יאללה,אני רוצה לראות הרבה תגובות/הערות/הצעות לשיפור,תראו לי שהפורום חי ובועט,ויש פה אחלה אנשים
זה במיוחד לMetalichen שזכרתי שהוא רצה סיקור על אלבום זה,וזה בדיוק הסתדר לי(אלבום יחסית מוכר של להקה גדולה)
הסיקורים החל מהיום יהיו בפורמט שונה(אחרי שהבנתי שאתם לא חירשים שאני צריך לתאר לכם מה קורה בכל שנייה בשיר)
להקה:Iron Maiden
שם אלבום:Somewhere In Time
תאריך יציאת האלבום:29/9/1986
סגנון:הבי מטאל
אורך:51:24 דק'
עטיפת אלבום:
רשימת שירים:
סיקור שירי האלבום:
- Caught Somewhere in Time (האריס) – 7:26
- Wasted Years (סמית') – 5:08
- Sea of Madness (סמית') – 5:42
- Heaven Can Wait (האריס) – 7:21
- The Loneliness of the Long Distance Runner (האריס) – 6:31
- Stranger in a Strange Land (סמית') – 5:44
- Déjà Vu (מאריי/האריס) – 4:56
- Alexander the Great (האריס) – 8:36
הנה,מתחילים,עם הקלידים וקטע סינתיסייזר גיטרה של Caught Somewhere In Time,שיר הנושא של האלבום,שאיך שהוא מתחיל-ישר יודעים שאי אפשר לטעות באלבום הזה.שמיעתו החוזרת(שהפעם האחרונה ששמעתי אותו הייתה בערך לפני 4 חודשים) של השיר באמת נוסטלגית יותר מתמיד.אחרי האינטרו שנמשך כדקה מתחיל קצב מהיר שנמשך לכל אורך השיר,גם ברוס נכנס טוב ושר פזמון מעולה וממכר.
המעבר לסולו הוא אחד מהמעברים המהירים ששמעתי בז'אנר ההבי מטאל.וגם הסולו לא מבייש בכלל.בסה"כ שיר מעולה.ציון שיר:10!
משם עוברים עוברים ללהיט הכי גדול שיצא מאלבום זה ולאחד הלהיטים הגדולים בהסטוריה של מיידן,Wasted Years,שכל מעריץ מושבע של מיידן יכיר את הפתיחה המהירה והמטלטלת של השיר.פזמון מלודי וקליט כאשר אדריאן סמית',גיטריסט הלהקה מלווה את ברוס הסולן בשירה.ללא ספק שיר קלאסי של איירון.דווקא הקטע האהוב עליי בשיר הוא האאוטרו של השיר,אבל כנראה שזה רק אני.ציון שיר:9,קצת חסר פואנטה וחוזר על עצמו-אבל בקטנה.
מיד מתחיל Sea Of Madness,כנראה השיר הכי לא קליט באלבום,שכמו הלהיט שלפניו,שלא משאיר לו ממש צ'אנס לזהור,מתחיל בריף מהיר.
פזמון מאוד מלודי ובעקרון שיר מאוד חמוד.כשחושבים על זה הוא גם השיר הכי כבד באלבום ה"קליל אך מהיר משהו" הזה.ציון שיר:8
Heaven Can Wait הוא הבא בתור,עם אינטרו סינתיסייזרי שבקושי מורגש.השיר מספר על אדם אשר גוסס אך עדיין לא רוצה למות ולעלות לגן עדן בטענה שלא הספיק לעשות הרבה בחייו.פזמון חביב וקאצ'י.גולת הכותרת של השיר,שבאה לידי ביטוי במיוחד בהופעות חיות,הוא סוג של שירת מקהלה של כל הלהקה,כשבהופעות חיות כל הקהל מצטרף וזאת כבר חוויה.בסך הכל שיר טוב מאוד.ציון שיר:9
ריף גיטרת סינתיסייזר קליל שמזכיר מאוד להיט פופ אייטיזי שלא ננקוב בשמו כאן.ומשם לקצב מסחרר של תופים ובס.The Lonlieness Of The Long Distance Runner הוא ללא ספק השיר המפתיע באלבום,ועל הדרך קוטף את תואר השיר עם השם הכי ארוך של איירון מיידן.סולו ענק.בעקרון לשיר הזה יש את כל האלמנטים והמאפיינים להיות אחד משירי הפאוור מטאל הטובים של שנות ה-80,אך הוא נוצר אצל איירון מיידן ולא אצל "בליינד גארדיאן" ושות'.ציון שיר:10
מעבר חד לקטע בס שחוזר על עצמו,כנ"ל לגבי ריף הגיטרה שבא אחריו.זה הוא לא אחר מאחד הסינגלים הכי אנדרייטד של איירון-Stranger In A Strange Land.הפזמון נשמע כאילו הוא בוצע על ידי לא אחר מאשר כריס קורנל בכבודו ובעצמו,סולן "סאונדגרדן" ו-"אודיוסלייב" לשעבר.בסך הכל שיר נחמד מאוד.ציון שיר:8
Deja-Vu נפתח בדואט גיטרות סינתיסייזר מרגש-משהו,והיידה:לדואט גיטרות ענק אחר,והמעבר לבית-מושלם.הקול של ברוס בבתים קצת הורס,אבל הפזמון מחפה עליו.גם המעבר בסביבות הרבעון השלישי בשיר נפלא.
שיר אנדרייטד בהחלט,מה שלא מונע ממנו לקטוף ציון של גדולים:9
קטע הסטורי שבו מדבר אביו של אלכסנדר מוקדון,המצביא המקדוני הגדול,אל אלכסנדר עצמו,פותח את השיר האחרון באלבום,Alexander The Great,שיר סמי אינסטרומנטלי.דואט גיטרות מתקוצב מלווה את השיר עד לקטעים של ברוס שבאים והולכים.שיר מצויין ונדיר מאוד.אין ספק שהשירים העוסקים בסיפורים,מעשיות ואגדות הסטוריות של איירון מיידן הם מהמשובחים בז'אנר.ציון שיר:10!
ליריקה:
איירון,הידועה בליריקות הגדולות שלה,לא נופלת גם באלבומה השישי.
כל השירים סובבים סביב הזמן,דרך דמויות הסטוריות(השיר האחרון באלבום),הרגשת דז'ה וו,ועד לבדידותו של שליח שרץ מרחק רב ומתפלל שהזמן יהיה לטובתו.
אין הפתעות כאן,מיידן היא א"א בכתיבת מילים.קרדיט עצום וסגידה לבסיסט-סטיב האריס,על יצירות האלבום "אלכסנדר הגדול","נתפס איפשהו בזמן" ו-"הבדידות של של רץ המרחק הארוך".
ציון:9
עבודת הכלים:
גיטרות סינתיסייזר החליפו את הגיטרות הגועשות מהאלבום הקודם,Powerslave,ונתנו ללא ספק גוון מיוחד לאלבום הזה,ובעלדיהם האלבום היה הרבה פחות טוב.
ניקו המתופף ללא ספק עושה פה עבודה מאוד קשה ומנגן הרבה יותר מהר משני האלבומים הקודמים ששותף ליצירתם בלהקה.
סטיב זה סטיב-בס מהירה ודומיננטית,אך הפעם בסינתיסייזר.אדריאן עשה עבודה מצויינת על הסולואים,וח"ח מגיע גם לדייב שתרם הרבה לשירים,וגם בין השאר עזר לכתוב את Deja-Vu המעולה.
ברוס מוציא את נשמתו כמו שרק הוא יכול,והוא נשמע טוב ועוצמתי מאי פעם,למרות השירה ההרבה יותר אפלה וקודרת,להבדיל מהאלבומים הקודמים.
ציון:10
עטיפה:
מה פתאום הקריטריון הזה קשור?עטיפה היא הדבר המושך ביותר בהסתכלות על דיסק,והיא יכולה לספר הרבה על תוכנו.חוץ מזה שזו עטיפה של איירון מיידן,מה שאומר שזאת עטיפה ענקית ומגניבה אחולבלועה D:
המיקום של הלוגו והגודל שלו קצת בעייתים והם מונחים הרחק מהמרכז,אבל המטרה של מעצבי העטיפה הייתה ריכוז תשומת הלב על דמותו הנוסטלגית ואחת המוכרות ביותר של "אדי",סמל הלהקה האלמותי,בצורתו החדשה של מין לוחם מהעתיד.
למי שיש את הדיסק בבית ועיין בחוברת המצורפת,יכול לראות את המשך העטיפה של צד שמאל,שמכיל הרבה עניין,או בקיצור,תפתחו את הלינק ותדהמו מהמורכבות:
http://www.ironmaidenwallpaper.com/s..._in_time_1.jpg
ציון:8,יש יותר מדי בורדו ברקע..
ציון משוכלל (ממוצע) לאלבום: 9.1-בקיצור 9
לסיכום:SIT הוא אחד האלבומים הקלאסים של איירון מיידן,למרות שהצליל שונה משאר אלבומים קלאסים אחרים של איירון.עבודת כלים ראויה לשבח מצד כל הנגנים כולל הסולן ברוס דיקינסון,ליריקה טובה,עטיפה מעניינת,שירים יפים,שונים ומתוחכמים והרבה הרבה סינתיסייזר שמעצים את השירים.ללא ספק אלבום גדול!
קרדיטים:לויקיפדיה על התמונה ועל "תעודת הזהות" של האלבום.כל הציונים,הסיכומים,התיאורים,התקצירים והדעות הם שלי והכל(חוץ מכמובן הת.ז.) נכתב על ידי.
הערות לשיפור/הארות/הצעות/מחמאות יתקבלו בברכה.
והכי חשוב-תגיבו!
יותר תגובות-יותר מוטיבציה לכתוב יותר סיקורים.




)


ציטוט ההודעה




*
