שמעו אני נמצא בדיוק כמו במצב של פותח הפוסט הזה
http://www.iatraf.co.il/showthread.php?t=670040
אני מת לצאת למסיבות ואפילו סתם לסרט או טיול בעיר עם חברים אבל אין לי עם מי.
עד כתה ז' הייתי עם אותם חברים והיו לי 2-3 חברים טובים יחסית,אבל בכתה ח עברתי לפנימייה ובכתה ט' חזרתי לבית ספר רגיל בעיר שלי (נתניה) אבל לבית ספר אחר ולא זה שהייתי בו ומאז אין לי חברים ולא נפגשתי עם אף אחד אפילו פעם אחת אחרי בית ספר.
כיום אני בכתה יא ובן 17 עוד כמה חודשים ואני מרגיש שכל הילדות שלי הולכת לזבל!
קשה לי מאוד להתחבר לאנשים חדשים, אני ילד שקט אבל לא חנון,זאת אומרת אני מטופח הולך עם מותגים, קוצים, מתאמן בחדר כושר, עם הרבה תחביבים שכל אחד בגילי אוהב כמו אופנועים,טרקטורונים, קרב מגע, סוסים,בילויים וכו'
אני הולך זקוף והרושם הראשוני שלי שאני משדר הוא אחד מקובל עם הרבה חברים.
אבל אחרי איזה שבוע בערך מבינים מי אני באמת (ילד שקט שלא יוצא למסיבות)
אני יודע שאני נראה מעולה והרבה בנות בבית ספר שלי מתחילות לדבר איתי סתם ככה ומנסות לפתוח איתי שיחה
* אפילו אחת בבית ספר שלי hb 10 שעובדת בדוגמנות וגדולה ממני בשנתיים התחילה איתי שנה שעבר (כיום היא בצבא) וכמובן חייכתי אליה ושתקתי כי לא ידעתי מה להגיד, אחרי דקה בערך היא כבר הלכה ולא התייחסה אלי יותר.
בקיצור אני מיואש כבר מהחיים האלו שה' העניק לי,אני מוכן לעשות הכל רק תגידו לי מה אני צריך לעשות כי אין לי מושג
כמה שניסיתי לדבר עם ילדים, לנסות לפתוח איתם נושאי שיחה, אני פשוט נשאר באותו מקום!
אפילו לטיול השנתי לא היה לי עם מי להיות שנה שעברה אז לא רציתי שידעו אז אמרתי לכולם שאני לא רוצה לבוא..
גם בבית לא טוב לי, ההורים שלי כל הזמן אומרים לי "צא כבר מהבית ותעשה עם עצמך משהו" הם לא מבינים שאני מת לצאת רק אין לי עם מי!!!
זה כל כך מעצבן בקיצור!!!



ציטוט ההודעה



?What have you been up to lately
