לאבד את החברת נפש הכי טובה שהייתה אי - פעם.

[משתמש אנונימי]

בהתחלה שנאתי אותה והיא אותי, פשוט לא רצינו לראות אחד את השני...
יום אחד ראיתי אותה מדוכאת בצד עם עיינים דומעות, שאלתי אותה מה קרה והתחלנו לדבר.
נקשרנו בציק צ'אק, פשוט - מאותו יום היינו תמיד ביחד, כולם חשבו שאנחנו ביחד.. מרוב שהיינו קרובים אחד לשני.
דיברנו פשוט על הכל, מוזיקה, בעיות במשפחה (הורים), גיל ההתבגרות של כל אחד..
היא אפילו אמרה לי שהיא לא בתולה, קשר ממש קרוב קרוב, כאילו אני הייתי היומן האישי שלה והיא שלי.
פשוט כך, עד שהגיע אותו היום הארור, 9 בינואר, היא הלכה במעבר חציה בערב ונכנסה בה מכונית ששברה לה את כל העצמות בגוף.
היא הייתה 4 ימים בבית החולים, מונשמת, לא רציתי לראות אותה, כמובן שעל זה אני חושב שאצטער הרבה זמן.
מאז אני בדיכאון, התחלתי לעצב דברים עיצובים, אפילו רשמתי כמה שירים קצרים עליה, אני פשוט אבדתי חברת נפש.
הילדה שהייתה הכי קרובה אליי אי - פעם, מאז אני בדיכאון חשבתי שזה אולי יעבור לי מתישהו,
האמונם בחוץ אני מראה שהכל בסדר, שעדיין קצת כואב אבל אני שורד..
אבל אף אחד באמת לא יודע מה המצב, אני מרבה לישון מרוב דיכאון, שאני ער אני רק חושב עליה, שאני ישן אני רק חולם
עם זה היה אחרת, אני שומע מוזיקה דכאונית, מפנים כולי מכובה..פשוט כך, אני מרגיש כאילו הגוף שלי התבגר בכמה אלפי שנים
מרוב ההרגשה הזו, אני יודע שזה יעבור, הזמן עושה את שלו, אבל...רק רציתי לפרוק על הלב קצת.

[אור]

תהיה חזק.

מהדברים שלך משתמע שאותה ילדה נפטרה? או שהיא עדיין במצב קשה בבית החולים?

[משתמש אנונימי]

תהיה חזק.

מהדברים שלך משתמע שאותה ילדה נפטרה? או שהיא עדיין במצב קשה בבית החולים?

נפטרה, את האמת...הרגשות היו מעורבים אמרו שאפילו עם היא תחיה היא לא תחזור לעצמה...
מה בן אדם אמור לעשות במצב כזה ? :|,

[Crystal]

נפטרה, את האמת...הרגשות היו מעורבים אמרו שאפילו עם היא תחיה היא לא תחזור לעצמה...
מה בן אדם אמור לעשות במצב כזה ? :|,

אתה לא יכול לעשות דבר.
מחר, ב22.1 זהו 6 שנים מתי גבר שאהבתי, ידיד נפש בדיוק כמו שלך נפטר.
עד היום אני לא מעכלת את מה שקרה, כל שנה אני מדליקה לו נרות נשמה וכל שנה באותו יום אני בוכה.

אין דרך להתגבר על זה, מצטערת שאין תמונה ורודה.
כל מה שנותר לך זה זיכרונות, שלה, תחייך בכל פעם שתיזכר בדברים שאמרתם אחד לשני, במקומות בו הייתם ביחד, בחיוך שלה, בצחוק שלה.
בחיי אני בוכה בזמן שאני מקלידה את זה...

תחייך בשבילה, תזכור אותה לטובה, ותמיד תמיד תעשה משהו לזיכרונה, בדיוק כמו שאני עושה כל שנה.

אני מצטערת על האובדן שלך.

[Mr. Ingidao]

בהתחלה שנאתי אותה והיא אותי, פשוט לא רצינו לראות אחד את השני...
יום אחד ראיתי אותה מדוכאת בצד עם עיינים דומעות, שאלתי אותה מה קרה והתחלנו לדבר.
נקשרנו בציק צ'אק, פשוט - מאותו יום היינו תמיד ביחד, כולם חשבו שאנחנו ביחד.. מרוב שהיינו קרובים אחד לשני.
דיברנו פשוט על הכל, מוזיקה, בעיות במשפחה (הורים), גיל ההתבגרות של כל אחד..
היא אפילו אמרה לי שהיא לא בתולה, קשר ממש קרוב קרוב, כאילו אני הייתי היומן האישי שלה והיא שלי.
פשוט כך, עד שהגיע אותו היום הארור, 9 בינואר, היא הלכה במעבר חציה בערב ונכנסה בה מכונית ששברה לה את כל העצמות בגוף.
היא הייתה 4 ימים בבית החולים, מונשמת, לא רציתי לראות אותה, כמובן שעל זה אני חושב שאצטער הרבה זמן.
מאז אני בדיכאון, התחלתי לעצב דברים עיצובים, אפילו רשמתי כמה שירים קצרים עליה, אני פשוט אבדתי חברת נפש.
הילדה שהייתה הכי קרובה אליי אי - פעם, מאז אני בדיכאון חשבתי שזה אולי יעבור לי מתישהו,
האמונם בחוץ אני מראה שהכל בסדר, שעדיין קצת כואב אבל אני שורד..
אבל אף אחד באמת לא יודע מה המצב, אני מרבה לישון מרוב דיכאון, שאני ער אני רק חושב עליה, שאני ישן אני רק חולם
עם זה היה אחרת, אני שומע מוזיקה דכאונית, מפנים כולי מכובה..פשוט כך, אני מרגיש כאילו הגוף שלי התבגר בכמה אלפי שנים
מרוב ההרגשה הזו, אני יודע שזה יעבור, הזמן עושה את שלו, אבל...רק רציתי לפרוק על הלב קצת.

אתה יודע יש לי כלכך הרבה חברים וכלכך הרבה ידידות נפש כאלה ..
ואני פסיכולוג של הרבה אנשים ..
זה אולי הדבר היחיד שמונע ממני להתקרב למחשבות אובדניות.

תהיה חזק אחי.
זה כלכך עצוב, במקום לאבד רגע מהחיים אנשים מאבדים חיים ברגע,

אם אתה רוצה ("לחפור") על זה ..
אתה יותר ממוזמן לשלוח לי פרטיות ולהציף לי את התיבת דואר .