
נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
היי חברה,אני כתבתי פה לפני הרבה זמן על נושאים דומים לזה שאני הולכת לכתוב עכשיו.
אני אספר קצת על עצמי ואז אני אספר את השאר. אני בת 17 תלמידה בסדר.
כל היסודי היו לי בעיות עם הילדים כי ככה התחשק להם,כי תמיד יש כאלה שאוהבים להציק.
תחשבי על זה שוב,מה גרם להם להתייחס דווקא אלייך ככה ? זה לא שהם בחרו מטרה בצורה רנדומלית,לכל דבר יש סיבה.
הגעתי לתיכון וברוך ה' הכל היסתדר,ואני בבצפר מקובלת כמו שנוהגים לאמר,אבל הבעיה כי גדולה בכל הסיפור היא שיש לי חברות שהם חברות רק בבצפר,וכשהם צריכותת אותי הם תמיד יודעות שאני יעזור להם,אבל כשאני צריכ האותם,הם תמיד ''עוזרות'' לי בכך שהם אומרות לי שאני אשמה.
אז אולי תפסיקי לעזור להן בחזרה ...הן יראו שמשהו פה פתאום השתנה,והם יתחננו אלייך לדברים,עדיין תדחי אותם והם יתחסו אלייך אחרת.
מחוץ לבצפר אין לי שום קשר איתם,כי הם כאלה.
זה לא "כי הם כאלה",כל אחד רוצה חברים מחוץ לבצפר,אף אחד לא אוהב להיתקע כל היום בבית בלי אף אחד בידיעה שכל השאר מבלים.
בתחילת כיתה י',כשמכירים מחדש את כולם,הגיעה ילדה לכיתה והכרנו והיינו כמו אחיות,אח''כ במשך הזמן הסתבר שהיא סנובית ואסור לדבר אלייה ככה,ואסור ככה,ובכללי רק לה מותר. היא סוג של מי שרואה האח הגדול אז היא סוג של איילה.
ולי קשה מאוד להתחבר לאנשים כאלה,כי אני רגישה וכשפוגעים בי ,אין לי את האומץ להגיד די או להחזיר. אני סוג של סופגת הכל. אנחנו די התרחקנו אבל עדיין בקשר טוב.
היה ריב ואז חזרנו לדבר.
תנתקי קשר לגמרי,היא סתם פוגעת בך ולא תורמת לך לכלום.
איזה מין אינטרס יש לך לשמור איתה על קשר ?
באותה השנה,שנה שעברה,התאהבתי באחד שיותר גדול ממנני ב 2 וחצי. קיצור לא יצא כלום,אני אל אפרט למה וכמה,ולמרות שעבר מלא מלא מלא זמן מאותו המקרקה אני לא יכולה לשכוח אותו. ועבר מ=ל=א זממן.
השנה סוג של נדלקתי על אחד אחר ואת הקודם קצת שחכתי,אזגם הזה הראאה לי שהוא זבל,ובנתיים אני רק נפגעתי מבחורים. ואז שמתי לב שבמשך הזמן המחשבות על ההוא התחילו לחזור,והתחלתי להתגעגע אליו,ואת הבחור החדש אני סתם מחבבת והכל.
יש לי ידידה עם בעיה דומה,אני כבר שומע אותה מדברת על זה שנה-שנתיים. הבעיה היא שאת כל כך אהבת את הקשר עם הבחור ההוא,שכל גבר חדש שבא למלא לך את המקום החסר בלב,את משווה אותו לאותו אקס מיתולוגי,יש לך ציפיות גבוהות יחסית מאותו בנדאם....יודעת מה,עזבי גבוהות,בואי נאמר,ספציפיות.
למשל,את חייבת שהוא יאהב לאכול בננה (סתם דוגמא מפגרת) ,אלו לא ציפיות גבוהות,אבל אותו בחור שאת לא יכולה לשכוח ממנו אהב בננה ולכן את מחפשת מישהו אחר שאוהב בננה. ...שוב,סתם השתמשתי בבננה בשביל להסביר.
בחיים לא היית יעח בחור. אני נראית טוב. הבעיה היא שאני לא יוצאת ב=כ=ל=ל. אני כל היום בבית!
ולמרות שכבר מיליון פעמים בהצעתי ל''חברות'' לצארת,הם לא רוצות/ממציאות תירוצים.
רק עם הם עושות יומולדת אז בקושי מזמינים אותי.
אני מרגישה שאני כבר לא יכולה. אני בת 17,אני גם רוצה לצאת ולבלות.זה גיל השיא שיוצאים.
ולי אין עם מי לצאת. אני לא איזה משוגעת שתצא לבד.
אולי במקום לשאול ברגע האחרון אם אפשר לצאת,תשאלי בחמישי אם הן יוצאות מחר,אם כן,תצטרפי....אם לא,תביאי רעיון משלך,תנסי ליזום והן יידלקו מהרעיון וכנראה ירצו להצטרף.
בנוסף,אותו הבחור החדש שאמרתי שסוג של נדלקתי עליו,מיהר לאכזב אותי. הוא נראה לי קלט שאני דלוקה עליו כי אני דפקתי ללו מבטים כאלה...
והוא במקום פשוט לבוא ולדבר איתי,ףמתעלם ממני!
בסגדר,הבלגתי. אבל הוא התחבר לחבורה של ערסים ממש מסוכנים,ובתתוך הערסים יש אחד ''המלך'' שממש נגדי,אז הוא התחיל לפגוע בי באלימות,לא להרביץ,אלא משו אחר,ולא אונס,ונורא נעלבתי שבאותו הזמן הבחור הזה עמד ולא עשה כלום,ולא אמר לא להפסיק. אז הפסקתי לדבר עם כל החבורה. ואוותו הבחור תפס פוזה של גבר,ז''א עם הם פוגיעים בך,אני לא יעשה נגד זה כלום,אני פשוט יהיה נייטרלי,ובמקום להגיד לההוא להפסיק,אז הוא פשוט עמד והסתכל. סבבה,הוא לא מרגיש אליי כלום,אבל לעמוד ולהסתכל בשקט כשמתנהגים באלימות כלפי בחורה? אפפילו בחור רגיל מהרחוב היה אומר להפסיק. פה הוא היה צריך להראות שהוא גבר,ולא בזה שהוא עמד ושתק. קיצר זה נורא פגע בי,ואני פשוט הפסקתי לדבר איתו.
ככה זה ערסים,ביטחון עצמי מופרז ומזוייף רק כשהם עם חברים שלהם.
אם באמת היה לו ביטחון עצמי,הוא היה מתנהג כמו בנדאם ומפסיק את זה,ככה,ליד כולם.
עכשיו את יודעת איזה אפס הוא ושכל מה שהוא עושה זה לחכות את "המלך" כמו שאמרת,כל מה שה"מלך" יחשוב\יעשה\ילבש\יתנהג הוא יעשה אותו דבר,ממש כמו קוף.
זה נשמע לך אבסורד ומוגזם,אבל זה אמיתי.
אבל מה שהכי מציק לי ,זה שאין לי עם מי לצאת,ועזבו לצאת,אין חברות בכלל חוץ מבבצפר. אני לא נפגשת עם אף אחד ואני גם רוצה.
ויש כאלה שבבצפר אומרים לי שלום והכל(הבנים),אבל אני לא יכולה להכיר אותם לעומק כי אנחנו לא נפגשים מחוץ לבצפר.
ואל תגידו לי לכי תדברי עם החברות ותציעי להם לצאת איתך,כי זה מה שניסיתי לעשות שנה שלמה,ולא ייצא מזה כלום,וללכת לדבר,הם לא הבני אדם הנכונים,הם כמו קיר,ייכנס לאוזן אחת וייצא מאוזן שניה.
מה אני אמורה לעשות? אני כבר לא יכולה,באממת שלא.
אני דווקא אמרתי לך לגשת ולנסות לצאת איתן,אבל הפעם בשיטה שונה,לכי אחורה ותקראי שוב אם את לא זוכרת מה כתבתי.
בכל מקרה שתדעי,שורש הבעיה הוא שאת באה בגישה של "אני ינסה להזמין אותן,אבל הן לא ירצו,הן ידחו אותי ואני שוב יישאר לבד,אוף למה אין לי חברות ! "
תנסי הפעם לבוא בגישה חיובית,תחשבי בראש (ובאמת תאמיני בזה) שאין מצב שהן דוחות אותך,שישי הזה אתן יוצאות ואת מכירה חברות חדשות שיהיו לך גם לאחר צהריים והכול.
תחשבי טוב,יהיה טוב.זה כזה פשוט.