כולנו מכירים את ההרגשה של לאחר האימון, הכאב, העייפות , החולשה, התשישות ולפעמים אף יותר מזה. האם זו ההרגשה שאנו אמורים להרגיש אחרי כל אימון? האם זה טוב? האם זה אומר שהתאמנו טוב? התשובה היא לא! כל הרגשה שכזו או דומה לה אומרת שהתאמנו קצת יותר מדי ממה שאנו אמורים להתאמן , זה לא טוב, זה לא אומר שנתחזק יותר או שנרזה יותר או שנתעצב יותר. כל אלה שמרגישים כך לאחר אימון , שיגידו תודה שזה רק אחת מההרגשות הנ"ל ולא גרוע מזה, כי אימונים כאלה יכולים לגרום בהמשך לפציעות ספורט חמורות עוד הרבה יותר ולעשות בדיוק את הפעולה ההפוכה ממה שאנו רוצים אך לא ארחיב על הנושא במאמר זה.
האם שאלתם את עצמכם מדוע ההרגשה הזו קיימת ? מה לא עשיתי בסדר?
מערכת גוף האדם מנסה לשמור תמיד על שיווי משקל . אם האדם יוצא משיווי משקל על ידי גורם חיצוני, גופו ינסה לייצב את עצמו ולהחזירו לשיווי משקל.
גירוי- זהו אותו גורם חיצוני (במקרה שלנו לדוגמה המשקולת שעלינו להרים) שיגרום לגוף לצאת משיווי משקל אך יגרום להטבה ולשדרוג מסוים בגופינו ולחזרה לשיווי משקל חדש.
הסף התחתון של הגירוי הוא העומס המינימלי שיתחיל להוציא את האדם משיווי משקל(ובמקרה שלנו זה טוב, אנו נרצה זאת)
הסף העליון של הגירוי הוא אותו עומס שעדיין מוציא את הגוף משיווי משקל אבל לא גורם לנזקים, זא"מ קשה מאוד אבל אפשרי.(כאן אנו כבר ניצטרך להיזהר מאוד , מתאים אך ורק למתאמנים מיומנים) המינון שיש לבצע הוא בין לבין המתאמנים המיומנים והמאומנים יותר שמבניכם יכולים לבצע גירוי יותר קרוב לסף העליון שלכם.(אך בתנאי שבאמת לא תעברו סף זה כי אז הדרך לנפילה למטה מהירה מאוד)
אם מטרת האימון היא מטרה של שימור ולא של שיפור יש לבצע את האימון קצת מעל הסף התחתון.
מה שקורה זה למעשה שגוף האדם הוא גוף חכם מאוד והוא יודע להתאים את עצמו ולשדרג את עצמו בהתאם לאורח החיים שבו הוא נימצא, זאת אומרת שאם לדוגמה היום אני גר בקומה א' ואין לי כל קושי להגיע הביתה ועכשיו אני עובר דירה לקומה ד' ופתאום אני חש עייפות ותסכול להגיע הביתה הגוף יצטרך להתאים את עצמו לדרישה חדשה וזה אכן מה שהוא יעשה, הגוף מקבל יום יום גירוי חדש שלא היה רגיל אליו קודם ומתחיל להתאים עצמו למצב החדש, ואכן אותו אדם לאחר חודש יעלה לביתו בקומה הרביעית ללא כל מאמץ.
עקרונות:
*אדם ישתפר עם הזמן ועם האימונים אך חשוב להבין שלכל אדם יש איזשהו סף פיזיולוגי שאותו הוא לא יוכל לעבור וזה נקבע בהתאם לגנטיקה, גיל, מין מבנה גוף וכו'. המצב הטוב ביותר הוא שכל אדם בהתאם למגבלותיו יגיע לסף האופטימלי של עצמו בכל זמן נתון.
*כל מתאמן, בעיקר מיומן, צריך לדעת מתי הוא מגיע לשיא האימון ומתי הוא זקוק להתאוששות. זהו הזמן בו הגוף מנקה את הפסולת שהצטברה, מחדש רקמות ומשפר את עצמו.
*אדם שלא יתן לעצמו זמן התאוששות מתאים (בהתאם לסוג ולעצימות האימונים אותו מבצע) יגיע למצב בו תחול רק ירידה במרכיבי הכושר הגופני שלו, הגוף לא יוכל להגיע למצב של שיפור ופיצוי ויגיע למצב של עומס יתר.
*העיקרון הוא בכל אימון להעלות מעט את הגירוי מעל הסף האחרון אליו הגענו תוך כדי מתן התאוששות מתאימה בין אימון לאימון לשם השגת ה"פיצוי" (של הגוף) ואז להמשיך הלאה באותה צורה.
סוגי הסתגלות הגוף לעומס:
הסתגלות תפקודית(תיאום בין שרירי = קאורדינציה)
גיוס קבוצת שרירים ושיתוף פעולה ביניהם.
שיפור הטכניקה.
ביצוע טכניקה בצורה אוטומטית טבעית.
הסתגלות עצבית (תיאום תוך שרירי)
גיוס מקסימום יחידות מוטוריות (יחידות עצביות) בשרירים.
קאורדינציה בתוך השריר.
  • השריר תמיד יכול לגייס 50% מיחידות המוטוריות שלו , את השאר הוא שומר למצבי חירום ואנחנו צריכים ללמוד לגייס ולכווץ את ה 50% היחידות הנותרות.
הסתגלות מבנית
שינוי צורת הגוף- הגדלת שטח החתך של השרירים.
הסתגלות אנרגטית
מרכיב הסיבולת האירובית, האנאירובית והמעורבת.
מספר מושגים שיש להבדיל בניהם:
עומס יתר - over use
מתאר תופעה שלילית ולא חיובית. אני נותן לספורטאי עומס יותר מדי בלי מנוחות מספיקות וזה מביא אותו ל- אימון יתר.

אימון יתר-
האדם מאומן יותר מדי לא מההיבט החיובי, האדם לא מסוגל להמשיך יותר וזה גורם אצלו לפציעות.

פיצוי יתר (יסף)-
הגוף מתאים את עצמו לאותו עומס שהופעל עליו- חל שיפור! זהו מצב חיובי. הגוף משדרג את עצמו לקראת העומס הבא.
חשוב לזכור !!!
*יש תמיד לבחור תרגיל נכון במינון נכון.
*יש להתאים את התרגיל אלי (המתאמן) ולא את עצמי לתרגיל.
*יש לקבוע את סדר הופעת התרגילים באימון הבודד.
*יש להשתמש באופן מושכל בשיטות אימון.
*יש להתחשב בנתוני המתאמן – גיל, ותק, יכולת וכו'.
*לצורך התאמת תוכנית אימונים מתאימה ונכונה, פנה למאמן שלך! לעולם אל תבצע אימון שאתה לא בטוח שהוא מתאים לך!

קרדיט לisraelbody