[ביקורת גיימר] Wolfenstein
אם נמאס לכם ממשחקי מלחמה שמנסים לדחוף לנו על הדרך גם שיעורים בהיסטוריה, וולפנשטיין (או "טירת הנאצים" בישראלית) הוא בדיוק מה שחיפשתם: משחק יריות חסר מחשבה ומלא בנאצים לפוצץ
כבר הרבה שנים לא יצא לי לשחק בכותר פעולה כדוגמתו של Wolfenstein. מדיניות הפוליטקלי קורקט של חברות המשחקים הגדולות כפתה על המפתחים תבנית פחות-או-יותר קבועה למשחקי מלחמה המתרחשים במלחמת העולם השנייה: שחזור של קרבות היסטוריים, מלווה בקטעי ארכיון בשחור-לבן ופטפוטים על "כמה קשה זה היה" ו"כמה חברים איבדנו". משחקי פעולה, שבסופו של דבר מתנקזים לטבח של מאות חיילים ללא טיפה של ראליזם או היגיון, לקחו את עצמם ברצינות תהומית שעלתה לי על העצבים.
אבל לא Wolfenstein. המשחק הזה, בדיוק כמו אביו הרוחני (המוכר יותר במקומותינו בשם "טירת הנאצים"), לא לוקח את עצמו ברצינות אפילו לרגע אחד. כבר בשלב הראשון תתקלו בכלי-נשק מסתורי המניף את כל יריביכם לאוויר, שם הם מייבבים עד הנפילה הכואבת למטה.
הנאצים, הדוברים אנגלית רהוטה במבטא גרמני קל, סורקים את הרחובות בחיפוש אחר מרגלים ומורדים - אך לא מצליחים להבחין בדלת שעליה נכתב באופן ברור ובולט שמה של המחתרת. העלילה, קשקוש כלשהו על רשע קדמון שאותו הצליחו הנאצים להעיר לחיים, היא לא יותר מאשר תירוץ (די מיותר, למען האמת) לאקשן הבלתי פוסק. הרבה תחכום לא תמצאו כאן, אך אלו שהתגעגעו אל הפשטות של Wolfenstein הקלסי בוודאי ירגישו כמו בבית.
בעומק שטח האויב
אז מה פתאום החליטו ב-id Software להוציא עכשיו לחנויות משחק הנושא את שמו של כותר הפעולה הקלסי? האמת שאני לא מצליחה לחשוב על סיבה טובה במיוחד, מעבר לאפנת הנוסטלגיה שמסרבת להיעלם. מה עוד, שקצת קשה לקרוא ל-Wolfenstein "גרסה מחודשת", שכן בינו ובין המקור אין קשר פרט לאווירה השטותית ולגיבור הראשי, האמריקאי "בי.ג'יי בלזקוביץ" שלעומתו החיילים הקשוחים ביותר הם חתלתולים.
בלזקוביץ מגיע לכפר (הדמיוני) אייזנסטד, שם מרכזים הגרמנים כוחות ללא שום תכלית הנראית לעין. בלזקוביץ מחליט לחקור את הנושא, ומגלה כאמור שכוחות האס.אס מחפשים אחר מקור כוח מסתורי וקדום בשם "השמש האפלה". מכאן הדרך לכוחות-על כגון מעבר דרך קירות, האטת זמן ומתקפות בלתי מנוצחות קצרה להפליא.
מבנה השלבים מנסה להידמות לכותר פעולה דינמי בסגנון GTA. במקום לקבל את המשימות שלנו בסדר ליניארי לחלוטין, אנו מתבקשים לסייר ברחובות הכפר ולשוחח עם מפעילים שיבקשו מאיתנו כל מיני טובות. בין לבין נקפוץ לבקר גם בחנויות בהן נוכל לשדרג את כלי הנשק שלנו ולחשוף כוחות חדשים, במימון שקי זהב הפזורים בנדיבות בשטח. כל זה היה יכול לעבוד מצוין, אלא שהזמן אותו מבלים מחוץ למשימה מוגדרת הוא בזבוז זמן מוחלט - טיול ברחובות נטושים לגמרי וחסרי כל ייחוד, תוך התנפלויות אקראיות של נאצים שעוד לא הבינו שעם בלזקוביץ לא כדאי להם להסתבך.
למרבה המזל, המשימות עצמן דווקא מהנות למדי, עם אוסף חביב של יריבים חסרי מזל. לרובם אין אינטליגנציה העולה על זו של זבוב, אך הם מפצים על כך בכמויות. לא מן הנמנע שתתבקשו לטפל בעשרה חיילי אויב המתנפלים עליכם בו-זמנית, וזה כבר אתגר של ממש. את כל מה שנחוץ לאקשן טוב תמצאו כאן: כלי נשק עם תחושה מצוינת וסאונד מעולה ומשכנע, רגעים מפתיעים ורמת אתגר שהולכת ועולה משלב לשלב. רק לדבר אחד אל תצפו - חשיבה. השלבים האלה הם לא יותר מגלריית יריות בסגנון הישן והטוב, בלי פאזלים לפתור או דיאלוגים מרתקים לזכור.
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=c08qeKmN-Qo"]YouTube - Wolfenstein Trailer[/ame]
לא רק למשחקיות יש טעם של פעם
בצד הטכני של הדברים, אפשר בהחלט להרגיש את עייפות החומר. Wolfenstein מבוסס על המנוע הגרפי id Tech 4, הטכנולוגיה שמאחורי Doom 4 ו-Enemy Territory: Quake Wars, שאין מקומה בקונסולות הדור-הבא - בטח לא בהשוואה למה שכבר נעשה עם מנועים מתקדמים יותר. בהשוואה למשחקי מלחמה אחרים, בוודאי ובוודאי שלושת הכותרים האחרונים בסדרת Call of Duty, השלבים קטנים וחסרי פירוט, היריבים לא משכנעים בעיצוב או באנימציה, ועדיף שלא נתייחס בכלל לתירוץ העלוב לאפקטים של אור וצל. מה שהפתיע אותי באמת הוא שלמרות הנחיתות הטכנולוגית הברורה, Wolfenstein הרגיש "כבד" יחסית על קונסולת הפלייסטיישן 3, ולא התבייש לקרטע בקטעים העמוסים יותר.
תחום נוסף שהוזנח הוא מצבי המשחק מרובי-המשתתפים. קודם כל, נציין שאנשי צוות הפיתוח בחברת Raven, האחראים לקמפיין המוצלח יחסית לשחקן יחיד, לא ממש טרחו לקחת חלק בבניית המפות לקרבות האון-ליין - והעבודה הזו הועברה ל-Endrant Studios הלא מאוד מוכרת. החבר'ה ב-Endrant ניסו לעמוד בסטנדרטים של ימינו וסימנו "וי" על כל הדברים החשובים, אבל לא הרבה יותר מזה.
אפשר לבחור בין שלוש סוגים שונים של דמויות (חייל, חובש ומהנדס), ושלוש מצבי משחק: Team Deathmatch הסטנדרטי, Objective שבו תתבקשו לתקוף (או להגן) על יעדים מבוצרים, ו-Stopwatch שבו מטרתכם תהיה להשלים סדרה של משימות מגוונות בתוך פרק זמן מוגבל. קוד הרשת סביר, כרגע לא חסרים שחקנים שישמחו להצטרף אליכם לקרבות, אך למען האמת קשה לי לראות קהילה רצינית קמה סביב המשחק הזה אם לא יזכה בעתיד הקרוב לאיזה מוד איכותי, כמו Enemy Territory שהוא אולי הסיבה היחידה בגללה אנשים עדיין טורחים לשחק בכותר הקודם בסדרה.
מתאים למילוי חוריםאז מה היה לנו כאן? עלילה מטופשת ומשעשעת שהיא מפלט חביב מהטרחנות של משחקים אחרים בז'אנר, קמפיין מוצלח למדי - אם כי בהחלט לא מהפכני - לשחקן יחיד, ומצבי און-ליין סטנדרטיים לחלוטין שאינם מתעלים על אלו של כותרים וותיקים יותר. האם כל זה מסתכם בחבילה ששווה התייחסות? אולי בשנה אחרת, עם קצת פחות מיתון כלכלי וקצת יותר משחקים חדשים ומושקעים שמציפים את מדפי החנויות, היה אפשר להתעלם ממנו בקלות יתר.
אלא שהשנה תקופת הבצורת בעולם הגיימינג נמשכת קצת מעבר לתכנון, ורוב המשחקים המגניבים ביותר של 2009 כבר עברו משום מה ל-2010. ובתנאים האלה, Wolfenstein נוחת על מדפי החנויות מבלי שיאלץ להתמודד עם אף מתחרה של ממש. זה לא משנה את העובדה שמדובר במשחק פעולה חביב ולא יותר, אך כן אומר שאם תחליטו לדלג עליו, תאלצו לשרוד לבדכם עוד כמה שבועות ארוכים ומשעממים בדרך לחוויות האקשן הגדולות והמושקעות ביותר.
בעד
די עם ערוץ ההיסטוריה! ב-Wolfenstein לא תאלצו לסבול אף קטע דוקומנטרי משעמם, והעלילה משעשעת ולא לוקחת את עצמה ברצינות
המון אקשן, מתובל בפיצוצים, יריות, כוחות על וכמויות מסחריות של נאצים חסרי מוח
קמפיין ארוך ומאתגר לשחקן יחיד
נגד
גרפיקה מאכזבת שאינה עומדת בסטנדרטים של ימינו
מצבי המשחק מרובי-המשתתפים לא מיוחדים משום בחינה, ואין כמעט שום סיכוי שתצמח סביבם קהילה רצינית
אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, ובכל זאת ארשה לעצמי: Modern Warfare 2 הולך לקבור את המשחק הזה כל-כך עמוק, שבעוד שלושה חודשים אף אחד לא יזכור אותו בכלל
ציון: 83
[גיימר]
אני ממש לא נהנתי מהמשחק
ציטוט ההודעה
