היי לכולם, אני נמצאת בדילמה דיי קשה אני לגמרי צריכה ייעוץ, מקווה שתבינו אותי נכון.
אני לומדת היום בכיתה י"ב, ויש לי "חברים". המצב נורא מורכב... כשעליתי לחטיבה היכרתי חבר'ה ממש, ממש נחמדים: מצחיקים, מעניינים ובאמת חברים טובים. הקשר שהיה לי איתם התרחק והתרחק, הגענו למצב של התרחקות טוטאלית. (למה הגעת למצב כזה ? מה המניע ?)
היוזמה הייתה שלי (אני אסביר בהמשך למה). היום בתיכון אנחנו בקושי בקשר, אם אנחנו רואים אחד את השני אנחנו אומרים פשוט "היי" ועוברים הלאה.
כשעליתי לתיכון ניתקתי איתם קשר בכלל, מיוזמתי האישית אני יודעת שמה שעשיתי היה לא יפה, לא מנומס אני אנסה למה...
כשעליתי לתיכון היכרתי חבר'ה חדשים, בהם השתלבתי והיום הם ה- "חברים" שלי ואז החלטתי למסקנה שאני חייבת לנתק קשר עם החברים שלי מהחטיבה לגמרי. (למה להתנתק? הם חברים שלך לא ?) הסיבה העיקרית הייתה כי הם נדחקו מהחברה (החברה לא קיבלה אותם ממש: צחקו עליהם, ירדו עליהם, הם נדחקו על ידי חברי הכיתה שבהם למדו(אני די בטוח שזה בגלל שהם לא מכירים אותם .. כי אם את היית חברה שלהם ועכשיו הם חברים שלך סביר להניח שלהם ולך ולחברים הישנים שלך יש את אותם דברים משותפים מה שגם יכלול את החברים החדשים) ). אני לעומתם, הצלחתי להתשלב בכלל החברה ולא רציתי שיהיה מצב שה- "חברים" החדשים שלי יראו שאני בקשר איתם וידחו אותי בגלל זה מהחברה (יצחקו עליי "מה את בקשר איתם" אתם בטח מכירים...).
(אכפת לך מה אנשים אומרים עלייך ?) כשיצאנו להפסקות וראיתי את החברים שלי מהחטיבה אפילו התביישתי (אם היו מתביישים בך איך היית מרגישה ?) להגיד להם "היי" ולשאול מה קורה איתם. בחרתי פשוט להתעלם מהם כאילו אני לא מכירה אותם, ולעבור כאילו לא קרה כלום. הם שמו לב שהתרחקתי מהם וניסו ליצור איתי קשר בשביל לברר למה. (שימי לב את אמרת את זה בעצמך.., חברים אמיתים כאשר הקשר נפגע מחפשים את הדרך לתקן ולהבין מה הטעות )
הייתה (למה הייתה? מה הבעיה להיות הקשר בין 2 "קבוצות החברים" ? את יכולה להכיר לחברים החדשים שלך את החברים הישנים ולהפך )לי חברה ממש טובה משם: ממש אדם מקסים, נחמד ומבין. פעם כשהיו לי בעיות היינו מדברות והיא הייתה מעודדת אותי ממש, מחזקת אותי ולא זורקת אותי בשעה קשה(את בעצמך אמרת שהיא לא היית זורקת אותך, למה את עשית את זה? ). יכולתי לחלוק איתה הכול את הדברים הטובים שהיו לי והדברים הרעים שהיו לי, ממש חברה אמיתית. החברה לא קיבלה אותה בגלל המראה שלה (למרות שיש הרבה אנשים עם מראה שהוא סביר והם ממש משתלבים יפה בחברה, היא פשוט אדם רגיש מאוד פשוט לא קיבלו אותה לחברה כבר מהחטיבה). ה- "חברים" שלי היום הם לא באמת חברים אמיתיים(אז למה את איתם ריבונו של עולם ???? ): אם נגיד אני לא נמצאת שבוע בבית הספר הם אפילו לא מתעניינים מה איתי, אני אישית לא יכולה לדבר איתם על הכול ולחלוק איתם את העולם הפינימי שלי כי הם לא מבינים אותי כול כך. בחרתי להיות זנב לאריות בשביל להימנע מתגובות הסביבה וציחצוחים מאחורי הגב(שמעת פעם על מישהו שמת מזה שצחקו עליו מאחורי הגב?אני לא ..) אבל בתוך עצמי נמאס לי מזה( אז תשני, תקומי מהמחשב ותתחילי דרך חדשה! לא מאוחר לשנות! )! אני מנסה להטיב עם הסביבה וממשיכה להתעלם מהחברים האמיתיים שלי, כאילו שהם לא קיימים בשבילי יותר. מצד אחד נמאס לי ללבוש מסכות, נמאס לי מה- "חברים" שלי כי את האמת לא ממש איכפת להם עם אני חברה שלהם או לא. למרות שיש לי "חברים" אני מרגישה ממש בודדה, כי ברגעים הכי קשים כשאתה מצפה שהחברים שלך יבואו ויתמכו בך, הם לא שם בשבילך
איזה "חברים" אלו? מה הישגתי עם זה? מצד שני אני נורא רוצה לחזור לחברים הישנים שלי, הם אנשים לא צבועים, נחמדים ובאמת חברים כמו שצריך, אבל אני מפחדת שאם אני אתחיל שוב להיות איתם בהפסקות, לצאת איתם וכו' הסביבה תצחק עליי, תזלזל בי, תדחוק אותי כמו אותם. אני לא יודעת מה יותר חשוב, אני ממש ממש מבולבלת מה לעשות? מה אתם הייתם מרגישים במקומי, מה היית עושים?
אשמח לעצות.
תודה.