אין לי דרך יותר טובה להסבי ראת זה , מלשים קודם את הקטע , ואולי רק אחריו תבינו מה אני מרגישה ..
אימרו לו ,
עשו זאת בשבילי , אימרו לו .
שיום בלעדיו ,
נדמה כ"כ ארוך ..
אימרו לו ,
שקר לבן , אימרו לו ,
מה שכבר הבנתי ,
בין אם כבר ידע .
אימרו לו ,
ששוב אני חייה ,
ואני כבר לא לבד ,
בין אם זה לא נכון .
אימרו לו , לא משנה מה .
אימרו לו ,
עשו זאת בשבילי , אימרו לו ,
שכבר סיימתי להיות לא מאושרת .
אימרו לו ,
שאני עם אחר ,
שכבר לא אוהבת ,
אמרו מה שתרצו ,
גרמו לו להאמיך בכך .
אימרו לו , ואולי הוא יחזור .
אני כל כך מבולבלת אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ,
אני עדיין אוהבת את ההוא , למרות שזה היה קטע קצר ,
אני עדיין כ"כ אוהבת אותו . ויש לו חברה . רצינית .
אז אני עם אחר , שכ"כ אוהב אותי , אבל אני פשוט לא מרגישה אליו כלום .
כלום . אני מרגישה כאילו אני איתו רק כדי להוכיח להוא , הקודם , שהוא כלום בשבילי . כאילו שאנחנו עושים דווקא אחד בשני , מתחרים .
תקופה כזו מגעילה , שקשרים מתפוררים , שאני לא יודעת על מי כבר אני יכולה לסמוך , חשבתי שהוא חבר הכי טוב שלי , מסתבר שהוא סתם נאחס אגואיסט .
המשחה, ההורים .. אוחח .. כל היום ריבים , צעקות . נמאס לי כבר שכולם צועקים עליי .
אחים שלי כל הום משגעים אותי , ואח"כ אומרים להורים שאני מרביצה להם . וההורים אשכרה מאמינים להם .. תמיד מאמינים להם . למרות שהם המופרעים הטיפשים ואני הילדה המוצלחת כביכול , תמיד יקשיבו להם . אני מרגישה כאילו הם כל הזמן מצפים ממני ליותר ויותר , כאילו שהכל חייב אצלי להיות מושלם .
כאילו לאף אחד כבר אין סבלנות אליי [והפסקתי כבר עם כל השטויות! ] , אין כוח אליי, כאילו לכולם נמאס ממני וכולם כועסים עליי על דברים שאני בכלל לא יודעת מהם .
ממנו אני מנסה להתחמק כל הזמן , כל הזמן מנסה להיפגש, ואני פשוט לא אוהבת אותו .. וכשאני איתו, אחרי שכולם משכנעים אותי ואומרים לי שכשאני אהיה איתו אני יאהב אותו , אני רק מרגישה כזו מגעילה . כאילו שאני מנצלת אותו או משהו כזה , מרגישה כ"כ מאניאקית , אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ..
אתם לא חייבים להגיב אם אין לכם משהו חכם להגיד , אני רק פורקת .



ציטוט ההודעה








