" היה לי הכל ולא כלום "

[משתמש אנונימי]

אני לא יודע איך להתחיל דבר כזה ניסיתי לראות איך אחרים התחילו ולא קיבלתי שום רעיון אז בחרתי בדרך הזאת .

אמי חלתה לפני 3 שנים במחלה נדירה , היא עברה שנתיים של ייסורים קשים
המצב שלה התדרדר מרגע לרגע .. כל חודש היא לא יכלה להזיז שריר אחר
עד שזה נהיה חמור ביותר וכל השרירים קרסו [התנוונו] רק העיניים ופה [אפשר לומר] היו בסדר היא לא יכלה לדבר אלא לסמן לי ולמשפחה שלי תוך כדי כיווץ השפתיים וקול קטן .. אחרי שנתיים היא נפטרה כשהייתי כיתה ט' היו לי ציונים טובים [אמי הייתה אז חולה לא במצב גרוע אלא בשלבי ההתחלה] חופש גדול שבוע לסיום החופש היא נפטרה אני כבר עולה לכיתה י'
הציונים שלי התדרדרו למצב של מספיק בקושי המשפחה שלי מאשימה אותי במות אימי [רק אחותי אומרת את זה] אבל אני מרגיש מצד האחיות והאח הגדול של אמא שלי [עלייה שלום] שאני אשם
אבא שלי לא אומר דבר אני ביחסיים גרועים איתו בזמן האחרון המשפחה שלי כמעט ולא תפקדה בשנה של מות אמי
סוף כיתה י' הייתי מועמד להישאר כיתה אבל וויתרו לי בגלל המצב שלי עכשיו אני כיתה יא' ... [אני מדבר על כיום 19.12] לא הגעתי לבית ספר בערך חודשיים וחצי מתוך ה3 אני מרגיש רייקנות ...
מבחינת חברים יש לי בשפע בלי עין רעה , מבחינה כלכלית לא חסר שום דבר ברוך השם ...
עם אחים שלי אני כל הזמן בכסאח כמו שאמרתי מקודם אני מרגיש שהם נגדי ... לפני כ3 חודשים גג 4 הייתי עם אחי הגדול לבד בבית
יצא שרבנו מכות הוא יותר חזק ממני רציתי לקחת סכין ולהרחיק אותו ממני
לבסוף דקרתי אותו בזרוע והוא דימם הוא חי ונושם והוא בסדר גמור ..
לי שוקלים עכשיו לפתוח תיק וזה יהרוס לי את החיים תיכננתי כל כך הרבה לצבא ועכשיו זה נזרק לפח .

מקווה שלא העמסתי עליכם יותר מידי .
רציתי הרבה זמן לפרוק פה ולא יצא לי ..

[Syncope]

קודם כל אחי אין לך שום סיבה להאשים את עצמך במה שקרה לאמא שלך אתה לא אשם זה מחלה וזה קורה ואין מה לעשות
דבר שני קח את עצמך ביידים אחי חבל שלא תעשה בגרות סתם תצטער על זה אחרי זה תצטרך להשלים וזה באסה...

[משתמש אנונימי]

לא העמסת כלום ..תהיה חזק אחי ,
לפעמים טוב חבר טוב מאח קרוב ...המשפחה יכולה להיות בת זונה ואני לא הייתי מאשים אותך אם הייתי שונא אותם !!
זה שדקרת את אחיך שוב אני לא מאשים אותך הוא הביא את זה על עצמו לצאת מכות נגד אחיך הקטן פשוט בושה ולהגיע לרמה כזאת הוא צרךי להיכנס לכלא !

תקשיב יש לך חרא משפחה אין אפס . מאשימים אותך בדבר שלא היה בשליטתך אבל תקשיב אתה דופק לעצמך את החיים !..אחרי הכל הם לא יעזור לך אם לא תוציא תעודת בגרות,ולא תלך לאן ששאפת בצבא הם מבחינתם בחיים שלהם ואתה צריך להתמקד בחיים שלך.
ואינ יודע על מה אני מדבר ,זה אני שכתב את האשכול"נשבר לי הזיין..כנסו כולם"
אז מה שאני עשיתי זה פשוט להיות חזק בשביל אמא שלי ואחי הקטן ולשים זיין על כל מה שאני עובר בגלל המשפחה המורחבת ואבא שלי .
והתחלתי להתמקד בדברים שחשובים לי כמו הלימודים והצבא .החלטתי להיות המצטיין של השכבה ולהגיע הכי גבוה שאני יכול בצבא והשקעתי את כולי בזה והיום אני בחור שונה לגמרי היום לאן שאני הולך אחרים מכבדים אותי,ויש אפילו שמעריצים אותי רק עצם היותי במקום שאליו שאפתי אז עצה אחת יש לי אליך : אלה החיים שלך ,אתה מחליט מה לעשות איתם ובנתיים אתה מדרדר . שנס מותניים ותתחיל לצעוד קדימה ,תתחיל ללמוד ולשפר ציונים כי אתה בחור חכם,תתחיל לפעול למען השאיפות שלך בצבא ובכלל ,ותמצא חבר אחד לא יותר מאחד שתוכל לסמוך עליו ולהתפרק (לספר) לו כל פעם שתרגיש שהכל חרא !

[snopkin]

נראה שמאוד היית קשור לאמא שלך,לפני שהיא נפטרה המצב היה מעולה ולאחר מכן התדרדרות הגיע מהר מאוד.
נראה גם שמבחינה פסיכולוגית,בגלל שאיבדת דבר אחד (אמא שלך) אתה נותן לעצמך לאבד עוד הרבה מאוד דברים (ציונים,צבא,יחסים עם המשפחה) וזה ממש לא טוב,לא לך ולא לסובבים אותך.

אמא שלך לא הייתה רוצה שתתנהג ככה,אני יודע שקשה לך לתפקד בלעדיה אבל לפחות תנסה,תגיד לבצפר,תשקיע,תבקש סליחה מכולם...אף פעם לא מאוחר מידי לפתוח דף חדש.

[lemongrass]

אני לא אגיד שאני מבין אותך כי אני לא! לי יש אמא ואבא ברוך השם ומשפחה מדהימה אבל מה שבאמת לא ברור לי הוא הקטע של הדקירה כאילו מה חשבת לעצמך?! אני הייתי רב המון עם אחי שגדול ממני בארבע שנים והיינו מגיעים למכות רציניות וכשהוא היה בגיל 16 הוא שבר עלי כיסא ולא הגעתי למצב של לחשוב על לדקור אותו! כי בשורה התחתונה הוא עדיין אחי ולא משנה העצבים שהיו אף אחד לא חשב על סכינים...
טוב בכל מקרה עצם ההגעה לדקירת אח מעידה על חוסר או בתחושה הבסיסית או היעדר תחושה בכלל שאמורה להיות כלפי אח וזה כבר מעיד על מצבך הקשה.
ואף אחד לא מאשים אותך במות אמך כי זה לא הגיוני ואם כן זאת טיפשות להאשים אח על מותה של אמא שבכלל מתה ממחלה.
הבית שלך כנראה היה תלוי באמא שלך ועכשיו כשהדבק הלך אז כל הבית מתמוטט...
אין יותר מידי מה להגיד לך חוץ מזה שתתאפס על עצמך ותתחיל לדאוג לעתידך כי כמו שזה נראה אין שם מישהו שיעשה זאת בשבילך.

[משתמש אנונימי]

אני לא אגיד שאני מבין אותך כי אני לא! לי יש אמא ואבא ברוך השם ומשפחה מדהימה אבל מה שבאמת לא ברור לי הוא הקטע של הדקירה כאילו מה חשבת לעצמך?! אני הייתי רב המון עם אחי שגדול ממני בארבע שנים והיינו מגיעים למכות רציניות וכשהוא היה בגיל 16 הוא שבר עלי כיסא ולא הגעתי למצב של לחשוב על לדקור אותו! כי בשורה התחתונה הוא עדיין אחי ולא משנה העצבים שהיו אף אחד לא חשב על סכינים...
טוב בכל מקרה עצם ההגעה לדקירת אח מעידה על חוסר או בתחושה הבסיסית או היעדר תחושה בכלל שאמורה להיות כלפי אח וזה כבר מעיד על מצבך הקשה.
ואף אחד לא מאשים אותך במות אמך כי זה לא הגיוני ואם כן זאת טיפשות להאשים אח על מותה של אמא שבכלל מתה ממחלה.
הבית שלך כנראה היה תלוי באמא שלך ועכשיו כשהדבק הלך אז כל הבית מתמוטט...
אין יותר מידי מה להגיד לך חוץ מזה שתתאפס על עצמך ותתחיל לדאוג לעתידך כי כמו שזה נראה אין שם מישהו שיעשה זאת בשבילך.

הרופאים טוענים שזה מעצבים .. למרות שזאת מחלה נדירה ואין 100 אחוז לדעת .. אז המשפחה שלי אומרת שאני עצבנתי את אמי הרוב וזה נגרם בגללי..

[משתמש אנונימי]

קודם כל אחי אין לך שום סיבה להאשים את עצמך במה שקרה לאמא שלך אתה לא אשם זה מחלה וזה קורה ואין מה לעשות
דבר שני קח את עצמך ביידים אחי חבל שלא תעשה בגרות סתם תצטער על זה אחרי זה תצטרך להשלים וזה באסה...

לא העמסת כלום ..תהיה חזק אחי ,
לפעמים טוב חבר טוב מאח קרוב ...המשפחה יכולה להיות בת זונה ואני לא הייתי מאשים אותך אם הייתי שונא אותם !!
זה שדקרת את אחיך שוב אני לא מאשים אותך הוא הביא את זה על עצמו לצאת מכות נגד אחיך הקטן פשוט בושה ולהגיע לרמה כזאת הוא צרךי להיכנס לכלא !

תקשיב יש לך חרא משפחה אין אפס . מאשימים אותך בדבר שלא היה בשליטתך אבל תקשיב אתה דופק לעצמך את החיים !..אחרי הכל הם לא יעזור לך אם לא תוציא תעודת בגרות,ולא תלך לאן ששאפת בצבא הם מבחינתם בחיים שלהם ואתה צריך להתמקד בחיים שלך.
ואינ יודע על מה אני מדבר ,זה אני שכתב את האשכול"נשבר לי הזיין..כנסו כולם"
אז מה שאני עשיתי זה פשוט להיות חזק בשביל אמא שלי ואחי הקטן ולשים זיין על כל מה שאני עובר בגלל המשפחה המורחבת ואבא שלי .
והתחלתי להתמקד בדברים שחשובים לי כמו הלימודים והצבא .החלטתי להיות המצטיין של השכבה ולהגיע הכי גבוה שאני יכול בצבא והשקעתי את כולי בזה והיום אני בחור שונה לגמרי היום לאן שאני הולך אחרים מכבדים אותי,ויש אפילו שמעריצים אותי רק עצם היותי במקום שאליו שאפתי אז עצה אחת יש לי אליך : אלה החיים שלך ,אתה מחליט מה לעשות איתם ובנתיים אתה מדרדר . שנס מותניים ותתחיל לצעוד קדימה ,תתחיל ללמוד ולשפר ציונים כי אתה בחור חכם,תתחיל לפעול למען השאיפות שלך בצבא ובכלל ,ותמצא חבר אחד לא יותר מאחד שתוכל לסמוך עליו ולהתפרק (לספר) לו כל פעם שתרגיש שהכל חרא !

אין באפשרותי לערוך הודעות אז יוצא לי דאבל ..
ואני ייקח לתשומת ליבי את העצות שלכם תודה רבה ..

נראה שמאוד היית קשור לאמא שלך,לפני שהיא נפטרה המצב היה מעולה ולאחר מכן התדרדרות הגיע מהר מאוד.
נראה גם שמבחינה פסיכולוגית,בגלל שאיבדת דבר אחד (אמא שלך) אתה נותן לעצמך לאבד עוד הרבה מאוד דברים (ציונים,צבא,יחסים עם המשפחה) וזה ממש לא טוב,לא לך ולא לסובבים אותך.

אמא שלך לא הייתה רוצה שתתנהג ככה,אני יודע שקשה לך לתפקד בלעדיה אבל לפחות תנסה,תגיד לבצפר,תשקיע,תבקש סליחה מכולם...אף פעם לא מאוחר מידי לפתוח דף חדש.

אי אפשר לפתוח דף חדש פשוט אי אפשר ...
תודה רבה על העצות כולם ! פשוט רציתי לפרוק ופרקתי ..
שוב אני אומר את העצות אני אנסה ליישם ..
תודה מקרב לב .

[משתמש אנונימי]

בכיף אחי ורק הצלחה שתהיה לך !!!
תהיה חזק ותמשיך הלאה,ואל תשכח שיש גם אנשים שאוהבים אותך!

[condor1]

אין מה לעשות , לא תמיד החיים ורודים

[keddan]

אין מה לעשות , לא תמיד החיים ורודים

חתיכת אפס...תחשוב קצת לפני שאתה מדבר אידיוט!!!