יציאה לשטח , ממש סרט בשבילי .. - עמוד 2

[Tyler Durden]

אני לא מבין למה אתה מפחד, אתה יכול להסביר לי?
תדבר עם האישה שאתה רוצה להתחיל כאילו היא ידידה שלך או אחותך הקטנה, אתה לא מתרגש ממנה והיא לא מפחידה אותך.
את צוחק עלייה ועושה מה שאתה רוצה, היא אחותך, לא משפיעה עלייך.
תדבר איתה כמו בן אדם ולא כמו אישה.
בכל מיקרה חוק ה3 שניות אמור לפתור את הבעיה עם תפנים אותו ותפנים שבנות הם בדיוק כמוך ואתה לא צריך לפחד מהן.
אני מציע לך שתתחיל DC ותבנה את הביטחון העצמי שלך, או דרך אחרת שחשבתי עלייה:
כל יום תיצא ותתחיל לדבר עם בנות,
ביום הראשון 1 שהיא HB6,
ביום השני עם 2 HB6,
בשלישי HB6 ו HB7,
ברביעי 2 HB7,
בחמישי HB7 ו HB8,
בחמישי 2 HB8, בשישי HB8 ו HB9,
בשביעי 2 HB9,
ואחר כך זה כבר תלוי בך, אם אתה רוצה להתחיל איתן או סתם לדבר, העיקר שתרד מהמחשבה שאתה צריך להתבייש מהן.

אני בת''א במשך שבוע שלם לא רואה כזאת כמות של HB8+.

אתה מחלק ציונים כמו מים.

אה ופותח הנושא, קיימת אצלך אותה האמונה מהגבילה של החוסר בגישת במשחק.
אתה צריך להשתגע. לצעוק דברים לא ברורים ברחובות, למחוא כפיים, לשיר שירים (ממליץ על היום יום הולדת, בוב הבנאי והפתיח של פוקימון).

תוך כדי, תלך הליכה של מפגר ותקפוץ.

כמה שיותר משוגע יותר טוב, לא צריך להיות פה גבול.

[«TǽŚter»]

אחי זה יום המזל שלך! אני גם גר בר"ג, והווינג שלי נכנס לא מזמן למע' יחסים רצינית ככה שכרגע מחפש ווינגמן חדש(חח כמו שבארני עשה ב"איך פגשתי את אמא"). אתה נשמע כמו אחד שצריך לצאת עם מישהו שידרבן אותו (גם אני לפעמים צריך את זה, אבל בעיקר אני אוהב לצאת לסרג' עם ווינג כי אני שונא את המחשבה של לצאת מהבית לסארג' רק בשביל לצאת לסארג' - עם ווינג זה יותר כיף כי אתה בראש שאתה יוצא לבילוי עם חברים). דווקא יכול להיות נחמד לעשות סארג'ים עם מישהו שאשכרה מתעניין בפיקאפ לשם שינוי(גם חברים של AFCים/תפוסים). אני לא מאמין שאני אומר את זה בפורום אטרף, אבל מה דעתך שנשלב כוחות?

אגב, טיפ ממני: גם אני פעם הייתי אדם יחסית לחוץ כמוך. מה זה פעם? לפני פחות משנה בעצם. קודם כל, גם היום ממש קשה לי להתחיל שהחברים הAFCים לידי(צריך לעבוד על זה), כי זה פשוט מרגיש דפוק ואם יש חבורת בחורות זה נראה לה מוזר שאני כאילו מנותק מהחברה שלי(אם יש 3 גברים ו3 נשים, זה לא נורמלי שרק אחד ייגש וה2 יחכו בצד כמו מפגרים ולכן זה מוזר קצת לבחורה).
אבל כשאתה לבד זה לא אמור לקרות לך. אתה פשוט צריך לעשות מה שנקרא "שיפור עצמי" - לשפר ביטחון וללמוד לא לחשוב יותר מידיי על תוצאות של דברים(לא לעשות מה שנקרא overthink). תעבוד יותר על האישיות שלך מאשר על הטכניקות פיקאפ(אבל כמובן שתוך כדי). למשל, במקום להתמקד על להיות הזכר אלפא בחבורה שלך, תתמקד בלהתגבר על פחדים(זה יכול אפילו מצידי לעלות על האנקונדה בלונה פארק). כרגע אתה צריך להגיע למצב שבו אתה חושב על עצמך כ: "אני משה - אני עושה מה בזין שלי, ולא מעניינות אותי ההשלכות" , ולא כ: "אני משה - מנסה להיות זכר אלפא". אחרי שתשפר את האישיות שלך, אז תוכל להתמקד יותר בכיצד להיות זכר אלפא ולמשוך אליך בחורות - אלו בעצם דרכים מלמדים לתת ביטוי לאישיות שתבנה. אבל אתה עדיין צריך לבנות אותה(ותאמין לי שאני מבין את המצב שלך, גם אני הייתי במצב כזה פעם והשתניתי, עוד הרבה לפני שנחשפתי לפיקאפ בכלל).
אם אתה רוצה לדעת איך אני התגברתי על זה או שאני אתן לך טיפים אז דבר איתי בפרטי כי זה סיפור די ארוך ואני לא רוצה סתם לחפור.

בקשר לזה שלא נוח לצאת לסרג' ספיישל , גם אני ככה ! אהבתי את התגובה :]
אמרת להתגבר על הפחדים , אני תמיד אוהב לעשות את זה , פחדתי מהאנקונדה אז עשיתי פעמיים וכל החרא של זה אני יכול להתגבר
אבל כשזה עם אנשים \ בנות זה ניהיה לי מסובך וקשה , אין לי מושג למה .. הרי זה רק בנאדם ..
אמרת שאתה לא רוצה לחפור , יאללה תחפור זה יכול רק לעזור ..

אני בת''א במשך שבוע שלם לא רואה כזאת כמות של HB8+.

אתה מחלק ציונים כמו מים.

אה ופותח הנושא, קיימת אצלך אותה האמונה מהגבילה של החוסר בגישת במשחק.
אתה צריך להשתגע. לצעוק דברים לא ברורים ברחובות, למחוא כפיים, לשיר שירים (ממליץ על היום יום הולדת, בוב הבנאי והפתיח של פוקימון).

תוך כדי, תלך הליכה של מפגר ותקפוץ.

כמה שיותר משוגע יותר טוב, לא צריך להיות פה גבול.

כזה אני יכול לעשות (האמת רק ליד בנות שלא בגילי) אבל כאשר שזה מגיע לשיחה , יותר קשה לי ..
התנהגות זה סבבה בשבילי , אבל שיחה עם בנאדם אני לא הכי סבבה כי אני חסר ביטחון בקטע הזה..

[Rooney10]

כמו שזה שמעליך אמר, אתה צריל להיות משוגע!

אין מה לעשות, פחד וחכמה מתקשרים זה בזה - בדרך כלל אדם אמיץ יותר ומעז יותר הוא אדם טיפש יותר שלא חושב על ההשלכות של המעשים שלו. אנחנו מחונכים מגיל צעיר להיות חכמים ופחדנים. אבל לפעמים זה לא בא לטובתנו, ואנחנו מקדישים יותר מידיי מחשבה לדברים שאין להם השלכות הרסניות.

כשאני הייתי צעיר הייתי אדם מחושב ופחדן, ממש לא אימפולסיבי.כשגדלתי והכרתי אנשים יותר הרפתקניים, התחלתי לרצות להשתנות. החבר הכי טוב שלי למשל, היה בדיוק ההפך ממני כשהכרתי אותו - והיום אנחנו כמעט באותו ראש(היום הוא אפילו יותר מחושב ממני כבר). הוא היה עושה דברים מטורפים ומסתבך בצרות, ואני חייתי חיים סולדיים, שקטים, בלי הרבה תהפוכות ותמיד צחקתי עליו שהחיים שלו הם סלט אחד גדול. ואז התחלתי לקנא בו. החיים שלו אומנם היו מסובכים, אבל הם היו מעניינים. התחלתי יותר ויותר להקשיב לעצות שלו, וללכת בעקבות מה שהוא עושה. אבל השינוי בעצם התחיל אצלי, תאמין או לא - בטיול בר מצווה לדיסנילנד, שם אבא שלי הכריח אותי, הפחדן הנצחי מרכבות הרים, לעלות על הspace mountain. ונהניתי מכל רגע. מאז זה לא שלא פחדתי לעלות על רכבות הרים - אבל התגברתי על הפחדים. בהתחלה עליתי על האנקונדה והקומבה כששכנעתי את עצמי שאם עברתי את הSPACE MOUNTAIN אני אעבור גם את זה. בגיל 15 כבר חל אצלי השינוי הרציני - אם שמעת פעם על אירופה פארק, אז אתה בטח מכיר את הSILVER STAR. זו הרכבת הגבוהה באירופה עם הירידה הכי חדה(ירידה של 70 ומשהו מטרים!). שקשקתי. באמת ששקשקתי. אבל נזכרתי בחוויה מהSPACE MOUNTAIN לפני שנתיים, וכמה זה עשה לי טוב. ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה. ובכל זאת מצאתי תירוצים למה לוותר או לדחות למחר. ואז הגיע הרגע בו עשיתי סוויץ' במוח - כיביתי אותו מה שנקרא. נכנסתי לתור של המתקן וחיכיתי. חיכיתי מבלי לחשוב על כלום. היו שלבים שבהם אפילו ניסיתי לשכנע א עצמי שאני בכלל לא מתכוון לעלות לרכבת, אלא רק לראות איך המתקן נראה מבפנים. פשוט הכחשתי את זה שאני הולך לעלות עליה, ולכן לא פחדתי. כשנכנסתי למתקן אמרתי לעצמי שאני רק אכנס למושב, אשים את החגורה ואצא כדי להרגיש איך זה לשבת במתקן. עשיתי את זה. פה כבר מגיע השלב של הדפיקות לב הרצחניות. הבנתי שאני עשיתי את טעות חיי ועכשיו אני הולך לאבדון. לצאת מהמתקן כבר לא יכולתי, רק להתפלל לה' שתקרה איזו תקלה. הרכבת מתחילה לעלות, ואני כמעט עושה במכנסיים. בסוף יצאתי מהמתקן מבסוט מהחיים(גם בגלל האדרנלין). עליתי עליה עוד 7 פעמים באותו יום.

מאותו יום, אני יותר ויותר עושה את הסוויץ' הזה במוח כשאני רוצה לעשות משהו וחושש. והחיים שלי היום הם החיים ששאפתי אליהם כשהייתי בן 12. העקרון שלי הוא פשוט - כשאתה חושב על משהו מפחיד, אתה מפחד. כשאתה מפחד - אתה סובל (אלא אם כן אתה מכור לאקסטרים), ולפחד עם בנות יפגע לך בביצועים. איך מתגברים על הפחד? הרבה אנשים אומרים שהחוכמה היא לא לא לפחד, אלא לפחד ולפעול בכל זאת(=להתגבר על הפחדים). זה נכון, אבל להתגבר על הפחד זה לא מספיק טוב לפעמים. מבחינתי עדיף כבר לא לפחד. איך לא מפחדים? לא חושבים! אם אתה לא חושב שאתה הולך לצנוח ממסוק עוד 10 דקות, אתה לא תפחד! אתה לא תהיה בלחץ, ותהיה רגוע - ובסופו של דבר ככה גם תעשה את הצניחה בצורה הטובה ביותר ולא תטעה. לעומת זאת - אם אני עכשיו אומר לך שבעוד 10 דקות אתה תקפוץ מהמסוק, אתה כנראה תמות מפחד. אתה לא תקשיב לתדרוך, ואולי גם תשכח מה אתה צריך לעשות. ואתה בעיקר תסבול ב10 דקות האלו הרבה, והן ייראו לך כמו נצח. תשקר לעצמך ותגיד לעצמך שזה חלום מצידי/ אתה נמצא בגובה 5 מטר ויש למטה מתנפח, ככה שתחשוב ששום דבר לא יכול לקרות לך (אתה צריך להאמין בזה). אז אתה קופץ - קולט שאכלת אותה, מקבל את הטראומה של ה2 שניות, ומתעשת כי ברגע שאתה קופץ אתה כבר לא יכול לפחד כי אין לך מה להפסיד(זו התוצאה שתגיע אליה בכל מקרה, בין אם תשקשק קודם או תהיה בשאנטי, ככה שעדיף לחסוך מעצמך את הסרטים ולהקשיב בתדרוך).

זה נשמע מפגר, אבל זה בעצם הגיוני מאוד כשחושבים על זה. המוח שלנו עוזר לנו בחיים, אבל לפעמים גם דופק אותם ושם לנו מחסומים לא הכרחיים. אתה צריך ללמוד "לעבוד" על עצמך, ולשקר ששום דבר לא יקרה, שאתה בכלל לא מתחיל עם הבחורה ושאתה באמת ובתמים מעוניין לדעת מה השעה, איפה היא גרה ומה צבע התחתונים שלה.
כמובן שדרך נוספת להתגבר על כך היא לדפוק 10 כוסיות של וודקה

[«TǽŚter»]

לעשות דברים כאלה אין לי בעיה ואני אפילו אוהב את זה , אבל הביע היא השיחה עצמה עם גברים ונשים (עם גברים פחות)
אני לא שם זין על מה שיחשבו עלי זה לא מזיז לי ! שיחשבו שאני רוצח מצידי! אין לי בעיה .. אני פשוט מפחד מהרגע של המבוכה עצמה , נגיד מדבר עם מישהי ויהיה מתישהו מצב מביך (זה יקרה כי זה יהיו הפעמים הראשונות שאני מדבר עם סתם בחורה , אבל זה החשש )
שתחשבו שאני אידיוט אין לי בעיה הבעיה היא המבוכה עצמה של אותו רגע , אולי זה אמונה מגבילה אבל אם כן ואם לא אין לי מושג איך לשבור את זה ..

[Rooney10]

חח לא הבנתי מה רצית בהתחלה
הבעיה הזו היא לא רצינית ממש... גם לי זה קרה פעם ועדיין קורה כשאני משקיע מספיק בסט. מצב של מבוכה לא אמור להיות אם תכננת איך לפתח את הסט כמו שצריך. הכי טוב להתחלה בשביל לשתפשף זה רוטינות - תכין מה אתה אומר מראש. שאלת בחורה מה השעה? תגיד לה: "וואי שיט כבר מאוחר, אני צריך ללכת למקום X" ואז תוסיף "מה את אומרת על המקום הזה?" אם היא לא ממש זורמת בשיחה ועונה תשובות סתמיות שאי אפשר לפתח מהן שיחה, תנסה לשבור את הקרח - תשאל אותה למשל אם היא לא מתפלאת שבעידן שבו כולם עם ניידים אתה עדיין שואל מה השעה וכאלה. אחרי כמה משפטים אתה תצליח לפתח נושא שיחה כלשהו,אם הוא ייפסק, תשאל אותה שאלה ותוביל אותה לנושא שיחה חדש, עד שתיצור מספיק משיכה כדי להגיע לשלב הנוחות. אם היא כבר איתך ולא עוזבת, תנסה לשחק איתה משחקים - ממשחק מבטים(יוצר מתח מיני מטורף), לפרצופים מצחיקים, מי יצחק ראשון, אפילו הורדת ידיים. משחקים זה דרך טובה מאוד להעביר את הזמן, לגרום לבחורה להתרגל אליך - והכי חשוב זה נותן לך זמן לחשוב על כיצד להמשיך בשיחה בצורה שתשרת אותך (אתה יכול למשל להגיד שכשאתה עושה את משחק המבטים עם ידידות שלך אתם מתערבים על קולה ושככה מימנת לעצמך את הנסיעה לקוקה קולה וילג' למשל=אתה לא מפסיד=אתה לא מפחד להסתכל לחורות בעיניים)
ברור שיהיה את השלב הזה של המבוכה, כל עוד לא הגעת לשלב הנוחות - תהיה מבוכה. אל תנסה לחשוב על מבוכה כדבר רע - זה יכול לעבוד לטובתך וזה גם משהו שאפשר לצחוק עליו. אם יש רגע של מבוכה, אז אתה יכול לשאול אותה אם היא נבוכה למשל, ולשאול אותה למה היא מרגישה ככה. מבוכה אמורה להיות דבר נורמלי, במיוחד אם אתה מתחיל. תחשוב על זה ככה - אתה לא היחיד שנבוך, אלא גם היא. ואתה יכול להעיר לה על זה למשל, כדי ליצור נוחות - הגעתם לרגע שבו זה בסדר להיות נבוכים.

[angel_kiler]

בעלי ככה מהטגווט סלחם!

[«TǽŚter»]

בעלי ככה מהטגווט סלחם!

=_=
...