
כשהיא שמעה את המרצה, סוזן שמה, אומרת ש- ׳אין דבר כזה, אדם שהוא רק מופנם או אדם שהוא רק מוחצן… אבל יש את האנשים האלה, שהם בדיוק באמצע, ואז הם נהנים משני העולמות׳
והיא נהנתה משני העולמות.
הו, כמה שהיא נהנתה.
XXX
http://www.staffingdaily.com/wp-cont...-read-meme.jpg
ציטוט ההודעה
