לוחם בגדוד לביא התאבד
אני רוצה לספר לכם דבר מה ולא רק מתגייסים וחיילים .. כלל גולשי הפורום.
בזמן האחרון הגדוד שאני משרת בו (- גדוד לביא - חטיבת כפיר -) עובר תקופה קשה .
לא רק העבודה המקצועית והשוטפת ..
יחסי הקצינים והמפקדים .. האוכל התנאים הקור ..
בגדוד לביא קל לאבד את השפיות אפילו אם זה לרגע זמני ואני לא מדבר על אי שפיות של מסיבות ..
תחשבו שבמדינת ישראל שבה חיים 7,000,000 אנשים לערך
מתאבדים מידי שנה 400 לערך ..
בגדוד לוחם כמו גדוד לביא ישנם 500 חיילים לערך (קרוב למס' המתאבדים)
שימו לב..
בחצי שנה האחרונה התאבדו 3 חיילים בגדוד לביא!
אתם קולטים את הנתונים? מס' ההרוגים בגדוד לביא מונה 7 . 3 מהם נהרגו בהתקלות עם מחבלים - כל השאר - שמו קץ לחייהם .
זה אומר שבכל שנה יהיו 6 הרוגים (?!?!) זה מלא!! מלא מלא מתאבדים! .
אני מזועזע עד עמקי נשמתי.
אתמול בשעות הערב המאוחרות אני וחבריי לחדר יושבים בכיף 2 רואים סרט - אחד מנמנם עם חברה שלו בפלאפון לפני השמירה..
השני יושב איתי בייחד על אטרף .
רציתי לקפוץ החוצה לנשום אוויר קר ולהשתין בכיף ..
אני יוצא החוצה משתין בקיר הסמוך למגורים ורואה אמבולנס אזרחי עובד במוצב ..
שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות הרי לפצועים יש את התאג''ד למה צריך אמבולנס אזרחי ..
אני רואה כמה נהגי קו עומדים במרפסת ומסתכלים בעצב לכיוון עמדת הנשקייה שממוקמת 25 - 35 מ' בקו אוירי מהחדר שלי
אני מסתכל עלייהם ושואל - מה העניין ?
ורק אחד מהם מלמל "עד מתי" מייאוש אמיתי ולא מוותק או משהוא כזה ..
אני אומר לו מרץ 08 מה זאת אומרת .. והוא אומר לי "לא דרור, לא לזה התכוונתי...
עוד אחד"
"מה עוד אחד ?@?!"
"עוד מקרה התאבדות בגדוד המזדיין הזה"
פאק אתה רציני?!
ואז אני קולט - אמבולנס - מג''ד שרץ ומתזז באזור רס''ר צועק
וכמה תצפיתניות מייבבות ..
מה לעזאז..
אני חוזר לחדר ומצהיר
"חבר'ה - רשמו לפניכם - מקרה התאבדות שלישי בפחות מחצי שנה."
אני נחשב לחייל הכי ציני בגדוד, הכי משוגע כזה , שתוטניק אמיתי, אבל לאף אחד לא היה ספק.
כולם עלו זריז על מדים ייצאו החוצה .. רצו להתייחד..
הסמפ''מית הוציאה את כל חיילי המפקדה לאזור של המסדר דגל ..
כל קציני המטה היו מאחוריה ..
והיא אומרת
"ערבות הדדית זה משהוא שחובה להתעסק איתו פה בגדוד,
אני לא מתקלחת אתכם - אתם יודעים מה קורה עם עצמכם
אתם המגינים האמתיים של החברים שלכם מפני עצמם ."
והיא בוכה, והיה בא לי לרוץ אליה ולחבק אותה
"אתם לא... אתם לא תעשו לי את זה ..
אני חזקה.. אתם חיילים.. שלנו, שלי
אם משהוא .. מישהוא... אני לוקחת את הדברים.. והולכת"
גברים לא גברים קצינים בנות כולם בכו .
כולם ידעו עד כמה זה קשה בגדוד הרקוב הזה
אתה בצבא.. אין לך כלכך הרבה אפשרויות, אתה חייב להיות חזק מנטאלית .
המפלט האחרון.
אי שפיות זמנית ובעסה חזקה מידי לכמה רגעים לא מעלים לך את המחשבות של
יש לי אבא ואמא שמחכים לי .. חברה .. חברים לגדוד שצריכים אותי ..
זה חוסר התחשבות ..
המפקד שלי אני והסמל של המחלקה (זה כל המחלקה)
התחבקנו והמפקד בכה
"אני לא רוצה אפילו לחשוב.."
לכולם היה ברור ..
אף אחד לא היה צריך לדבר אז ..
כולם נשאו עיניים אל העמדה וצפו בחברי זק''א מגרדים את הדם שהתקרש על העמדה.
לא חשבתי על חברים, מ''פ, אפילו לא על האקסית שלו..
חשבתי על אמא שלו שרואה האח הגדול או משו ולא מודעת בכלל ..
הוא רק חזר מהבית אחרי אפטר עלה לעמדה ושם קץ לחייו ..
אני מצטער הייתי חייב לפרוק..
נכתב במקור על ידי הנודד
