אני לא תמידמצליח להבין את הילדותיות הזאת ואולי יהיה קשה לי לרדת לשם ולנסות לראות את מה שקורה מנקודת המבט שלכם אבל אני אנסה.
אתה לא נשמעת ילדה קטנה ואם כן את חושבת בצורה בוגרת יותר מגילך, אני מבין שאת מרגישה כלפיו ולכן את בבעיה כי מצד אחד הוא מאשים אותך בהריסת הקשר אבל מצד שני את זקוקה לקשר האמיתי שאולי היה לכם פעם וידוע שאדם זקוק לקשר של אהבה הרבה יותר מאשר הוא זקוק להיות נאהב (אם את לא מאמינה לי את יכולה לראות את זה על עצמך איך את היית מוכנה להישאר בסביבתו ובקשר איתו למרות שרק את אוהבת והוא לא אוהב חזרה בדיוק כמו למשל הורה לילד אוטיסט שהוא יכול רק לאהוב את הילד אך הילד לעולם לא יוכל להחזיר אהבה להורה אך ההורה לא נשבר כי הקשר של האהבה והדאגה לילד מחזיק אותו יותר מהצורך להיות נאהב ע"י הילד אבל זו סטייה מהנושא) ולכן קשה לך לוותר על זה.
מכאן אני יכול רק להסיק שאת בעצם זקוקה לקשר שהיה לכם ולכן העצה שלי תהיה שתצטרכי לעשות סוויץ' ולהתחיל לעבוד על עצמך לשכוח אותו, אני יודע שזה נשמע קשה אבל אין לך ברירה מכמה סיבות.
1. הוא לא בדיוק מישהו שהייתי מגדיר כידיד טוב מהסיבה שאדם נמדד בכעסו ואם הוא לא מסוגל להתנהג עדיין כמו אדם בשעת הכעס (גם בשעת כעס צריך לשמור על פרופורציות ושכל ישר עד כמה שזה נשמע קשה אדם צריך לעבוד על מידותיו) אז הוא לא אדם בעל מידות טובות ואצלי זה פוסל את האדם מהגדרת חבר.
2. את לא זקוקה לו את זקוקה לקשר שהיה לכם כמו שהסברתי למעלה ולכן את יכולה לפתח קשר כזה או דומה לו עם אדם אחר וזה גם מה שיעזור לך לצאת מהבעיה (את רואה יש גם פיתרונות

)
3. אין דבר כזה ידידים כי ידידים זאת פונקציה של אהבה חד צדדית תמיד אז אל תבני על זה אף פעם בתור משהו לטווח הארוך כמו עם חברות (שהן באמת חברות ולא חברות אינטרס או משהו דומה)
מקווה שעזרתי ואם יש לך עדיין קושי תרשמי אולי עצם השיחה על זה תקל על הרגשתך כמו אישתי

שאני חייב להקדיש לה תמיד זמן קדיחה, סבל בשבילי ואושר בשבילה

אבל אין מה לעשות זה צורך נפשי שחייבים להכיר בו ולהעניק אותו.
יום טוב.