מג'וליה רוברטס ועד הלן מירן: למה הוליווד אוהבת דמויות של זונות?
הלן מירן, שמגלמת מנהלת בית זונות בנוואדה בסרטה החדש "חוות האהבה", נכנסה כל כך לדמות, עד שהפכה לתומכת נלהבת בלגליזציה של הזנות. הוליווד תמיד נופלת לפח הזה, ולעזאזל הנשים שהיא מפילה לשם איתה
בשנת 67', זמן קצר לאחר שהבורדל הידוע לשמצה "חוות מוסטאנג" נפתח לראשונה בנוואדה, הלקוחות שהגיעו למקום הופנו לאחד מארבעת הקרוואנים שבהם שוכנו הזונות. אם הלקוח היה כהה עור או שחור, הוא הופנה לקרוואן שיוחד ללקוחות לא-לבנים. לנשים שעבדו במוסטאנג היו מעט מאוד זכויות, אבל הזכות לסרב לקבל לקוח שחור היתה אחת מהן. בעשורים הבאים, לאחר שמוסטאנג הפך לאימפריה מפורסמת של מין ופורנוגרפיה, התקינו הבעלים זמזם מיוחד, שהיה מתריע על כניסתו של לקוח שחור, ומאפשר לנשים לבחור אם להגיע לאולם הכניסה ולעמוד במסדר הזיהוי והפיתוי, שבסופו בחרו הלקוחות עם מי לבלות את הלילה.
סיפורו של המוסטאנג, שהוקם על ידי בני הזוג ג'ו וסאלי קונפורטה, היה מקור השראה לספרים, מאמרי עיתונות, סדרות תיעודיות וסרטים. קונפורטה עיטר את שער המגזין "רולינג סטון" בנובמבר 72', בעקבות מאבקו המוצלח להפוך את מוסטאנג לחוקי, מאבק שבעקבותיו עשרה מתוך 17 מחוזות בנוואדה הסדירו בחוק את פעילותם של בורדלים ובתי זונות בשטחם. מאז, הספיקו בני הזוג לככב בשערוריות רבות ובראיונות רבים לא פחות, עד למותה של סאלי ב-92'. השילוב המבטיח של מין, אלימות וחשדות פליליים הצליח להלהיב גם את הבמאי ההוליוודי טיילור האקפורד ("ריי", "קצין וג'נטלמן"), שהפך אותו לסרט עטור הכוכבים "Love Ranch", שעלה החודש לאקרנים בארצות הברית (וטרם נרכש להפצה בישראל). 12 שנים אחרי תפקידו המשמעותי האחרון ב"נשק קטלני 4", הסכים ג'ו פשי לשוב לתפקיד ראשי, כדי לגלם את מנהל הבורדל צ'רלי בונטמפו, שדמותו מבוססת על ג'ו קונפורטה.
הליהוק לתפקיד הנשי מרתק ומעורר ציפיות עוד יותר. לאחר עשרות ניסיונות כושלים ללהק אותה לסרטיו, האקפורד הצליח לשכנע את אשתו לגלם את גרייס בונטמפו, המזכירה בהתנהגותה הקשוחה את סאלי קונפורטה. וכך, אחרי שזכתה באוסקר עבור תפקידה כמלכה אליזבת ואחרי אין-ספור תפקידי אופי מאתגרים, תגלם הלן מירן את המדאם מהמדבר - הישג מכובד הן לקולנוע ההוליוודי והן לחיי הנישואים של השניים. מירן, שתציין בחודש הבא את יום הולדתה ה-65, סירבה בתחילה לבקשת בעלה לבלות לילה בבורדל בנוואדה כחלק מהתחקיר לסרט, אבל בסופו של דבר התרצתה וגילתה, לדבריה, שהשד אינו נורא כל כך: "זה מדהים באיזו קלות מתרגלים למצוא דילדו ואזיקי פרווה ורודים בכל מקום", סיפרה ל"ניו יורק מגזין", "בתוך שעה זה כבר נראה לי טבעי לחלוטין". בעקבות הביקור בבורדל היא הפכה לתומכת נלהבת בלגליזציה של בתי הבושת בארצות הברית, "משום שביכולתם להעניק סביבה בטוחה ומוגנת יותר לנשים העוסקות בזנות". היא אף השוותה את עצמה לזונה משום ש"פעמים רבות גם אני סירסרתי בגופי בשמחה". וכדי להעניק משנה תוקף לטענה הזאת, התמסרה מירן לצלם יורגן טלר בסדרה של צילומי עירום חלקי, שפורסמו לצד הראיון והופצו במהרה בעשרות אתרים ברשת.
צפו בטריילר ל"חוות האהבה":
אם היה צורך בפרובוקציה נוספת כדי לקבל קצת יחסי ציבור, האקפורד שמח לספק אותה כשסיפר שלא היתה לו שום בעיה לביים סצנת סקס, שבה אשתו שוכבת עם הכוכב הספרדי העולה, סרג'יו פריס-מנצ'טה בן ה-35. סיפור האהבה שנרקם בין שתי הדמויות, מתבסס על הרומן שניהלה קונפורטה עם המתאגרף הצעיר אוסקר בונאוונה, שהגיע למוסטאנג ב-76' כדי להתאמן לקראת קרב מכריע. כשג'ו קונפורטה חמום המוח גילה את הבגידה, הוא הורה לשומר ראשו לרצוח את בונאוונה ביריות, מה שהופך את חלקו האחרון של "Love Ranch" לשילוב מרתיע במקצת של סרט פשע ומלודרמה.
בין סצנה אלימה לסצנה רומנטית, הסרט מגולל את סיפורן של הנשים שהגיעו או הובאו אל "חוות האהבה" כדי לענג את הגברים האמריקאים. כיאה לסרט הוליוודי מיינסטרימי, ניתן למצוא כאן ייצוג הולם לכל סוגי היופי הנשי - נשים כהות ולבנות, מתולתלות וחלקות, רזות ורזות יותר. מבקר הקולנוע הנחשב רוג'ר איברט, שהעניק לסרט ציון נמוך של שני כוכבים בלבד, ציין כי האקפורד והתסריטאי מארק ג'ייקובסון עיוותו לחלוטין את שהתרחש בין כותלי "חוות האהבה" המקורית. "משמרת של זונה במוסטאנג יכלה להימשך שבועות", כתב איברט. "על הנשים נאסר לעזוב את שטח החווה מכל סיבה שהיא, הן שירתו שישה לקוחות ביום ואולצו לשלם שכר דירה עבור חדריהם". תנאי העבדות האלו, וההפרדה הגזעית שאיפיינה את שנותיו הראשונות של הבורדל, אינם מוזכרים בסרט, שבחלק הארי שלו משתמש בזונות כתפאורה קומית-גרוטסקית למשולש הרומנטי בין בני הזוג בונטמפו והמתאגרף הצעיר. או כפי שאומרת מירן בטון קומי: "יש לי 25 זונות פסיכוטיות לנהל, וזה לא משאיר לי הרבה זמן פנוי".
כולם משלמים מחיר
"אני ואת בעצם בני אדם דומים מאוד, שנינו דופקים אחרים בשביל כסף"
אדוארד לואיס (ריצ'רד גיר) לוויויאן וורד (ג'וליה רוברטס), "אשה יפה"
היצאניות שמפציעות על המסך לדקות ספורות ב"Love Ranch" הן נשים צעירות שנגררו לתעשיית המין בעקבות סיפורי חיים קשים. כשגרייס בונטמפו יוצאת למאבק ברשויות כדי להסדיר בחוק את פעילות בית הזונות שהיא מנהלת, העובדות שלה מתגייסות לצדה ומתייצבות מול המפגינים המקומיים. בתגובה למפגינה שצועקת "זנות היא רשע", מצביעה בונטמפו על הבנות שעובדות בחווה ואומרת בהפגנתיות "את חושבת שהבנות הללו חלמו להיות זונות כשהן היו קטנות? לא, הן פשוט לקחו את השאריות שהחיים זרקו להן והן מנצלות את זה בצורה הטובה ביותר". ואם המסר לא מספיק ברור, הסיסמה השיווקית שמקדמת את הסרט בארצות הברית מקפידה למקם את הזנות בתוך הנראטיב הקפיטליסטי הרחב יותר: "כשזה נוגע לאהבה... כולם משלמים מחיר". או במלים אחרות, אין הבדל גדול כל כך בין הזונות לבונטמפו עצמה, משום שכולנו, נשים וגברים כאחד, מתנהלים בתוך מערכת של חליפין - חלק מציעות את גופן, וחלק את כספם, ואין כמעט הבדל בין שני סוגי הסחורות.
הזונות עומדות למסדר בחירה מול הלקוח ב"חוות האהבה" (הלן מירן מימין)
"הקולנוע ההוליוודי נמשך מאז ומעולם לנראטיבים שונים שקשורים בזנות", טוענת פרופ' שולמית אלמוג, מחברת הספר "נשים מופקרות", שחוקרת כעת ייצוגים של זנות בקולנוע. "ז'אנר אחד הוא 'הזונה המאושרת', אשה משוחררת שמתעשרת ממכירת גופה ולא נגרם לה כל נזק. מנגד יש את ז'אנר 'הזונה הנוקמת', שמערערת על כל המוסכמות ונוהגת באלימות כלפי גברים, כמו בסרט 'מונסטר' עם שרליז ת'רון. ז'אנר שלישי הוא סיפור הסינדרלה שבו האשה נגאלת מעיסוקה על ידי הגבר, כמו ב'גברת עם הקמליות' או ב'אשה יפה'".
אין זה מקרי שאלמוג מזכירה את "אשה יפה" מ-90'. למרות שבמאים רבים אחרים עסקו בתופעת הזנות, דווקא גארי מרשל היה זה שהצליח ליצור ולהטמיע בתרבות הפופולרית את אחד הדימויים הזכורים ביותר של זונה טובת לב, הנגאלת על ידי לקוח עשיר. הסרט זכה להצלחה כלכלית והזניק את הקריירות של שני גיבוריו, ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר. אחד הסיפורים המפתיעים מאחורי הסרט נוגע לסצנת הסיום שלו. התסריטאי ג'יי-אף לוטון, התכוון ליצור מעשייה שחורה על תאוות הבצע הקפיטליסטית, שמאלצת את כולם - איש עסקים בוול סטריט וזונת רחוב כאחד - למכור את ערכיהם למען האל היחיד שמאחד את האמריקאים: הדולר הקדוש. בתסריט המקורי, שנקרא "3,000" (על שם הסכום שגיר משלם עבור שירותיה של רוברטס), אדוארד לואיס (גיר) נוטש את ויויאן וורד (רוברטס) לאנחות, והיא מוצאת את עצמה בחזרה ברחוב, זועמת ושבורת לב מאי פעם.
בראיון למגזין "אנטרטיימנט וויקלי" מ-2001, סיפר מרשל כי "הסוף הקודר היה לא רע, אבל זה ממש לא מה שאולפני דיסני רצו לעשות... הם הביאו אותי כדי לייפות את הסוף". בסופו של דבר, מרשל צילם חמש סצנות סיום שונות, שהוצגו לקבוצות מיקוד. התוצאות היו חד-משמעיות: הקהל השתגע על "גרסת הסינדרלה" שבה גיר ורוברטס מתאחדים בשנית, וכך נולדה לה אגדה הוליוודית. הניסיון של לוטון לקרוא לסרט "3,000" ביקש להדגיש את המסר האנטי-קפיטליסטי של הסיפור, שהוצנע וטושטש בגרסה הסופית שהכניסה לאולפני דיסני מעל 430 מיליון דולר. ב"אשה יפה", רוברטס מגשימה את החלום האמריקאי בזכות הלקוח שהפך למאהב. ב"Love Ranch", הדמות שמגלמת מירן מגשימה את החלום בדרכה שלה: היא מקימה מאפס אימפריה מרשימה במדבר. כל שנותר לה הוא לשכנע את הרשויות בצדקת דרכה, ולגרום להן להעניק לה ולבעלה את האישורים החוקיים הנכספים. וכך הצופה נהנה לגלות שבאמריקה, כל אשה יכולה להצליח, בתנאי שהיא מצוידת בחזון אמיתי, קצת מרפקים ובן זוג אלים וערמומי שמתנהג כמאפיונר.
צפו בסצנת הסיום של "אישה יפה":
אלמוג מתקוממת נגד ההשוואה בין זנות לכל מקצוע אחר, כאילו מדובר בעוד רעה חולה - מצערת אבל לא חריגה - של הקפיטליזם, שבמסגרתו כולנו נאלצים למכור את יכולותינו הגופניות או השכליות בשביל כסף. אלמוג הקדישה בספרה מ-2009 פרק למחיר החברתי שנשים בתעשיית המין נאלצות לשלם, אותו כינתה "קלון חברתי". "הצביעות הקפיטליסטית נובעת מההתעקשות לכנות מישהי 'זונה', ולהדביק לה בכך מחיר של מה שאני מכנה 'קלון חברתי'. המושג הזה רלוונטי רק לזנות ולא לשום מקצוע אחר", היא מדגישה, "אם את עיתונאית שמשתמשת במשאבים האינטלקטואליים והרגשיים שלך כדי להרוויח כסף, לא תיענשי חברתית, דבר לא יימנע ממך בעתיד. לכן, יש משהו לא צודק בתופעה של הקלון החברתי הקשור למכירת מין תמורת כסף, והייצוגים הקולנועיים בהוליווד רק מחזקים ומשמרים אותו". לדבריה, הסרטים ההוליוודיים מתבססים על דימויים מעוותים של זנות כדי למשוך קהל, "ובאופן ציני הם עושים בדיוק מה שהם מטיפים נגדו".
הבמאית קרן ידעיה, שסרטה "אור" חשף את הצד האפל של הזנות - בישראל ובכלל - וזיכה אותה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן ובפרסים רבים נוספים, הולכת רחוק יותר: "התפיסה הקפיטליסטית היא מאוד בורגנית. למעשה, הקו שמבדיל ביני ובינך לבין נשים שעוסקות בזנות הוא כמו הקו בין מי שהיה בשואה למי שלא היה בשואה. אני מכנה סרטים כמו 'Love Ranch' או 'אשה יפה', סרטי פשע, כי הם משקרים במודע לגבי המציאות שהם מתארים".
זנות זו לא בחירה - רונית אלקבץ ודאנה איבגי ב"אור" של קרן ידעיה
לדברי ידעיה, "כשעשיתי את 'אור' רציתי להציג אנטיתזה לנראטיב הכללי שנוגע לזונות, לפיו מדובר בבחירה, ובגלל שאי אפשר להילחם בה צריך לשאוף לשפר את התנאים. בכל בורדל, גם אם הוא בורדל חוקי בנוואדה, יש אלימות. הטענה שהתופעה הזאת לא תיעלם מהעולם, היא טענה מעליבה כי אפשר להגיד את זה גם על גילוי עריות. אף אחד לא אומר שיש צורך בסיסי של אבות לאנוס את בנותיהן ולכן צריך להכיר בו ולמסד אותו".
קרדיט ל"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי GanGsTer from mafia
