דילמה חברותית קשה|18

[משתמש אנונימי]

היי לכולם, אני נמצאת בדילמה דיי קשה אני לגמרי צריכה ייעוץ, מקווה שתבינו אותי נכון.
אני לומדת היום בכיתה י"ב, ויש לי "חברים". המצב נורא מורכב... כשעליתי לחטיבה היכרתי חבר'ה ממש, ממש נחמדים: מצחיקים, מעניינים ובאמת חברים טובים. הקשר שהיה לי איתם התרחק והתרחק, הגענו למצב של התרחקות טוטאלית. היוזמה הייתה שלי (אני אסביר בהמשך למה). היום בתיכון אנחנו בקושי בקשר, אם אנחנו רואים אחד את השני אנחנו אומרים פשוט "היי" ועוברים הלאה.

כשעליתי לתיכון ניתקתי איתם קשר בכלל, מיוזמתי האישית אני יודעת שמה שעשיתי היה לא יפה, לא מנומס אני אנסה למה...
כשעליתי לתיכון היכרתי חבר'ה חדשים, בהם השתלבתי והיום הם ה- "חברים" שלי ואז החלטתי למסקנה שאני חייבת לנתק קשר עם החברים שלי מהחטיבה לגמרי. הסיבה העיקרית הייתה כי הם נדחקו מהחברה (החברה לא קיבלה אותם ממש: צחקו עליהם, ירדו עליהם, הם נדחקו על ידי חברי הכיתה שבהם למדו). אני לעומתם, הצלחתי להתשלב בכלל החברה ולא רציתי שיהיה מצב שה- "חברים" החדשים שלי יראו שאני בקשר איתם וידחו אותי בגלל זה מהחברה (יצחקו עליי "מה את בקשר איתם" אתם בטח מכירים...). כשיצאנו להפסקות וראיתי את החברים שלי מהחטיבה אפילו התביישתי להגיד להם "היי" ולשאול מה קורה איתם. בחרתי פשוט להתעלם מהם כאילו אני לא מכירה אותם, ולעבור כאילו לא קרה כלום. הם שמו לב שהתרחקתי מהם וניסו ליצור איתי קשר בשביל לברר למה.
הייתה לי חברה ממש טובה משם: ממש אדם מקסים, נחמד ומבין. פעם כשהיו לי בעיות היינו מדברות והיא הייתה מעודדת אותי ממש, מחזקת אותי ולא זורקת אותי בשעה קשה. יכולתי לחלוק איתה הכול את הדברים הטובים שהיו לי והדברים הרעים שהיו לי, ממש חברה אמיתית. החברה לא קיבלה אותה בגלל המראה שלה (למרות שיש הרבה אנשים עם מראה שהוא סביר והם ממש משתלבים יפה בחברה, היא פשוט אדם רגיש מאוד פשוט לא קיבלו אותה לחברה כבר מהחטיבה). ה- "חברים" שלי היום הם לא באמת חברים אמיתיים: אם נגיד אני לא נמצאת שבוע בבית הספר הם אפילו לא מתעניינים מה איתי, אני אישית לא יכולה לדבר איתם על הכול ולחלוק איתם את העולם הפינימי שלי כי הם לא מבינים אותי כול כך. בחרתי להיות זנב לאריות בשביל להימנע מתגובות הסביבה וציחצוחים מאחורי הגב, אבל בתוך עצמי נמאס לי מזה! אני מנסה להטיב עם הסביבה וממשיכה להתעלם מהחברים האמיתיים שלי, כאילו שהם לא קיימים בשבילי יותר. מצד אחד נמאס לי ללבוש מסכות, נמאס לי מה- "חברים" שלי כי את האמת לא ממש איכפת להם עם אני חברה שלהם או לא. למרות שיש לי "חברים" אני מרגישה ממש בודדה, כי ברגעים הכי קשים כשאתה מצפה שהחברים שלך יבואו ויתמכו בך, הם לא שם בשבילך איזה "חברים" אלו? מה הישגתי עם זה? מצד שני אני נורא רוצה לחזור לחברים הישנים שלי, הם אנשים לא צבועים, נחמדים ובאמת חברים כמו שצריך, אבל אני מפחדת שאם אני אתחיל שוב להיות איתם בהפסקות, לצאת איתם וכו' הסביבה תצחק עליי, תזלזל בי, תדחוק אותי כמו אותם. אני לא יודעת מה יותר חשוב, אני ממש ממש מבולבלת מה לעשות? מה אתם הייתם מרגישים במקומי, מה היית עושים?
אשמח לעצות.

תודה.

[הנודד]

אם הבנתי את הכל נכון:
לפי דעתי את צריכה לבוא לחברים הקודמים שלך ולהסביר להם מה קרה, להתנצל ולקוות שהם יקבלו אותך בחזרה בתור חברה.
את בעצמך אומרת שהחברים הנוכחים שלך הם סתם קישוטים והם לא באמת החברים שלך.
פעם הבאה אל תבחרי את החברים שלך בגלל החברה ובגלל הלחץ שלה, תבחרי את החברים שלך מתוך נאמנות לעצמך ולמה שטוב לך.
החברים האמיתיים שלך נמדדים בזמנים קשים, לא בזמנים הטובים, אני מקווה בשבילך שזה מצב הפיך ושלא זרקת את החברות שלך לזבל איתם אחת ולתמיד.

ועוד משהו, תשימי פס על הסביבה ועל מה שהיא חושבת עלייך, זה לא אמור לשנות לך מה אנשים אחרים חושבים, את אמורה לדעת מי את, מה את שווה ומה החברים שלך שווים (לפחות עכשיו).
הסביבה הזאת לא תעזור לך אם תצטרכי עזרה, החברים שלך כן, מה אכפת לך מה אנשים אחרים חושבים? לא טוב להם, שילכו לחפש חיים.
סתם אנשים דפוקים ושטחיים, אל תתני להם להכתיב לך איך להתנהג ועם מי להתחבר.

[subwave]

הבחירה שלך היא לא לחזור לישנים או להשאר עם החדשים,
אלה לקוות שהישנים יסכימו לקבל אותך,
אדם צריך להסתובב בסביבה שטוב לו בא, ולא לחשוב מה אנשים יגידו.

[Crystal]

את מודה בטעות שלך, וממשיכה לעשות אותה.
תסתכלי על עצמך, תסתכלי על הנושא שפתחת, את כבר ענית לעצמך על השאלה שאת שואלת את עצמך, את מצפה שנבוא ונגיד לך את אותה התשובה או שאת מחפשת לשמוע משהו אחר?

כרגע יש לך חבורת אנשים שאת אפילו לא טורחת לקרוא להם חברים אמיתיים בגלל שהם לא כאלה, הם לא נמצאים שם בשבילך, הם לא מתקשרים לבדק מה שלומך, את לא יכולה להיפתח אלייהם ואלוהים יודע מה עוד, וכל זה בשביל מה? בשביל שלא ינדו אותך? חמודה, את מנדה את עצמך, את פשוט לא רואה את זה.

ואז יש לך חבורת אנשים, שכן איכפת להם ממך, שכן נמצאים בשבילך, שטרחו ליצור איתך קשר ולשאול אותך למה את מתרחקת ואת פשוט זרקת אותם לכלבים.
את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ובטח שאת לא יכולה לרקוד על 2 סוגים שונים של אחרים, שאפילו לא ברור לי למה את עוד נשארת איתם.

עם החבר'ה שאת נמצאת איתם עכשיו, קרוב לוודאי שאחרי י"ב את לא תראי אותם, ואם לא איכפת להם ממך עכשיו, בטח שלא יהיה איכפת להם אח"כ, יש צבא, יש לימודים, אם את לא בראש שלהם עכשיו מעולם לא היית וגם לא תהיי.
לעומת זאת, החבר'ה האחרים שאותם נטשת, נשמעים לי כמו אנשים שילכו איתך עד הסוף, ישארו בקשר גם כשתהיי בצבא, יצאו איתך ויהנו איתך ותמיד יהיו שם בשבילך.

אז את צריכה לשאול את עצמך, האם את מעדיפה 20 חברים מזוייפים, או 5 אמיתיים?
רמז: השאלה רטורית לגמרי.

שוב, את כבר יודעת את התשובה בעצמך, אל תצפי שאנשים רק יחדדו לך אותה.

[Michael.]

לעזאזל,את בי"ב!!אז שייצחקו עלייך עוד חצי שנה ואז סלאמת..
אפשר לחשוב שזה יהרוג אותך.
עוד דבר אחד שאני לא מבין זה איך זה שהשכבה שלכם ככה?השכבה שלי לעומת שלכם מגובשת.יש לנו חבורות בשכבה אבל אין לנו כאלה שהם דחוקים בצד :\.

מה שאת צריכה לעשות זה להחליט עם עצמך.תשבי,תקראי את מה שכתבת ותגיעי להחלטה.אגב,אני גם לא בטוח שהחברים שלך יקבלו אותך בחזרה אחרי ששנתיים וחצי התנהג כמו זר אליהם :\

[Sapir.]

תקשיבי קורים הרבה מיקרים כמו שלך שהם עוזבים את החברים שבאמת הם אוהבים והולכים לחברים הלא אמיתיים.
אמרת שהם ניסו לחזור איתך לקשר ולהבין למה התנתקת מהם נכון? אז תנסי לחדש איתם שוב את הקשר ולמה זה בכלל אמור לעניין אותך מה אנשים חושבים תעשי מה שטוב לך בלבד!
ואני חושבת שבתיכון כבר כולם די גדולים ולא מסתכלים מי הולך עם מי ואם הוא מכוער או הוא יפה פשוט כל אחד בעיסוקים שלו.
אני במקומך הולכת לאיפה שאני ארגיש בו בנוח בלי לחשוב מה יגידו עליי יותר מידי ומתחברת לאנשים שאני באמת רוצה ואוהבת.

[Mr. TimTam]

תקראי את המאמר עם השאלות שלי בתוכו

היי לכולם, אני נמצאת בדילמה דיי קשה אני לגמרי צריכה ייעוץ, מקווה שתבינו אותי נכון.

אני לומדת היום בכיתה י"ב, ויש לי "חברים". המצב נורא מורכב... כשעליתי לחטיבה היכרתי חבר'ה ממש, ממש נחמדים: מצחיקים, מעניינים ובאמת חברים טובים. הקשר שהיה לי איתם התרחק והתרחק, הגענו למצב של התרחקות טוטאלית. (למה הגעת למצב כזה ? מה המניע ?)
היוזמה הייתה שלי (אני אסביר בהמשך למה). היום בתיכון אנחנו בקושי בקשר, אם אנחנו רואים אחד את השני אנחנו אומרים פשוט "היי" ועוברים הלאה.

כשעליתי לתיכון ניתקתי איתם קשר בכלל, מיוזמתי האישית אני יודעת שמה שעשיתי היה לא יפה, לא מנומס אני אנסה למה...
כשעליתי לתיכון היכרתי חבר'ה חדשים, בהם השתלבתי והיום הם ה- "חברים" שלי ואז החלטתי למסקנה שאני חייבת לנתק קשר עם החברים שלי מהחטיבה לגמרי. (למה להתנתק? הם חברים שלך לא ?) הסיבה העיקרית הייתה כי הם נדחקו מהחברה (החברה לא קיבלה אותם ממש: צחקו עליהם, ירדו עליהם, הם נדחקו על ידי חברי הכיתה שבהם למדו(אני די בטוח שזה בגלל שהם לא מכירים אותם .. כי אם את היית חברה שלהם ועכשיו הם חברים שלך סביר להניח שלהם ולך ולחברים הישנים שלך יש את אותם דברים משותפים מה שגם יכלול את החברים החדשים) ). אני לעומתם, הצלחתי להתשלב בכלל החברה ולא רציתי שיהיה מצב שה- "חברים" החדשים שלי יראו שאני בקשר איתם וידחו אותי בגלל זה מהחברה (יצחקו עליי "מה את בקשר איתם" אתם בטח מכירים...).
(אכפת לך מה אנשים אומרים עלייך ?) כשיצאנו להפסקות וראיתי את החברים שלי מהחטיבה אפילו התביישתי (אם היו מתביישים בך איך היית מרגישה ?) להגיד להם "היי" ולשאול מה קורה איתם. בחרתי פשוט להתעלם מהם כאילו אני לא מכירה אותם, ולעבור כאילו לא קרה כלום. הם שמו לב שהתרחקתי מהם וניסו ליצור איתי קשר בשביל לברר למה. (שימי לב את אמרת את זה בעצמך.., חברים אמיתים כאשר הקשר נפגע מחפשים את הדרך לתקן ולהבין מה הטעות )
הייתה (למה הייתה? מה הבעיה להיות הקשר בין 2 "קבוצות החברים" ? את יכולה להכיר לחברים החדשים שלך את החברים הישנים ולהפך )לי חברה ממש טובה משם: ממש אדם מקסים, נחמד ומבין. פעם כשהיו לי בעיות היינו מדברות והיא הייתה מעודדת אותי ממש, מחזקת אותי ולא זורקת אותי בשעה קשה(את בעצמך אמרת שהיא לא היית זורקת אותך, למה את עשית את זה? ). יכולתי לחלוק איתה הכול את הדברים הטובים שהיו לי והדברים הרעים שהיו לי, ממש חברה אמיתית. החברה לא קיבלה אותה בגלל המראה שלה (למרות שיש הרבה אנשים עם מראה שהוא סביר והם ממש משתלבים יפה בחברה, היא פשוט אדם רגיש מאוד פשוט לא קיבלו אותה לחברה כבר מהחטיבה). ה- "חברים" שלי היום הם לא באמת חברים אמיתיים(אז למה את איתם ריבונו של עולם ???? ): אם נגיד אני לא נמצאת שבוע בבית הספר הם אפילו לא מתעניינים מה איתי, אני אישית לא יכולה לדבר איתם על הכול ולחלוק איתם את העולם הפינימי שלי כי הם לא מבינים אותי כול כך. בחרתי להיות זנב לאריות בשביל להימנע מתגובות הסביבה וציחצוחים מאחורי הגב(שמעת פעם על מישהו שמת מזה שצחקו עליו מאחורי הגב?אני לא ..) אבל בתוך עצמי נמאס לי מזה( אז תשני, תקומי מהמחשב ותתחילי דרך חדשה! לא מאוחר לשנות! )! אני מנסה להטיב עם הסביבה וממשיכה להתעלם מהחברים האמיתיים שלי, כאילו שהם לא קיימים בשבילי יותר. מצד אחד נמאס לי ללבוש מסכות, נמאס לי מה- "חברים" שלי כי את האמת לא ממש איכפת להם עם אני חברה שלהם או לא. למרות שיש לי "חברים" אני מרגישה ממש בודדה, כי ברגעים הכי קשים כשאתה מצפה שהחברים שלך יבואו ויתמכו בך, הם לא שם בשבילך איזה "חברים" אלו? מה הישגתי עם זה? מצד שני אני נורא רוצה לחזור לחברים הישנים שלי, הם אנשים לא צבועים, נחמדים ובאמת חברים כמו שצריך, אבל אני מפחדת שאם אני אתחיל שוב להיות איתם בהפסקות, לצאת איתם וכו' הסביבה תצחק עליי, תזלזל בי, תדחוק אותי כמו אותם. אני לא יודעת מה יותר חשוב, אני ממש ממש מבולבלת מה לעשות? מה אתם הייתם מרגישים במקומי, מה היית עושים?
אשמח לעצות.

תודה.

השאלות ששאלתי אותך בציטוט שלך,
את צריכה לענות לעצמך ..
את לא צריכה לשתף אותנו בהם.
תעשי חושבים עם עצמך- מה יותר חשוב לך
אחרי שתדעי לעשות את ההפרדה, אני בטוח שתדעי ממי לבקש סליחה
אם פגעת בו .


כמו כן, אל תחשבי שהמצב יהיה כזה פשוט, את זרקת את החברים האמיתים לטובת חברה אחרת .
את צריכה לבנות את האמון שלהם בך מחדש.

מה שאני מנסה לומר לך ..
זה שאת צריכה לעשות
מה שאת חושבת לנכון,מה שאת מרגישה לנכון, מה שיתרום לך למצב החברתי .


מקווה שעזרתי ..

[HummeR RiDe]

מעט מילים, המון משמעות: תהיי נאמנה לעצמך.