============================================
פרק ב'
שישי בערב. קבעתי עם אפרת באחת עשרה ליד האופרה. אפרת רוצה אותי מכיתה ח', היא לא תהווה מכשול. הפעם אני אלך עם המלאך הרע שלי. לקחתי את המכונית של אבא ויצאתי לשתות קצת עם אנשים שלא חשבתי שאני אלך לבקר אותם בעשור הקרוב. אפילו שחשבתי שהם אחלה חבר'ה שבעולם, הם פשוט נראו לי קצת "מתנסים" יותר מדי. אם "מתנסים" זו ההגדרה. היום אין דבר כזה יותר, זה זמן לחגוג.
תוך שעה וקצת אזלו שני טקילות של 750 מ"ל, והיינו סה"כ 5 בנים. הבנות שתו מרטיני ושנאפס. הרגשתי בעננים אבל עדיין הבנתי מה קורה מסביבי. דיברתי וצחקתי, או שפשוט הלכתי עקום מדי פעם. פעם אחת נפלתי, אבל נראה לי שזה היה בכוונה. לא זוכר. רותם התמזמז עם סיגל, חברה שלו, על הדשא בחצר הבית של ההורים שלו ונראה שהם עוד כמה דקות פורשים לחדר. תומר בקושי ראה משהו אבל ישב והכין עוד כמה ג'ויינטים, כנראה שהוא למד לעשות את זה בעיניים עצומות אחרי כל כך הרבה זמן. דורון כרגיל נכנס לחדר עם שתי בחורות, הפעם דורין ויעל. לא הייתי אומר שהן שוות מדי. אפרת יפה פי כמה. דורון ניסה להשיג את אפרת כמה פעמים, אבל ללא הצלחה. גיא נעלם מעל פני השטח.
כשנסעתי לפגוש את אפרת עצרה אותי ברמזור מישהי ששאלה איך יוצאים לכיוון אשקלון. התחלתי להסביר לה ולהסביר לה והיא תמיד אמרה שאני מדבר לא ברור. "מה?! מה?!". - "כוס אמא שלך, בסדר?!" כנראה שבאמת הייתי די מסטול כדי להפגש עם אפרת. נראה לי שעדיף שאני אבטל ואגיד לה שאני פשוט לא מרגיש טוב. מצד שני, זאת אחת הדרכים שלי להפוך את הנעורים שלי למעניינים יותר. אני אלך על זה בכל זאת.
אפרת היתה סקסית ברמות שפשוט קשה לתאר. היא לא קלטה עלי שאני מסטול לפחות ב20 דקות נסיעה שלנו. או שפשוט לא היה אכפת לה. התלבטתי אם ללכת איתה אלי, או ללכת איתה לרותם. ללכת איתה לרותם יעשה יותר פוזה ויותר רעש. פאק אם אני נכנס איתה, זה בטח יהיה נחמד. "רוצה לנסוע לרותם? רוב החבר'ה שם, הרגע חזרתי משם. חוץ מזה שתמיד אפשר לפרוש אם תרצי לעשות משהו מעניין יותר..". וחיוך גדול התנוסס על הפרצוף הדבילי שלי. הרגשתי אידיוט.
נכנסנו לרותם. תומר כבר היה גמור שם על הספה. לידו שכבה אחת שלא הכרתי. גיא החליט לשוב מן המתים והוא שכב עליה. אלוהים יודע מה הם עישנו שם ששפך אותם ככה. אפרת ואני עמדנו בערך חצי דקה. הבנו שהחגיגה נגמרה, אבל החיוך שלה הראה לי שאני צריך להציע שהחגיגה שלנו תתחיל. שילבנו ידיים ואמרתי לה "בואי..". הובלתי אותה לחדר של ההורים של רותם. נחמד להם. נעלנו את החדר אחרינו. התחלנו להתמזמז שם. היא הורידה לי את המכנס קודם. אם לא הייתי מסטול כל כך, ביום רגיל הייתי הופך לעגבניה ופשוט לא מבין מה לעשות. אפרת היתה בטוחה בעצמה, זרמנו יחד והיה מצויין.
אחרי כחצי שעה, בעוד אנחנו משתוללים במיטה. קיבלתי אס אמ אס והצלצול המזדיין לא הפסיק. זה ללא ספק הדבר הבא שאני אשנה. פעם הבאה שאני נכנס למיטה עם בחורה, רטט! אמרתי לאפרת לחכות שניה. "אני רק מכבה אותו.". היא ירדה ממני והתחלתי לחפש את הג'ינס. אני פותח את ההודעה וקולט "מאת דנה". לא התאפקתי.
"זיו מצטערת על השעה. אני צריכה לדבר עם מישהו, אתה היחיד שאני יכולה לדבר איתו. תחזור אלי אם תוכל".
אז עכשיו אנחנו ידידים טובים? פתאום היא צריכה אותי? התעצבנתי. אוח. אין לי כוח לזה. אני אדבר איתה מחר או משהו. עכשיו יש לי הוט בייב בחדר. כיביתי אותו וחזרתי לאפרת.
לקום בבוקר כשאפרת שוכבת ערומה לידי, ההורים של רותם למטה לא מבינים מה קורה, ואני בהאנגאובר חזק, היה פשוט... בן זונה. אין ספק שזה משהו שאני חוזר עליו. גאד מעניין כמה פספסתי שהייתי הילד הטוב בשכונה. דנה נשכחה לי מהראש. שכחתי מהאס אמ אס, שכחתי שהתעצבנתי, שכחתי שרציתי להתקשר אליה בכלל. אבל מה הפלא? אחרי כמה ששתיתי, אחרי כל הפעמים שאני ואפרת השתעשענו בלילה אחד, לא הייתי צריך לזכור כלום. מה גם שדנה בד"כ לא היתה מדברת איתי, אלא אם כן זה היה בבית ספר או קשור לפרוייקט בפיזיקה.
התלבשנו ויצאנו מרותם. כאב לי הראש פצצות, ראיתי כוכבים. תומר הביא לי כדור לכאב ראש. הרגשתי שעם הכניסה בדלת תצפה לי הרצאה מזורגגת על למה לא הייתי כל הלילה בבית, למה אני מסריח מאלכוהול ולמה לא הודעתי שאני אחזור רק ב9 בבוקר. תמיד יש פעם ראשונה ואני שמח שהפעם הראשונה שלי תהיה אחרי לילה שכזה.
נכנסתי לאוטו, הרגשתי שאני לא יכול לנהוג. אפרת שאלה אם אני רוצה שהיא תחליף אותי. נתתי לה.
הגעתי הביתה גמור. ההורים שלי ישנו עדיין אז הלכתי ישירות למיטה שלי. כל פעם שעצמתי עיניים הרגשתי שאני נופל. הייתי מספיק שפוי כדי להבין שזה לא באמת קורה לי, אבל זה הרגיש כל כך אמיתי.
אחרי רגע הבנתי שתומר הבן זונה לא באמת הביא לי אקמול. הבנתי עד כמה תמים הייתי. הצחיק אותי קצת. הלכתי לשירותים חצי מת, הסתכלתי על עצמי. נראיתי פשוט על הפנים. העיניים שלי היו אדומות, האף שלי היה אדום, זזתי מצד לצד, הכל זז סביבי. הזיות. ידעתי שהן חייבות לחלוף עוד מעט. אז עמדתי במקום וחיכיתי שהן יחלפו. תפסתי את הראש. מה, מה לעזאזל? זה מוזר. אני מסתכל על היד, היא מחוררת לגמרי. כאילו הזרקתי משהו, אבל לא באמת עשיתי את זה. או שכן?
מה לעזאזל קרה הלילה?
הרגשתי שאני לא יכול לעמוד יותר. נפלתי לרצפה, קיבלתי מכה חזקה בראש והתעלפתי.
נתראה בפרק הבא.
פרק ב' - פרק ההמשך לסיפור שהתחלתי קודם לכן.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי א.א.
אני בטוח שתבין אותי XD 
